דילוג לתוכן העיקרי

קידושין | דף ו | מתנה על מנת להחזיר באתרוג

סוגייתנו עוסקת בדין ייחודי ליום טוב ראשון של חג הסוכות – הצורך שארבעת המינים יהיו שייכים לנוטל: "לכם – משלכם". וכך נאמר בסוגייתנו:

"רבא הוא דאמר מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה, דאמר רבא: הילך אתרוג זה על מנת שתחזירהו לי, נטלו והחזירו – יצא, ואם לאו – לא יצא".

כיצד פועל המנגנון של מתנה על מנת להחזיר? הריטב"א פירש: "מתנה על מנת להחזיר הקנאה גמורה היא, וממון שלו הוא, וכשמחזירה לו – הקנאה גמורה בעי, כשאר הקנאות דעלמא". כלומר מתנה על מנת להחזיר היא מתנה מוחלטת, ההופכת את המקבל לבעלים הבלעדי, אלא שמתלווה לה תנאי: על מנת שתַּקנה לי את החפץ חזרה. לכן אם המקבל אינו מחזיר את החפץ נמצא שהתנאי לא התקיים, וממילא המתנה אינה חלה.

יש ששאלו: מה יהיה אם המקבל יתחכם, ויחזיר את החפץ במתנה על מנת להחזיר? התשובה לכך פשוטה: אם התנאי הראשון לא התקיים, נמצא שהחפץ מעולם לא ניתן במתנה. הנותן הראשון צריך לא להחזיר, וע"י כך יופר התנאי השני, ונמצא שהמקבל לא הקנה לנותן הראשון, וממילא יופר גם התנאי הראשון, ונמצא שהאתרוג מעולם לא יצא מבעלותו של הנותן הראשון.

בעל קצות החושן (רמא, ד) חלק על הריטב"א ופירש שהמקבל אינו צריך להקנות לראשון את החפץ כאשר הוא מחזיר אותו, שכן מלכתחילה הוא קיבל אותו בקניין המוגבל בזמן, ובתום הזמן פוקע הקניין. הרא"ש בסוכה (ג, ל), שהסכים עם הריטב"א, הסביר מדוע הוא אינו מקבל את ההסבר של קניין לזמן: לדבריו, קניין לזמן דומה לשאילה, שיש בה בעלות על זכויות השימוש ולא על הגוף עצמו, ולצורך קיום מצוות נטילת ארבעת המינים ביום הראשון נדרשת בעלות על הגוף עצמו. קניין לזמן הוא בעצם קניין של חלק מממד הזמן של החפץ, שכן אחרת אי אפשר להבין כיצד יפקע הקניין בתום התקופה. קניין כזה אינו קניין על הגוף עצמו. בעל קצות החושן חולק על כך וסובר שקניין לזמן יכול להיות קניין גוף מוחלט, אלא שהוא פוקע בתום התקופה.

הצד השווה לריטב"א, לרא"ש ולקצות החושן הוא שכולם מסכימים שיש צורך בקניין גוף מוחלט באתרוג ביום הראשון כדי לצאת בו ידי חובה, ולא די בקניין הגוף לפירותיו. ייתכן שהרשב"ם (בבא בתרא קלז ע"ב ד"ה דאי) חולק על הנחה זו וסובר שאם המקבל קנה את האתרוג לשם נטילה – די בכך, אף שמדובר בקניין פירות, ואין זה דומה לשאילה, שכן מדובר בקניין לעניין הרלוונטי ולא רק בזכויות שימוש.

מסתבר שיש כאן מחלוקת באשר לאופי דרישת הבעלות באתרוג. הריטב"א וקצות החושן הבינו שהדרישה נוגעת לכשרות החפץ, שרק אתרוג השייך לנוטל כשר, ולכן צריך בעלות על גוף האתרוג. לעומתם, הרשב"ם הבין שהדרישה נוגעת לאופי הנטילה – אדם צריך ליטול את האתרוג כבעלים ולא כאורח מזדמן, ועל כן די בכך שהוא יהיה הבעלים לעניין הנטילה בלבד.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)