קידושין ו - מתנה על מנת להחזיר באתרוג

  • הרב שמואל שמעוני

קידושין ו: מתנה על מנת להחזיר באתרוג

זכינו ללמוד ביום טוב ראשון של סוכות סוגיה הנוגעת לדין ייחודי ליום זה - הצורך שארבעת המינים יהיו שייכים לנוטל: "לכם - משלכם". וכך נאמר בסוגייתנו: "רבא הוא דאמר מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה, דאמר רבא: הילך אתרוג זה על מנת שתחזירהו לי, נטלו והחזירו - יצא, ואם לאו - לא יצא".

כיצד עובד המנגנון של מתנה על מנת להחזיר? הריטב"א פירש: "מתנה על מנת להחזיר - הקנאה גמורה היא, וממון שלו הוא, וכשמחזירה לו - הקנאה גמורה בעי, כשאר הקנאות דעלמא". כלומר, מתנה על מנת להחזיר היא מתנה מוחלטת, שהופכת את המקבל לבעלים הבלעדי, אלא שמתלווה לה תנאי: על מנת שתַּקנה לי את החפץ חזרה. לכן, אם המקבל אינו מחזיר את החפץ הרי שהתנאי אינו מתקיים, וממילא המתנה אינה חלה.

יש ששאלו: מה יהיה אם המקבל יתחכם, ויחזיר את החפץ במתנה על מנת להחזיר? התשובה לכך פשוטה: אם התנאי הראשון לא התקיים, נמצא שהחפץ מעולם לא ניתן במתנה. הנותן הראשון צריך לא להחזיר, וע"י כך יופר התנאי השני, ונמצא שהמקבל לא ביצע הקנאה לנותן הראשון, וממילא יופר גם התנאי הראשון, ונמצא שהאתרוג מעולם לא יצא מבעלותו של הנותן הראשון.

קצות החושן (רמא, ד) חלק על הריטב"א, ופירש שהמקבל אינו צריך להקנות לראשון את החפץ כאשר הוא מחזיר לו אותו, שכן מלכתחילה הוא קיבל אותו בקניין המוגבל בזמן, ובתום הזמן פוקע הקניין. הרא"ש בסוכה (פ"ג סי' ל), שהסכים עם הריטב"א, הסביר מדוע הוא אינו יכול לקבל מנגנון של קניין לזמן: לדבריו, קניין לזמן דומה לשאלה, המהווה בעלות על זכויות השימוש ולא על הגוף עצמו, ולקיום מצוות נטילת ארבעת המינים ביום הראשון צריך בעלות על הגוף עצמו. קניין לזמן הוא בעצם קניין של חלק ממימד הזמן של החפץ, שכן אחרת לא ניתן להבין כיצד יפקע הקניין בתום התקופה, ובתור שכזה הוא אינו קניין על הגוף עצמו. 'קצות החושן' חולק על כך, וסובר שקניין לזמן יכול להיות קניין גוף מוחלט, שפוקע בתום התקופה.

הצד השווה לריטב"א, לרא"ש ול'קצות החושן', שכולם מסכימים שיש צורך בקניין גוף מוחלט באתרוג ביום הראשון כדי לצאת בו ידי חובה, ולא די בקניין בגוף לפירותיו. ייתכן שהרשב"ם בב"ב (קלז ע"ב ד"ה דאי) חולק על הנחה זו, וסובר שאם המקבל קנה את האתרוג לשם נטילה - די בכך, אף שמדובר בקניין פירות, ואין זה דומה לשאלה, שכן מדובר בקניין לעניין הרלוונטי, ולא רק בזכויות שימוש.

מסתבר שיש כאן מחלוקת באשר לאופי דרישת הבעלות באתרוג. הריטב"א ו'קצות החושן' הבינו שהדרישה נוגעת לכשרות החפץ, שרק אתרוג ששייך לנוטל הוא כשר, ולכן צריך בעלות על גוף האתרוג. ברם, הרשב"ם הבין שהדרישה נוגעת לאופי הנטילה, שאדם צריך ליטול את האתרוג כבעלים ולא כאורח מזדמן, ועל כן די בכך שהוא יהא הבעלים לעניין הנטילה בלבד