קידושין | דף סג | מעכשיו

בין התנאים הנוקטים שאפשר להקנות דבר שלא בא לעולם מונה הגמרא בסוגייתנו את רבי, הסובר שאפשר לשחרר עבד שטרם נקנה באמצעות שטר שבו נאמר "לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו". המילה "מעכשיו" עוררה את תמיהת הראשונים: מה תפקידה? הלוא ברור שאין אדם יכול לשחרר את העבד בשעה שעדיין אין הוא שלו!

רש"י (בפירושו לסוגיה המקבילה בגיטין מה ע"א ד"ה הרי) ביאר זאת באופן תמוה ביותר: "וכי זבין ליה, הוה ליה משוחרר למפרע". האם ייתכן לקבל כיוון זה כפשוטו, ולומר שאדם יכול לשחרר למפרע עבד של אדם אחר?!

הראשונים בסוגייתנו עסקו אף הם בשאלה זו, והתשובות שהם מציעים מבוססות על כך שהקנאת דבר שלא בא לעולם לשיטת רבי כמוה כהקנאה לאחר שלושים יום, כלומר יש כאן דחייה של חלות הקניין עד לעת שיבוא החפץ לעולם. להקנאה שכזו יש מספר מגבלות, וביניהן:

א. המוכר יכול לחזור בו כל עוד הקניין לא חל.

ב. "כלתה קניינו": המרכיבים הפיזיים של מעשה הקניין צריכים להתקיים גם בזמן החלות – הגט צריך להיות ביד האישה, שטר השחרור צריך להיות ביד העבד וכו'. חריג למגבלה זו הוא קניין כסף, אשר לגביו חידשה הגמרא (לעיל נט ע"א) שהוא חל "אף על פי שנתאכלו המעות".

הראשונים מסבירים שהוספת המילה "מעכשיו" לשטר השחרור אינה הכרחית, אך היא מאפשרת להתגבר על אחת מן המגבלות הנ"ל או אף על שתיהן. לדעת התוספות (ד"ה כגון), המילה "מעכשיו" עוקפת את המגבלה השנייה ומאפשרת את השחרור גם אם "כלתה קניינו" והשטר אינו קיים עוד. הרמב"ן (ד"ה לכשאקחך) חלק על כך, אך ציין שהוספת "מעכשיו" תפתור את הבעיה הראשונה ותמנע מהמשחרר לחזור בו. הרשב"א (ד"ה כגון), שבדבריו נתמקד להלן, אחז בדברי התוספות והרמב"ן גם יחד וביאר שאמירת "מעכשיו" מתגברת על שתי הבעיות.

ברם כיצד באמת יכולה הוספת המילה "מעכשיו" לעקוף מגבלות הקשורות לדחיית החלות? דומה שמילה זו משנה את מנגנון הפעולה של הקניין. בהקניה לאחר שלושים ללא הוספת "מעכשיו" נעשית כעת פעולה שהיא לכל היותר מעשה קניין, אך חלותה מושהית עד למועד מוגדר (ובמקרה של דבר שלא בא לעולם לשיטת רבי – עד שהחפץ יהיה בעולם). לכן יכול המוכר לחזור בו, ותשתיתו הפיזית של הקניין צריכה להמשיך להתקיים. המילה "מעכשיו" יוצרת מנגנון משפטי שונה – אנו מחילים את הקניין כעת על החפץ שיהיה בעוד ל' יום: החלות באה כבר עכשיו, אלא שהיא מתייחסת לחפץ עתידי! לפיכך אין המוכר יכול עוד לחזור בו, שהרי המכר כבר חל, וגם בעיית "כלתה קניינו" אינה קיימת, שכן הקניין כבר הושלם. [כל זאת, כאמור, על פי שיטת הרשב"א. לא נתייחס כאן לשיטות המסובכות יותר של בעלי התוספות ושל הרמב"ן.]

השתא דאתינן להכי, ייתכן שזו גם משמעות דברי רש"י. ודאי שהעבד אינו באמת משוחרר למפרע עוד בתקופה שטרם היה שייך למשחרר. אולם למפרע התברר שהמעשה שנעשה לפני ל' יום שחרר את העבד כבר אז – לא את העבד של אז, כי אם את העבד של היום.