דילוג לתוכן העיקרי

וישלח | קטונתי מכל החסדים

הרב אהרן ליכטנשטיין
15.12.2015
קובץ טקסט

השיחה נאמרה בסעודה שלישית של שבת קודש פרשת וישלח תשנ"ז. סיכם מתן גלידאי

"קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך, כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות" (ל"ב, יא). ניתן להסביר משפט זה בכמה דרכים:

1. הגמרא בשבת לב ע"א לומדת מן הפסוק כי מי שעושים לו נס - מנכים לו מזכויותיו. רש"י מסביר על פי גמרא זו כי יעקב חשש שעזרתו הרבה של הקב"ה לו ניכתה מזכויותיו ו"האשראי" נגמר לו, ועל כן פחד מהמפגש עם עשו. "קטנתי מכל החסדים", פירושו: קטונתי בגלל ריבוי החסדים שנעשו לי.

2. המדרש (בראשית רבה ע"ו, ה) מסביר ש"קטונתי", פירושו: "איני כדאי". וכך מסבירים גם רמב"ן, רשב"ם וספורנו. על פי פירוש זה יעקב אינו מביע כאן חשש ש"נהיה קטן" - כלומר: שזכויותיו קטנו - בגלל החסדים שנעשו לו, כי אם מציג את הרגשתו שתמיד היה קטן ושמעולם לא היה ראוי לכל החסדים האלה. יעקב הרגיש שהחסד הגדול הזה - "כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות" - לא היה מגיע לו. ומה מסקנתו מהרגשה זו? ייתכן שגם על פי פירוש זה חרד יעקב שהקב"ה יפסיק לעזור לו, שהרי אינו ראוי לכך. אולם אפשר גם שיעקב מביע כאן את תקוותו שה' ימשיך לעזור לו, כשם שעזר לו עד כה על אף שלא היה ראוי.

3. המדרש מביא הסבר נוסף: "כדאי אני - אבל קטנתי". נראה שהמדרש מפרש את דברי יעקב כך: אמנם הייתי כדאי לכל החסדים שנעשו לי, אולם כעת אני קטן ואיני כדאי. מדוע השתנה מצבו של יעקב? מדוע בעבר היה ראוי לחסדים וכעת אינו ראוי? הדבר אינו נובע מהידרדרות ח"ו במצבו הרוחני של יעקב אלא מכך שהדרישה ממנו עלתה. ככל שנעשים לאדם חסדים רבים יותר כך גם גבוהה יותר הדרישה ממנו, וזאת הן משום שמבחינה טכנית יש ברשותו כלים רבים יותר ויכולת רבה יותר והן מפני שהחסדים מגדילים את מידת מחויבותו.

שני מסרים חשובים יכולים אנו לשאוב מדברי יעקב.

א. אם יעקב הצדיק הרגיש שאינו ראוי לחסדים, אנו - על אחת כמה וכמה. יש הרבה דברים שאנו רואים אותם כמובנים מאליהם ואנו שוכחים להודות עליהם לקב"ה או אף טועים לחשוב כי ברור שהם מגיעים לנו. לפני כמאה שנה לא חלם איש על כך שלעם ישראל תהיה מדינה ריבונית משלו, ואנו צריכים לחוש יום יום את החסד הגדול הזה ולא לראותו כמובן מאליו. אפילו על משה רבנו נאמר "ואתחנן אל ה' " (דברים ג', כג), ומסביר רש"י כי משה ביקש "מתנת חינם" - משה לא הרגיש שמשהו מגיע לו. על הפסוק "מה יתאונן אדם חי" (איכה ג', לט) אומר המדרש (איכה רבה ג', מ): "דיו שהוא חי" - אדם צריך לחוש תחושת הודיה על עצם העובדה שהוא חי ולא להתלונן.

ב. אנו צריכים להבין שהחסדים הגדולים שנעשו עמנו יוצרים גם מחויבות רבה. ובדור שבו עזר הקב"ה לישראל כה רבות גדולה גם הדרישה להתחזק בעבודת ה', בלימוד התורה ובקיום מצוות.

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)