קידושין | דף יז | ירושת עבד עברי

בסוגייתנו מבואר שבן יורש את עבדו העברי של אביו, אך אם האדון מת בלא בנים – אין בנותיו יורשות את העבד, וזאת בניגוד לדין ירושה הרגיל, שלפיו אם אין בן יורשת הבת את רכושו של אביה.

הכסף משנה (הלכות עבדים ב, יב) מצטט את דברי הרלב"ג, הלומד מכאן שהאדון אינו יכול למכור את עבדו העברי לאדון אחר. הכסף משנה מבאר שבעלותו של האדון על העבד העברי לוקה בחסר, ועל כן אי אפשר להורישה או למכרה. אם כן, מדוע הבן יורש את העבד העברי?

האור שמח (הלכות נחלות ב, א) והמנחת חינוך (מב, יג) השיבו שניהם תשובה דומה: ירושת הבן את העבד העברי אינה מתורת ירושה ממונית אלא מבוססת על יסוד אחר, שלפיו בנו של אדם קם תחת אביו. לא ירושה ממונית לפנינו, כי אם דין הנובע משימור הזהות המשפחתית והעברתה מאב לבן – עבודתו של העבד העברי את בן אדונו אינה נובעת מכך שהבן ירש אותו אלא מכניסת הבן לנעלי אביו, וממילא לאדנותו כלפי העבד.

גישה שונה באופן מהותי הציג הגרי"ז סולובייצ'יק (הובאו דבריו בחידושי הגר"ח סולובייצ'יק על הש"ס), אשר חלק על טענתו של הכסף משנה שיש חיסרון בבעלות האדון על העבד העברי. לדעתו, מבחינה ממונית העבד אכן שייך ליורשי אדונו, אלא שהתורה הקנתה לעבד זכויות מסוימות, וביניהן הזכות לעבוד רק את מי שקנה אותו או את בנו. הגרי"ז הוכיח זאת מכך שיש חובת הענקה גם לעבד היוצא במיתת האדון ללא בנים: לוּ יצא העבד במצב זה לחופשי מצד העדר בעלים שיוכלו לרשת אותו, לא היה איש חייב להעניק לו. העובדה שהיורשים מחויבים להעניק לו מלמדת שהם ירשו אותו, אלא שעליהם לשחררו מצד זכותו שלא לעבוד אותם.

דומה כי הכסף משנה והגרי"ז נחלקו בשאלה היסודית שהעלינו בשיעור הקודם בדבר מהות היחסים שבין האדון לעבד העברי. לדעת הגרי"ז יש לאדון קניין ממוני מסוים בעבד – קניין גוף העבד למעשה ידיו – וקניין מעין זה ודאי ניתן להוריש או למכור, ולפיכך יש להסביר כי חוסר היכולת להוריש את העבד או למוכרו היא זכות מיוחדת שמקנה לו התורה. לעומתו, הכסף משנה סובר שאין לאדון קניין ממוני בעבד כי אם קניין איסור, היוצר בין האדון ובין העבד יחסים אישיים הדומים במסגרתם (אך לא בתוכנם!) ליחסי בעל ואישה. לפי עמדה זו ברור מדוע אין האדון יכול למכור או להוריש את העבד, אך יש להסביר, על פי דרכם של האור שמח והמנחת חינוך, למה העבד העברי עובד את הבן.

נפקא מינה בין שתי הדרכים עשויה להיות בשאלה אם הבכור יורש פי שניים בעבד עברי: אם אכן מדובר בירושה ממונית רגילה, כדעת הגרי"ז, אין מקום לחלק בין ירושת עבד עברי לירושת נכסים אחרים, אך לא ברור שיש לבכור זכות לקבל פי שניים במה שמגיע לבנים מצד קימתם תחת אביהם (להרחבה בעניין זה עיין במנחת חינוך שם).