קידושין דף עט - חזקת "כרוכין אחריה"

הגמרא בדף ע"ט ע"א עוסקת בדין נערה שקידשה אביה, וכעת היא בגרה וקידשה עצמה. הספק המתעורר הוא האם קדמו קידושי האב את הבגרות, ובניסיון לפשוט את הספק מגייסת הגמרא את דין חזקה דמעיקרא. בהמשך דף ע"ט נפתחת סוגיה חדשה באשר למי שבא ממדינת הים, וטוען על אישה פלונית שהיא אשתו ועל הילדים שהם ילדיו. הגמרא מדגישה, שהילדים נידונים כבניו הכשרים, רק במידה והם כרוכים אחרי אימם. להלן תרחיב זאת הגמרא לכלל עקרוני, שכאשר ילד כרוך אחר אישה פלונית, אנו מניחים בוודאות שהיא אימו, ואם חלילה יבוא עליה, יוצאו שניהם להורג. כך מסכמת זאת הגמרא בדף פ' עמוד א':

"סוקלין ושורפין על החזקות".

ובכן, לפנינו שתי סוגיות סמוכות העוסקות בדיני חזקה. אך האם אמנם יש להשוות ביניהן? הנמוקי יוסף (בבא בתרא, דף ע"ב באלפס) כתב:

"שאין כל החזקות שוות".

ובלשון ברורה יותר בחידושי החתם סופר (חולין דף ט'):

"וחזקות אלו אינם שווים יש מהם עדיפי אפי' מרוב ויש מהם גריעי אפי' מחזקה בעלמא והכל לפי הענין והמנהג".

ואמנם, בערך "חזקה" באנציקלופדיה התלמודית ניתן למצוא לא פחות מ-15 סוגים שונים של חזקות. אכן, הדעת נותנת כי אין החזקות כולן בעלות אופי אחד, וכי יש להבדיל ביניהן.

הסוגיה הראשונה בדף ע"ט עוסקת ביישום הקלאסי לחזקה דמעיקרא. הנושא הנידון בסוגיה הוא היחס שבין המציאות הידועה בעבר (המקוה היה כשר), ובין המציאות הטופחת על פנינו בהווה (המקוה חסר). הדרך היחידה להיעזר בחזקה במקרה כזה היא להקפיא את המצב שהכרנו בעבר. לשון אחרת, החזקה אינה מבררת את הספק באופן אקטיבי, אלא משמשת תפקיד פאסיבי של הקפאת המצב הישן עד שלא יתברר כי חל בו שינוי.

הסוגיה השניה בדף ע"ט עוסקת בחזקה שונה לחלוטין. חזקה זו אינה מבוססת על מידע ישן שיש בידינו. ביחס לאותה אישה ובנה – איננו יודעים דבר, זולת העובדה כי האישה מגדלת את התינוק כאילו היה בנה. בהקשר הזה, החזקה אינה יכולה להסתפק בתפקיד הפאסיבי של הקפאת המצב. החזקה מוכרחת איפוא לנקוט עמדה אקטיבית, ולספר סיפור שלא ידענו מעולם. נמצא איפוא שחזקה זו אינה משיבה את המצב לקדמותו, כי אם יוצרת מצב חדש לאור הנתונים בשטח.

סוגיות שונות בש"ס משתמשות במונח "חזקה" כדי לתאר נוהג מטבע שבעולם: חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו, חזקה אין אדם מעיז פניו בבעל חובו, חזקה אין אישה מעיזה פניה בבעלה וכן הלאה. חזקות אלה מהווה שיקול מרכזי להכרעה בספקות ובמחלוקות, וניתן לומר שאף שהן משקפות את טבע העולם, הרי שבפועל אנו מתבססים עליהן דווקא כאשר יש ספק או כאשר יש מחלוקת. אך נראה, שהחזקה בסוגייתינו נושאת אופי מרחיק לכת אף יותר. חזקה זו מבקשת לשקף את המובן והברור מאליו. החזקה איננה כלי להכרעה בספק, משום שמעולם לא נולד בליבנו ספק: תינוק הכרוך אחר אישה, היא בוודאי אימו, ואין כלל אפשרות לתרחיש אחר!

נמצא, אם כן, שאכן "אין כל החזקות שוות", אלא שהחזקה שבסוגייתינו עולה על כולנו, והיא למעשה חזקה המונעת מלכתחילה את לידת הספק. נעיר, לסיום, שסביב פסק הרמב"ם בנדון (הלכות איסורי ביאה, א' כ'; על פי הירושלמי כאן) התפתח באחרונים (ראה, למשל, במפרשי השולחן ערוך, אבן העזר י"ט א') דיון מעניין, שעיקרו ביחס שבין החזקה שלפנינו ובין דין רובא דליתא קמן, שמקורו בגמרא בחולין בדף י"א. בכדי להסביר דיון זה יש להיכנס בעובי הקורה בדין רובא דליתא קמן, אך קצרה יריעתנו ועוד חזון למועד.