קידושין ג - מהו קניין חליפין?

  • הרב ברוך וינטרוב

קידושין ג: מהו קניין חליפין?

במשנה הפותחת את המסכת נאמר כי האישה נקנית בשלוש דרכים. הגמרא מבינה כי המשנה ציינה את מספר הדרכים שהאישה נקנית בהן, ולא הסתפקה בפירוט דרכים אלו, כיוון שישנה דרך נוספת שניתן היה לחשוב שהיא תועיל כמעשה קידושין, אך היא אינה מועילה. מהי אותה הדרך?

בתחילה קובעת הגמרא כי הכוונה לחופה, אך בהמשך מתברר כי לדעת רב הונא חופה אכן קונה. על כן מעלה הגמרא מעשה קניין אחר שאותו באה המשנה לדחות - קניין חליפין. מדוע היה מקום לחשוב כי קניין חליפין יועיל לקדש בו אישה, ומדוע להלכה הוא איננו מועיל?

על מנת לענות על שאלה זו, עלינו לעמוד על יסודו של קניין החליפין. התוספות (ד"ה ואשה) מביאים בשם רבנו תם שהגמרא הבינה בתחילה שקניין חליפין דומה בעיקרו לקניין כסף: אדם נותן חמור, ובתמורה נקנית לו הפרה. כלומר, החמור הוא תשלום בשווה כסף עבור הפרה. ממילא, הגמרא חשבה שאם קניין כסף מועיל לקידושי אישה, באותה מידה יועיל גם קניין חליפין, שהלא סוף סוף הוא מבוסס על קניין כסף.

קביעת הגמרא כי להלכה אי אפשר לקדש אישה בקניין חליפין, לשיטת רבנו תם, מבוססת על העובדה שקניין חליפין יכול להיעשות גם בחפץ השווה פחות מפרוטה. ראובן יכול לתת לשמעון סודר השווה פחות מפרוטה, וכשיקנה שמעון את הסודר - יקנה ראובן בתמורה בקניין חליפין שדה השווה הון רב. לו היה קניין החליפין מבוסס באמת על קניין כסף, לא ייתכן היה להשתמש בו בחפץ השווה פחות מפרוטה, שהיא היחידה הכספית הקטנה ביותר. ממילא, מבאר רבנו תם, מוכח שקניין חליפין - "קניין אחר הוא", ומאחר שהוא אינו מבוסס על קניין כסף, לא ניתן ללמוד מקידושי אישה בכסף שניתן יהיה לקדש אישה גם בחליפין.

אמנם, רבנו תם אינו מבאר מהו אותו "קניין אחר", ומדוע קניין חליפין מועיל בדיני ממונות אם הוא אינו מבוסס על קניין כסף. ביאור לשאלות אלו הועבר מפי הגר"ח ע"י השמועה. הגר"ח הסביר כי בניגוד לשאר הקניינים, שבהם המעשה הוא עיקר הקניין והוא המחיל אותו, בקניין חליפין נגמר הקניין על ידי דעת בלבד, והמעשה נועד רק לבטא את גמירות הדעת וההחלטה. זאת הסיבה, מסביר ה'ברכת שמואל' (קידושין כו), שהרמב"ם חידש שאף שחכמים תיקנו קניינים לקטן, הם לא תקנו לו קניין חליפין. תקנת חכמים אפשרה לקטן לקנות, על אף חסרון הדעת שלו, רק בקניינים שבהם המעשה הוא העיקר. קניין חליפין, שבו הדעת מהווה את עיקר הקניין, לא ניתן לתקן לקטן הסובל מחוסר דעת.