קידושין | דף כא | אישות לגוי
במסגרת העיסוק בדיני אשת יפת תואר דורשת הברייתא בסוגייתנו: "'אשת' – ואפילו אשת איש". לכאורה משמע מכאן שאיסור אשת איש נוהג כלפי ישראל בגויה הנשואה לגוי, ועל כן נצרכה התורה לחדש כאן היתר מיוחד, יחד עם שאר ההיתרים שבפרשה ייחודית זו, שכל כולה לא דיברה אלא כנגד יצר הרע. כך אכן סבר ספר היראים (סימן י"ח), והוכיח זאת מסוגייתנו. אומנם, הברייתא בסנהדרין (נב ע"ב) דורשת מהפסוק "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת" (ויקרא כ, י) "'אשת רעהו' – פרט לאשת אחרים", כלומר אין נהרגים על אשת נוכרי, אך היראים הסביר בפשטות שזהו מיעוט מעונש ולא מאיסור. גם מסברה נראה פשוט שהמושג 'אשת איש' קיים בגויים, שהרי זו אחת מהעריות שנאסרו להם, ואם כן שייך כאן הכלל "ליכא מידי דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור" (סנהדרין נט ע"א, חולין לג ע"א).
ואולם הרמב"ן בסוגייתנו חלוק על היראים (וכן נראה מרש"י בסנהדרין), ולומד מן הסוגיה בסנהדרין שאין לישראל איסור אשת איש באשת עכו"ם: "דאין אישות לנכרי, כדאמרינן 'אשת רעהו' פרט לאשת אחרים". את הצורך בדרשה בקידושין, המתירה לקחת גם אשת איש כאשת יפת תואר, הוא מסביר בדרכים אחרות:
"מפני שאינה מתגיירת לעולם יפה, שלבה אחר בעלה, שאינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, ולעולם לא ישתכח שם עבודה זרה מפיה לגמרי... אי נמי משום שגנאי הדבר ומכוער ביותר הוא, לפיכך הוצרך הכתוב להתירה".
ומה בדבר קיומו של המושג "אשת איש" בנוכרית הנשואה לנוכרי? נראה שמושג האישות בעכו"ם שונה ביסודו ממושג האישות שבישראל, ודומה לזה שהיה קיים לפני מתן תורה, כאשר – בלשונו של הרמב"ם בפתיחתו להלכות אישות – "היה אדם פוגע אשה בשוק, אם רצה הוא והיא לישא אותה, מכניסה לביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאשה". על ידי הדיבוק המציאותי באשתו הופך הגוי לבשר אחד עימה, והדבר יוצר גם איסור אשת איש. חיבור זה הוא כה טבעי, עד שגם אפשרות ניתוקו שונה מן המוכר לנו: לדעת הרמב"ם בהלכות מלכים (ט, ח) פירוד מציאותי בין שני בני הזוג מבטל את הקשר ביניהם, ולשיטת רבנו דוד (מובא בר"ן סנהדרין נח ע"ב ד"ה מדקרו) אין גויים יכולים להתגרש כלל (!), משום שחיבור טבעי לבשר אחד אינו ניתן לפירוק. ייתכן שהרמב"ן מבין שביחס לישראל חוללה התורה מהפך מוחלט בתפיסת האישות, והגדירה אותה כמערכת יחסים דתית־משפטית בין בני הזוג, עד כדי כך שמבחינת ישראל תופעת האישות הקיימת בין בני נוח כלל אינה נחשבת אישות, ועל כן לא חל איסור אשת איש של גוי ביחס לישראל (אם כי חשוב להדגיש את הסייג: "גנאי הדבר ומכוער ביותר הוא").
לסיום נציין שלתוספות בסוגייתנו שיטת ביניים בנושא:
"ואף על פי דאין אישות בכותית, כדאיתא פרק ד' מיתות, מכל מקום איכא עשה, דכתיב 'ודבק באשתו' – ולא באשת חבירו".
יש כאן הכרה בהיות האישה המדוברת אשת הגוי, אך הדבר אינו יוצר איסור אשת איש מלא ביחס לישראל.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)