קידושין דף מו – התורם מן הרע על היפה

  • הרב אברהם סתיו

סוגייתנו (מו ע"ב) עוסקת באופנים שונים של הפרשת תרומה שלא-כדין. אחד מן האופנים המופיעים בסוגיה הוא הפרשת תרומה מן הרע על היפה. הגמרא קובעת כי במקרה כזה התרומה חלה מדאורייתא (ורק מדרבנן יש לחזור ולתרום במצבים מסוימים), ומנמקת זאת באמצעות דברי רבי אלעאי:

א"ר אלעאי: מנין לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה? שנאמר: "ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו" (במדבר יח, לב), אם אינו קדוש - נשיאות חטא למה? מכאן, לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה.

מהי משמעותה של קביעה זו? כיצד יש להבין את העובדה שהפרשה מן הרע על היפה אסורה, ולמרות זאת התרומה חלה בדיעבד?

הרמב"ן בהשגותיו על ספר המצוות לרמב"ם (שכחת העשין, המצווה התשיעית) הסיק מכאן מסקנה מרחיקת לכת:

מצוה תשיעית שנצטוינו בהפרישנו תרומה שנפריש אותה מן היפה או מן השוה לא מן הרע על היפה... ואל תאמר שהיא נמנית אחת עם מצות הפרשת התרומה, לפי שהתורם מן הרע על היפה כיון שתרומתו תרומה כבר קיים ראשית דגנך תירושך ויצהרך תתן לו אבל עבר על זה העשה האחר שנצטוה להרים חלבו ממנו. וזה דבר ברור לא יעלם מכל מתבונן.

הרמב"ן מסביר שמצוות הנתינה מן היפה היא מצווה נפרדת שאיננה חלק ממצוות ההפרשה עצמה. אם היה מדובר בדין מדיני ההפרשה, כך טוען הרמב"ן, על כרחינו שדין זה היה מעכב וההפרשה לא הייתה חלה. מכך שמדובר בדין לכתחילה בלבד, מוכח כי מלבד עצם מצוות תרומה ציוותה התורה מצוות עשה נוספת של הפרשה מן המובחר.

אולם, בניגוד לדבריו, המאירי בסוגייתנו (מו ע"ב) כתב:

ומאחר שהוא אומר שכשהוא תורם מן היפה אין בו נשיאות חטא, אלמא שאם לא תרם מן היפה אלא מן הרעה יש כאן נשיאות חטא, ואם אינו קדוש נשיאות חטא למה אחרי שאין כאן לאו או עשה שיעבור עליו.

מפורש במאירי כי "אין כאן לאו או עשה", וחובת ההפרשה מן המובחר היא רק סעיף בדיני מצוות הפרשת תרומה.

אפשר שמחלוקת זו תשפיע על הבנת אופיו של הדין והיקפו. לדעת הרמב"ן, דין זה איננו מגדיר את עיקר מעשה ההפרשה, אלא מהווה דין נוסף אשר מחייב כי התרומה תהיה "חלבו". ממילא יש מקום רב להבין שזהו דין מוגבל שנאמר בתרומה בלבד, והוא נובע מקדושתה המיוחדת. ואכן, עמדה זו היא דעת המנחת חינוך (על השגות הרמב"ן שם).

לעומת זאת, על פי המאירי (וכן הרמב"ם, אשר לא מנה מצווה זו) נראה כי המצווה מגדירה את אופן ההפרשה הרצוי, וממילא מסתבר להקיש לכך גם את שאר התרומות והמעשרות, כפי שהוקשו לשאר דיני ההפרשה. ואכן, בהתאם לגישה הזו פסק השולחן ערוך (יו"ד שלא, נב) אשר קבע כי חובת הפרשה מן היפה נאמרה גם במעשר ראשון ובמעשר עני.