קידושין דף עג - בדין אסופי

  • הרב אביהוד שורץ

הגמרא בדף ע"ג עוסקת בדינו של אסופי. החשש ההלכתי לגבי מעמדו הוא חשש ממזרות, מתוך הנחה שאישה שילדה היתה משליכה את הצאצא לרחוב אך ורק אם נולד באיסור, כגון מחוץ לנישואין. כמובן, מדובר על ספק בלבד (וראה בריטב"א כאן, שבמידה מסוימת מדובר אף על ספק ספיקא), ועל כן הגמרא מסבירה שמדאורייתא האסופי אכן מותר לבוא בקהל, אלא שמשום מעלת היוחסין חכמים גזרו והחמירו שאסור לבוא בקהל (למרות הספק ספיקא הנ"ל), ורשאי להינשא רק לגיורת. אמנם, הגמרא מציינת גם את המגבלות על גזירה זו, וסוקרת מצבים שבהם ניתן להניח בפשטות שהצאצא ננטש מסיבות כלכליות, אך אין כל פגם בייחוסו.

במקביל לגזירת האסופי שבסוגייתינו, דנה הגמרא בסוף הפרק הראשון במסכת כתובות בדינם של ילד או ילדה שנמצאו ברחוב בעיר שיש בה גם אינם יהודים. מבחינה מסוימת, אם יוחלט שאותו אסופי הינו נכרי, דינו יהיה קל יותר, שכן יוכל להתגייר ואז יותר לבוא בקהל; בעוד שכאשר הוא אסופי יהודי, הרי הוא ספק ממזר שאסור לבוא בקהל.

ההלכה בשולחן ערוך (אבן העזר, ד' ל"ג) היא, שאף בעיר שרובה נכרים, הולד הוא ספק נכרי ספק אסופי, ועל כן אף אם יתגייר, לא יוכל לבוא בקהל. לכאורה, אם רוב העיר נכרים ניתן היה לתלות כי הילד הושלך ברחוב על ידי נכרי. בשו"ת דברי יציב (אבן העזר י"ט) הסביר באופן ייחודי מדוע אין תולים את האסופי דווקא בנכרים, שהם הרוב:

"ובאמת באסופי יש לעיין ... ולמה לא נתלה שזה מעכו"ם?! וצריך לומר, דכיון שנמצא מושלך על כרחך מחמת בושה היא שלא חסה על פרי בטנה, דבושה גדולה ממיתה ... וזה רק בישראלים, מה שאין כן בעכו"ם אינם מתביישים, ויש לומר דאינם משליכין, והוה כרגלים לדבר שהולד הוא ממזר מישראלים".

ישראל רחמנים בני רחמים, ובכל זאת, הבושה של הריון בלתי חוקי של ממזר קשה מן הכל. בהקשר זה, תכריע הבושה את מידת הרחמנות, ועל כן "רגלים לדבר" שהאסופי הוא יהודי פסול, ולא גוי, ועל כן לא יוכל לבוא בקהל אף אם יתגייר לחומרה.

כאמור, הגמרא בסוגייתינו מציינת מצבים שונים שבהם אין לחשוש שהולד ממזר, בעיקר אם ניכר שטיפלו בו כראוי, והשליכוהו ברחוב כתוצאה מדוחק כלכלי, ומתוך תקווה שמאן דהו ימצא אותו ויגיש לו סיוע. בשו"ת מנחת יצחק (א' נ"א) הביא הוכחות שונות מלשונות הפוסקים בשאלה האם יש צורך בהוכחה ברורה לכך שהילד טופל כראוי, ועל כן כנראה אינו ממזר, ובלא הוכחה כזאת יש להחמיר בסתמא; או שמא המצב בסתמא הוא שהולד אינו ממזר, אלא שאם הושלך באופן שנראה שרצו שימות, כגון במקום שעלול להידרס או להיפגע, אזי יש לחשוש כי הינו ממזר. בספק זה מכריע המנחת יצחק לקולא, ועל כן קובע שאם אין הוכחה ברורה שהיתה כוונה שהילד ייפגע, הוא איננו אסופי. כך כתב לגבי המקרה שעליו נשאל:

"על דבר ... אסופי שנמצא אצל הדלת של החברה צדקה בווילנא ונמסר לאביו שהיה שמש אצל החברה הנ"ל לגדלו בשכר תשלום ...  

הנה כפי דבריו שייך בזה הדין המבואר בקידושין (ע"ג), ונפסק להלכה בשולחן ערוך ... ואם כן בנדון דידן כיון שנמצא במקום שרבים מצוים, ועוד יותר במקום המיוחד להחברה של צדקה גדולה, אשר זה הי' עיקר עבודתם לפקח על אלמנות ויתומים, הרי אין לך הוכחה גדולה מזה שחששו עליו לשומרו, ושישאר בחיים תחת השגחת חברה הנ"ל, ואין בו משום אסופי".

שאלה מורכבת יותר נשאל הרב עובדיה יוסף (שו"ת יביע אומר ח', אבן העזר י"ג) אודות הורים המבקשים לאמץ ילדים שננטשו בחדר הלידה בבית חולים בחו"ל. גם הרב עובדיה מתלבט בשאלה הנ"ל: מצד אחד, אישה שנטה את הולד בבית חולים – אין ראיה ברורה שרצתה לשומרו, והעובדה שהגיעה לבית חולים היא אך ורק משום שלא ניתן ללדת במקום אחר. מצד שני, ייתכן שיש להחמיר "דוקא כשהושלך לשוק שיש ריעותא שמא לא ירגישו בו בני אדם מיד, וימות ברעב ובקור או סיבות אחרות", ואם כן כאשר הולד הושאר בבית החולים, שהוא מקום שמור יחסית, אין סיבה להחמיר.

גם הרב עובדיה מכריע באופן נחרץ בכוח דהיתרא, וקובע שהיות ורוב תושבי העיר נכרים, ורוב היולדות בבית החולים נכריות, הרי שניתן לגייר את אותו ילד מאומץ, ואין לחשוש שהוא אסופי-יהודי.