קידושין | דף ז | התפשטות קדושה וקידושין

"אמר רבא... חצייך מקודשת לי – אינה מקודשת... וניפשטו לה קידושי בכולה! מי לא תניא האומר רגלה של זו עולה – תהא כולה עולה? ואפילו למאן דאמר אין כולה עולה, הני מילי היכא דמקדיש דבר שאין הנשמה תלויה בו, אבל מקדיש דבר שהנשמה תלויה בו - הויא כולה עולה! מי דמי? התם בהמה, הכא דעת אחרת".

הראשונים התקשו בהבנת הצעת הגמרא שהקידושין יתפשטו באישה – הלוא התפשטות הקדושה היא דין ייחודי בקורבן, הנלמד בסוגיה בתמורה מהפסוק "כל אשר יתן ממנו לה'". כיצד ייתכן ללמוד מכאן על התפשטות קידושין באישה?

הריטב"א הציע שהפסוק שמביאה הסוגיה בתמורה הוא בניין אב לחלויות בעייתיות אחרות בתורה, שאף הן יכולות להתפשט. ועוד הציע שהצורך בפסוק הוא רק לגבי התפשטות קדושה בדבר שאין הנשמה תלויה בו, אך בדבר שהנשמה תלויה בו, כגון חצי בהמה או אישה, זוהי סברה פשוטה שהקדשת (או קידוש) יחידה כזו היא בעצם החלת הקדושה על המכלול.

אולם כיוון שונה ומרתק עולה מדברי רש"י ומבואר בתוספות:

"ונראה שלכך דקדק רש"י ופירש 'דהא מקודשת בלשון הקדש קאמר לה', וכדאמר בריש פירקין, דאסר לה אכולי עלמא כהקדש, שאדם עושה אותה כהקדש, לפיכך יש להיות דינה כהקדש. אבל אם היה אומר 'מאורסת' או חד מהנהו לישני דלעיל, על זה לא היה מקשה 'ונפשטו קידושי בכולה' לפירוש זה".

החידוש בדברי התוספות כפול. ראשית – לשון "מקודשת" הוסברה בגמרא כדימוי לעולם ההקדש, שהאישה נאסרת על העולם כהקדש. סוגייתנו מקצינה רעיון זה ואומרת שניתן ליישם בקידושין כמה מדיני ההקדש, כגון הדין הייחודי של התפשטות קדושת עולה.

אך ישנו חידוש נוסף. אנו רגילים לחשוב שלשונות הקידושין הן דרכים שונות לניסוח אותו הרעיון. רש"י והתוספות מחדשים שהלשונות השונים עשויים ליצור מנגנונים שונים של קידושין. קידושי אישה מורכבים הן מהאיסור והקדושה שהוא מחיל עליה הן מהקניין שהוא קונה אותה. כאשר אדם נוקט לשון "מקודשת" הוא מחיל על האישה קדושה, והקניין הוא תולדת הקדושה, ואילו כאשר אדם נוקט אחד הלשונות האחרים – המעשה שהוא עושה באישה הוא מעשה קניין, וכתולדה מכך ייווצרו גם איסור וקדושה, אך לא זו החלות שהוא החיל ישירות. בניגוד למשנה בתחילת הפרק השני, שנקטה את הלשון "האיש מקדש", המשנה בפרק הראשון נקטה את הלשון "האשה נקנית", משום שמשנה זו היא חלק מקובץ משניות העוסק בקנייני יחידות שונות – עבד עברי, עבד כנעני, קרקע, מיטלטלין וכו' – והקניין הראשון המובא בקובץ הוא קניינה של האישה, ומובן אם כן שבפרק זה מתייחסת המשנה למסלול הקידושין המתחיל בקניין ולא בקדושה. כעת מחדשים רש"י והתוספות שרק בקידושין הנעשים בלשון "מקודשת", הפותחים בקדושה ומסיימים בקניין, שייך להציע שתהיה התפשטות קדושה בדומה להקדש.