קידושין דף סז – ממזרות ותפיסת קידושין

  • הרב אברהם סתיו

במשנה (סו ע"ב) ניתנו כמה כללים בדיני יוחסין. אחד מן הכללים מתייחס למי שנולד מבני זוג שנישואיהם אינם תקפים:

כל מי שאין לה עליו קידושין אבל יש לה על אחרים קידושין - הולד ממזר, ואיזה זה? זה הבא על אחת מכל העריות שבתורה.

הגמרא בסוגייתנו (סז ע"ב) דנה במקור של דברי המשנה:

מנא הני מילי?... מה אחות אשה מיוחדת שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת - ולא תפסי בה קידושין, אף כל שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת - לא תפסי בה קידושין.

המקור שאותו מביאה הגמרא מלמד על הקשר שבין חיוב כרת לאי-תפיסת-קידושין, ואילו הקשר שבין אי-תפיסת-קידושין לממזרות נלמד ממקור אחר, כמבואר ברש"י (שם ד"ה מנה"מ):

מנא הני מילי - דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות אבל הולד ממזר נפקא לן מ"לא יקח איש את אשת אביו" (דברים כג, א)... ומהכא ילפינן לה ביבמות בפרק החולץ (דף מה ע"ב) דכל שאין לה עליו קידושין הולד ממזר.

כלומר, בסופו של דבר קיימים שלושה דינים שאמורים לחפוף זה לזה: חיוב כרת, אי-תפיסת-קידושין וממזרות. ברור, אם כך, שיש לשאול: מהו אופי היחס בין שלושת הדינים?

שאלת היחס שבין חיוב הכרת לאי-תפיסת-הקידושין עלתה בעיקר בדברי האחרונים, כגון בקובץ הערות (ג, ג):

והנה זה זמן רב ששמעתי מכ' מו"ר הגר"ש הכהן שקאפ (שליט"א), שנסתפק בהא דחייבי כריתות לא תפסי בהו קידושין, מה היא הסיבה למניעת הקידושין. שיש לפרשו בשני אופנים: כגון באחות אשה שיש בה כרת ולא תפסי בה קידושין:

א. יש לומר דמה שהיא אחות אשה גורם לחיוב כרת, וחיוב הכרת מונע הקידושין מלחול. ב.  יש לור דחיוב כרת אינו סיבה למניעת הקידושין אלא סימן, דכמו שיש בה כרת מפני שהיא אחות אשה, הכא נמי לא תפסי בה קידושין מהאי טעמא גופא, ואין הכרת גורם למניעת הקידושין אלא סיבת הכרת, דאותה הסיבה שמחייבת כרת היא בעצמה מונעת הקידושין.

בנוסף, התוספות בסוגייתנו (שם ד"ה מנא) מתייחסים לתלות שבין אי-תפיסת-הקידושין לממזרות:

דהא בהא תליא, דכיון דהוי ממזר מחייבי כריתות לא תפסי קידושין...והכא בעי אליבא דרבי יהושע דאמר אין ממזר מחייבי לאוין [וכריתות] אלא מחייבי מיתות בית דין ואפילו הכי מודה דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות.

מדברי התוספות נראה כי היחס שבין הדינים עובד באופן הבא: בכל מקום שבו יש דין ממזרות, על כרחנו שאין תפיסת קידושין, ועל כלל זה אין כל מקום לערער. מאידך, כאשר אין תפיסת קידושין, אין זה ברור שהדבר יוביל לממזרות, ושאלה זו נתונה במחלוקת. מה פשר הדבר? נראה כי הממזרות מהווה קומה נוספת על גבי אי-תפיסת-הקידושין. כאשר התורה קובעת כי איש ואישה אינם ראויים להינשא זה לזו, הרי שבשלב ראשון אין אפשרות ליצור ביניהם קשר של נישואין, ובשלב שני נחשב הוולד שלהם כיציר של קשר לא-טבעי ומוגדר כממזר, "מום זר" כלשון הספרי. ממילא, כאשר ידוע שקשר מסוים מוביל לממזרות, על כרחנו שקידושין לא יכולים לתפוס בו. אך ייתכן שרק בחלק מן המקרים שבהם אין אפשרות של נישואין תיווצר קומה שניה שתגדיר את הוולד הנוצר מן הקשר כממזר.