קידושין | דף י | תחילת ביאה וסוף ביאה

סוגייתנו מתלבטת בשאלה באיזה שלב בביאה מתקדשת האישה – בתחילתה או בסופה – ומסיקה שסוף הביאה קונה, כדברי רבא "כל הבועל דעתו על גמר ביאה". בעלי התוספות (ד"ה כל הבועל) הקשו על כך מהסוגיה ביבמות (נה ע"ב), הלומדת בגזרה שווה ('קיחה קיחה') מאיסורי עריות שהאישה נקנית לבעלה כבר בהעראה (תחילת הביאה). הם מציעים מספר תשובות לשאלה זו, ואנו נתמקד באחרונה שבהן – תשובתו של רב נסים גאון, המבחין בין קידושין לנישואין: סוגייתנו, האומרת כי האישה נקנית רק בסוף הביאה, עוסקת בקידושין, ואילו הסוגיה ביבמות, שממנה משמע שדי בתחילת ביאה, מתייחסת לנישואין. בעלי התוספות עצמם תמהים על דבריו, שהרי הסוגיה ביבמות לומדת מן המילה "יקח", שממנה נלמדות דרכי הקידושין, כגון קידושי כסף.

נראה שניתן לבאר את שיטת רב נסים גאון על פי פסקי הרמב"ם, המבחין אף הוא בין קידושין לנישואין: לגבי נישואין (הלכות אישות י, א) כתב שדי בהעראה, כסוגיית יבמות, ואילו לגבי קידושין (שם ג, ה) פסק שהקידושין חלין דווקא בגמר ביאה, שמסתמא דעתו על גמר ביאה. כלומר, אף שמהפסוק ניתן היה ללמוד שדי בהעראה גם לקידושין, אין דעת הבועל אלא על גמר ביאה, והוא אינו מתכוון לקדש עד אז. אלא שכעת עלינו לשאול: מאי שנא קידושין ומאי שנא נישואין? מדוע בקידושין אין דעתו אלא על גמר ביאה, ובנישואין לא?

הגאון ר' חיים סולובייצ'יק יישב שאלה זו באמצעות חילוק יסודי וחשוב בין קידושין לנישואין. קידושין הם מצב משפטי־הלכתי הנוצר באמצעות מעשה קניין – במציאות האישה עדיין מתגוררת בבית אביה, ומדרבנן היא אף אסורה עדיין למקדש. הנישואין, לעומת זאת, אינם מחדשים רבות במישור ההלכתי־משפטי, אך מבחינה מציאותית מדובר באירוע גדול – האישה עוברת לרשותו של הבעל. לאור זאת מחדש ר' חיים כי מעשה הנישואין אינו מעשה משפטי, התלוי בדעת, כי אם מעשה מציאותי, התלוי בהתרחשות בפועל: אם בא אדם על אישה המקודשת לו מתוך כוונת אישות, הרי הנישואין חלים אף אם לא היה בדעתו לשאתה; ובדומה לכך, העובדה שאין דעתו של אדם אלא על גמר ביאה אינה יכולה לשנות את העובדה שכבר מתחילת בעילתו יש כאן מעשה ביאה. כך תובן גם השוואתה של הסוגיה ביבמות לאיסור ערווה, המלמדת כי מעשה ביאה נחשב כזה מייד בתחילתו. דחיית חלותם של קידושי ביאה לסופה נובעת מטעם צדדי – עיכוב החלות על פי דעת המקדש – אך במקום שאיננו נזקקים לדעת הבועל, כגון באיסורי ביאה או בנישואין, אין אנו צריכים לסוף ביאה כי אם לתחילתה בלבד.

[להרחבה בנוגע להבדל שבין אירוסין ונישואין על פי שיטת ר' חיים ראו מאמרו של הגרי"ד סולובייצ'יק, "מה דודך מדוד", בתוך ספרו דברי הגות והערכה, עמ' 72 הערה 4.]