קידושין ב - מהם קידושין

  • הרב ברוך וינטרוב

קידושין ב: מהם קידושין?

בראשית המסכת מובאת סוגיה שחלק מהראשונים תיארו אותה כ'סוגיה סבוראית' (למשל, ספר העיטור ערך מורדת), העוסקת בניתוח לשוני של המשנה הראשונה. מסתבר שלא לחינם נבחרה סוגיה זו לפתוח את מסכת קידושין. מתוך הניתוח של לשון המשנה עולים מספר יסודות מהותיים להבנתה של המסכת כולה.

היום ננסה להתחקות אחר ניתוחה של הגמרא ללשון המשנה "האישה נקנית". המשנה קובעת כי "האישה נקנית בשלוש דרכים... בכסף, בשטר ובביאה". הגמרא שואלת, מדוע המשנה הראשונה בפרק הראשון משתמשת בלשון 'קניין', בעוד המשנה הפותחת את הפרק השני נוקטת בלשון 'קידושין' - "האיש מקדש בו ובשלוחו". תשובת הגמרא היא שהתורה משתמשת בלשון קניין על מנת לתאר את תהליך ההתקשרות של האיש והאישה, שנאמר "כי יקח איש אישה' (דברים כב, יג), וקיחה היא לשון קניין. חכמים הם שחידשו את השימוש במילה 'קידושין' לתיאור אותו התהליך. על כן, המשנה הראשונה נוקטת בלשון התורה, ולאחר מכן עוברות המשניות לשימוש בלשון התורה.

אלא שלכאורה, בין שתי הלשונות פעורה תהום - לשון קניין מורה על הליך קנייני, של רכישת זכויות ממוניות, בעוד לשון קידושין מצביעה על הליך בעל אופי הלכתי-איסורי, היוצר זיקה אישית בין בני הזוג.

האחרונים דנו רבות בשאלת אופי הקידושין ובשאלה איזה מן הגדרים הוא תולדת השני: האם קניינו הממוני של הבעל באישה הוא שיוצר את הפן האיסורי של הנישואין (כגון איסורי אשת איש), או שמא להיפך - עיקר הקידושין הוא האיסורים והמחויבויות של בני הזוג זה לזה, ומעשה הקניין הוא רק מעשה המסמל את גמירות הדעת ואת ההסכמה ליצירת הזיקה האישית.

הרב גוסטמן, בספרו 'קונטרסי שיעורים' על מסכת קידושין, חידש כי בהליך הקידושין מעורבים שלושה גורמים נפרדים: קניין, אישות ואיסור. כלומר, את ההליך האישי-איסורי הנלמד מן המילה 'קידושין' מפרק הרב גוסטמן לשני חלקים: האישות כלפי הבעל והאיסור לשאר העולם. הרב גוסטמן ממשיך וטוען כי כל אחת משלושת מעשי הקידושין מוכוון כלפי גורם אחר: הכסף מבטא את הקניין, הביאה מבטאת את האישות, והשטר - את האיסור.

בעזרת חידושו, מבאר הרב גוסטמן דעה המובאת בתלמוד הירושלמי, לפיה יש לבצע שלוש דרכי הקידושין, ולא להסתפק באחת מהן. גם למסקנה, לאחר שהירושלמי מקבל את הדעה כי די באחת מדרכי הקידושין ("לא סוף דבר בשלושתן, אלא אפילו באחד מהם"), אין הוא חוזר בו מעצם החילוק, כי מבין שמאחר שהנישואין כוללים את כל שלושת המרכיבים, הרי שיצירתו של אחד מהם גוררת ממילא את יצירתם של השניים האחרים.