קידושין ז - התפשטות קדושה וקידושין

  • הרב שמואל שמעוני

קידושין ז: התפשטות קדושה וקידושין

"אמר רבא:... חצייך מקודשת לי - אינה מקודשת... וניפשטו לה קידושי בכולה?! מי לא תניא: האומר רגלה של זו עולה - תהא כולה עולה? ואפילו למאן דאמר אין כולה עולה, הני מילי היכא דמקדיש דבר שאין הנשמה תלויה בו, אבל מקדיש דבר שהנשמה תלויה בו - הויא כולה עולה! מי דמי? התם בהמה, הכא דעת אחרת".

הראשונים התקשו בהבנת הצעת הגמרא שהקידושין יתפשטו באישה - הלא התפשטות הקדושה היא דין ייחודי בקרבן, שנלמד בסוגיה בתמורה מהפסוק: "כל אשר יתן ממנו לה'". כיצד ייתכן ללמוד מכאן על התפשטות קידושין באישה?

הריטב"א הציע שהפסוק שם מהווה בניין אב לחלויות בעייתיות אחרות בתורה, שאף הן יכולות להתפשט. ועוד הציע, שהצורך בפסוק הוא רק לגבי התפשטות קדושה בדבר שאין הנשמה תלויה בו, אך בדבר שהנשמה תלויה בו, כגון חצי בהמה או אישה, זוהי סברה פשוטה שהקדשת (או קידוש) יחידה כזו היא בעצם החלת הקדושה על המכלול.

כיוון שונה ומרתק עולה מדברי רש"י, ומבואר בתוספות: "ונראה שלכך דקדק רש"י ופירש: 'דהא מקודשת בלשון הקדש קאמר לה', וכדאמר בריש פירקין - דאסר לה אכולי עלמא כהקדש, שאדם עושה אותה כהקדש, לפיכך יש להיות דינה כהקדש. אבל אם היה אומר 'מאורסת' או חד מהנהו לישני דלעיל (ו ע"א), על זה לא היה מקשה 'ונפשטו קידושי בכולה' לפירוש זה".

החידוש בדברי התוספות הוא כפול. ראשית - לשון "מקודשת" הוסברה בגמרא כדימוי לעולם ההקדש, שהאישה נאסרת על העולם כהקדש. סוגייתנו מקצינה רעיון זה ואומרת שניתן ליישם בקידושין כמה מדיני ההקדש, כגון הדין הייחודי של התפשטות קדושת עולה.

אך ישנו חידוש נוסף. אנו רגילים לחשוב שלשונות הקידושין השונות הן דרכים שונות לניסוח אותו הרעיון. רש"י ותוספות מחדשים שהלשונות השונים עשויים ליצור מנגנונים שונים של קידושין. קידושי אישה מורכבים הן מהאיסור והקדושה שהוא מחיל עליה, והן מהקניין שהוא קונה אותה. כאשר אדם נוקט בלשון "מקודשת" - הוא מחיל עליה קדושה, והקניין הוא תולדת לוואי שנוצרת מכך. כאשר אדם נוקט באחד הלשונות האחרים - המעשה שהוא עושה באישה הוא מעשה קניין, וכתולדה מכך ייווצרו גם איסור וקדושה, אך לא זו החלות הישירה שהוא החיל. בניגוד למשנה בתחילת הפרק השני, שנקטה בלשון "האיש מקדש", המשנה בפרק הראשון נקטה בלשון "האשה נקנית", משום שמשנה זו היא חלק מקובץ משניות העוסק בקנייני יחידות שונות: עבד עברי, עבד כנעני, קרקע, מיטלטלין וכו', והקניין הראשון המובא בקובץ הוא קניינה של האישה, ומובן אם כן שבפרק זה מתייחסת המשנה למסלול הקידושין המתחיל מהקניין ולא מהקדושה. כעת, מחדשים רש"י ותוספות, שרק בקידושין הנעשים בלשון "מקודשת", הפותחים בקדושה ומסיימים בקניין, שייך להציע שתהיה התפשטות קדושה בדומה להקדש.