קידושין יז - ירושת עבד עברי

  • הרב ברוך וינטרוב

קידושין דף יז - ירושת עבד עברי

בסוגייתנו (יז ע"ב) מבואר שעבד עברי שאדוניו מת, בן האדון יורשו, אך אם מת האדון בלא בנים, אין בנותיו יורשות את העבד - בניגוד לדין ירושה הרגיל, לפיו אם אין בן, יורשת הבת את רכושו של אביה.

הכסף משנה (הלכות עבדים פ"ב הי"ב) מצטט את דברי הרלב"ג, הלמד מהלכה זו - שעבד עברי אינו עובד את הבת ואת שאר היורשים - כי האדון אינו יכול למכור את עבדו העברי לאדון אחר. ומבאר הכסף משנה, שבעלותו של האדון על העבד העברי לוקה בחסר, ועל כן לא ניתן להורישה או למכרה. מדוע, אם כן, יורש הבן בכל זאת את העבד העברי?

האור שמח (הלכות נחלות פ"ב ה"א) והמנחת חינוך (מצוה מב אות יג) השיבו שניהם באופן דומה על שאלה זו. לדעתם, ירושת הבן את העבד העברי אינה מתורת ירושה ממונית, אלא היא מבוססת על יסוד אחר: שבנו של אדם קם תחת אביו. לא ירושה ממונית לפנינו, כי אם דין הנובע משימור הזהות המשפחתית מאב לבן: עבודתו של העבד העברי את בן אדונו אינה נובעת מכך שהבן ירש אותו, אלא מכניסת הבן לנעלי אביו, וממילא לאדנותו כלפי העבד.

גישה שונה באופן מהותי הציג הגרי"ז סולוביצ'יק (הובאו דבריו בחידושי הגר"ח סולוביצ'יק על הש"ס), אשר חלק על עצם עמדתו של הכסף משנה כי יש חיסרון בבעלות האדון על העבד העברי. לדעתו, מבחינה ממונית העבד אכן שייך ליורשי אדונו, אלא שהתורה הקנתה לעבד העברי זכויות מסוימות, וביניהן - הזכות לעבוד רק את מי שקנה אותו או את בנו. הגרי"ז הוכיח זאת מכך שיש חובת הענקה גם לעבד היוצא במיתת האדון ללא בנים: לוּ יצא העבד במצב זה לחופשי מצד העדר בעלים שיוכלו לרשת אותו, לא היה איש חייב להעניק לו; העובדה שהיורשים מחויבים לתת לו מענק, טוען הגרי"ז, מלמדת כי הם ירשו אותו, אלא שעליהם לשחררו מצד זכותו שלא לעבוד אותם.

דומה כי הכסף משנה והגרי"ז נחלקו בשאלה היסודית שהעלינו בשיעור הקודם בדבר מהות היחסים שבין האדון לעבד העברי. נראה שלדעת הגרי"ז יש לאדון קניין ממוני מסוים בעבד - קניין גוף העבד למעשה ידיו - וקניין מעין זה ודאי ניתן להוריש או למכור; לפיכך צריך הגרי"ז להסביר כי אי-היכולת להוריש את העבד או למכרו הִנָּהּ זכות מיוחדת שמקנה לו התורה. הכסף משנה, לעומת זאת, סבר שאין לאדון קניין ממוני בעבד, כי אם קניין איסור, המגדיר בין האדון לעבד יחסים אישיים (הדומים במסגרתם (לא בתוכנם!) ליחסי בעל ואישה), ולא ממוניים; לפי עמדה זו ברור מדוע אין האדון יכול למכור או להוריש את העבד, אך יש להסביר למה עובד העבד העברי את הבן, על הדרך שיישבו האור שמח והמנחת חינוך.

נפקא מינה בין שתי הדרכים עשויה להיות בשאלה אם הבכור יורש בעבד עברי פי שניים: אם אכן מדובר בירושה ממונית רגילה, כדעת הגרי"ז, אזי אין מקום לחלק בין ירושת עבד עברי לבין ירושת נכסים אחרים; אך אין ברור כי יש לבכור זכות פי שניים במה שמגיע לבנים מצד קימתם תחת אביהם (להרחבה בעניין זה עיין במנחת חינוך שם).