קידושין דף מט – בין "על מנת שאני צדיק" לבין מי שמוחזק כרשע

  • הרב ירון בן צבי

בסוגייתנו במשמעות של תנאים מסויימים בקידושין מובא תנאי של אדם שמקדש אשה על תנאי שהוא צדיק ואומרת הגמרא שאפילו אם ידוע שהוא רשע גמור הרי שאותה אשה היא ספק מקודשת לו משום שיש סבירות שהמקדש הרהר בתשובה וקיבל על עצמו להיות צדיק מאותו הרגע והלאה.

לא מדובר במקודשת ודאי אלא ספק מקודשת (רמב"ם הלכות אישות פרק ח הלכה ה), והסיבה שאנו חוששים לקידושין היא משום שאדם שעושה תנאי לחלות קידושין מעוניין שהוא יתקיים ולכן יש יסוד להניח שהרהר בתשובה. רבי אברהם ברבי משה די בוטון (לחם משנה שם) כתב שהשוני הדיני בין מקרה זה של מי שמוחזק כרשע למי שמקדש בפני עדים המוחזקים כרשעים יכול להיות מוסבר בכך שלעדים אין את אותו הרצון שיש למקדש ולכן אין לנו סיבה לחשוש שמא הרהרו בתשובה. יחד עם זאת, רבי יוסף קולון טרבוטו (שו"ת מהרי"ק) כתב שאם העדים באמת שינו דרכם וחזרו בתשובה בפועל יש לומר כי מוכיחים סופן על תחילתן.

אפשר להציע חילוק נוסף בין המקדש עצמו לבין עדי קידושין; בעוד שאדם שקבע את התנאי ידוע את מחשבותיו והחסרון הוא בידיעה של בית הדין, הסיבה לפסלות עדים הינה הגדרתית, בית דין קובעים שאדם פלוני פסול לעדות וכתוצאה מכך הוא מוגדר כפי שפסול ולקביעה זו יש השלכות מעשיות. כאשר אדם המוגדר מפסולי העדות אין ביכולתו להעיד על קידושין שכן לא תתקבל עדותו דה-פקטו; אין לשאלה הטכנית בשלב זה האם חזר בתשובה כל נגיעה ליכולת שלו להעיד.

אם כנים הדברים הרי שאדם שידוע לו בפני עצמו כי הינו רשע ובית דין היו כוללים אותו בין פסולי העדות, כאשר לא הוגדר כפסול עדות אין לו סיבה להימנע מלהיות עד שכן הפסלות הינה הגדרתית ולא אישית.