קידושין דף נז – 'הלך אחר הרוב'

  • הרב ירון בן צבי

בהלכות איסור והיתר ישנו כלל שאומר כי "אין מבטלים איסור לכתחילה"; למעשה מדובר בכלל האוסר על שימוש בדין ההלכתי של ביטול ברוב בכדי להתיר דבר איסור.

בשאלה האם מדובר בכלל שיסודו באיסור תורה או באיסור מדברי חכמים נחלקו הראשונים. לדעת הרמב"ם, רש"י (וראשונים נוספים) מדובר באיסור תורה אולם לאחר שנעשתה פעולת הביטול האיסור בטל אך חכמים קנסו את העושה כן ואסרו באכילה. לדעת בעלי התוספות, רבי שלמה בן אדרת (וראשונים נוספים) מדובר בגזירת של חכמים.

מהאמור בסוגייתנו בעניין הציפור המשולחת שהיא מותרת בהנאה: "לא אמרה תורה שלח לתקלה", אנו למדים שלא ציוותה התורה לשלח את הציפור באופן כזה שיביא לידי תקלה למי שיהנה ממנה. כלומר, ציפור זו אינה שונה מכל ציפור אחרת מהמים שלה ולכן אם אדם ילכוד אותה על מנת לשחוט ולאכול אותה לא תהיה לא כל אפשרות לדעת שמדובר בציפור שהינה אסורה בהנאה, ולא מתקבל על הדעת לומר שהתורה אפשרה מצב שכזה.

למעשה ניתן ללמוד מהאמור שביטול איסור לכתחילה אסור מהתורה, שכן אנו למדים שאסור היה לשלח הציפור אם לא הייתה מותרת מהתורה. באופן זה כתב רבי יהודה לנדאו (נודע ביהודה יו"ד מה) שבתערובת של יבש ביבש אסור ביטול לכתחילה מהתורה.

הסבר מעניין לחילוק בין עניין הציפור לבין איסור ביטול נכתב על ידי רבי שמעון שקאפ (שערי יושר ג, ו), לדבריו לא מדובר בדין של ביטול ברוב משום שלא מדובר בקבוצה מוגדרת של ציפורים שכן הן משוטטות בעולם. לדבריו מותרת הציפור משום 'הלך אחר הרוב' ואין לחשוש לספק איסור כאשר יש רוב היתר ומותר לכתחילה הדבר.