קידושין דף כז – כתיבת שטר

  • הרב ירון בן צבי

כחלק מהעיסוק בדיני קניין, סוגייתנו עוסקת בשני מקרים בהם נכתב שטר על שדה ובכל אחד מהמקרים דין שונה:

א. מקרה בו בעל השדה אומר לשני אנשים שיעשו קניין חזקה בשדה והם זכו בה עבור פלוני, וכתבו אותם אנשים את השטר (בכדי שתהיה לאותו פלוני הוכחה שהשדה שייכת לו), ועשו בקרקע קניין אך קודם שנתנו את השטר חזר בו בעל השדה. במקרה זה,  על פי הדין יכול בעל השדה לומר לאותם אנשים לא למסור את השטר לפלוני1, אך השדה קנוי לפלוני.

ב. במקרה שבו בעל השדה אומר לשני אנשים שזכיית השדה תלויה בכך שיכתבו את השטר עבור פלוני. במקרה זה עצם התנאי קובע שלמעשה אין כלל נתינה בלא השטר ולכן אם לא נכתב שטר יכול בעל השדה לומר לאותם אנשים לא לכתוב שטר ולמעשה לקבוע שאין לאותו פלוני קניין בשדה.

על העניין הראשון שחוזר בשטר אך אינו חוזר בשדה לא מובן מה הטעם של האמור, שכן, על פניו, לא ברור מהי המשמעות של כתיבת שטר מבחינת בעל השדה; כלומר, במידה ומדובר במתנה כתיבת שטר לא יוצרת אצל בעל השדה אחריות כלפי השדה ובמכר אף ללא כתיבת שטר חייב באחריות השדה אם מכר אותה בעדים.

בעלי התוספות (ד"ה חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה)  מבארים כי עניין מניעת השטר לא אומר שישנו חילוק בין שטר מכר לשטר מתנה ובאמת בשניהם חוזר השטר אלא שיש נפקות לכתיבת שטר והיא יצירת 'קול' – כתיבת שטר יוצרת פרסום משמעותי יותר ובכך אנשים ישמעו שבעל השדה מכר את רכושו וישנו החשש שמא ימנעו מלהלוות לבעל השדה וכך יגרם לו הפסד (אם בכך שלא ירצו לעשות איתו עסקים ואם מסיבות דומות).

הסבר שונה מובא בדברי בעלי התוספות (מסכת כתובות דף נה ע"א ד"ה כתובו וחתומו) שם נאמר בשם ריב"א שבשטר מכר יכול בעל השדה לחזור בו אבל בשטר מתנה אין הוא יכול לחזור בו, משום שמדובר בשטר שהוא רק לראיה ולא עושים תקנה לרמאי, שכן מוכח שרוצה הוא לחזור בו מהמתנה שנתן. כלומר, בעוד שבמכר ישנו הסבר מתקבל על דעת בדבר הסיבה שבגינה הוא לא רוצה בכתיבת השטר, במתנה אין הסבר זה ולכן אין הוא יכול לחזור בו מכתיבת השטר.

_________

[1] אף שגוף הקניין נעשה כבר וזאת מפאת הכלל "זכין לאדם שלא בפניו".