קידושין סג - מעכשיו

  • הרב שמואל שמעוני

קידושין דף סג - מעכשיו

בין התנאים הנוקטים שניתן להקנות דבר שלא בא לעולם, מונה הגמרא (סג ע"א) את דעת רבי כי ניתן לשחרר עבד שטרם נקנה באמצעות שטר שבו נאמר: "לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו". המילה "מעכשיו" עוררה את תמיהת הראשונים: מה תפקידה? הלוא ברור שאין אדם יכול לשחרר את העבד בשעה שעדיין אין הוא שלו!

רש"י בפירושו לסוגיה המקבילה בגטין (מה ע"א ד"ה הרי) ביאר זאת באופן תמוה ביותר: "וכי זבין ליה, הוה ליה משוחרר למפרע". האם ייתכן לקבל כיוון זה כפשוטו, ולומר שאדם יכול לשחרר למפרע עבד של אדם אחר?!

הראשונים בסוגייתנו התעמתו אף הם עם שאלה זו. התשובות שהם מציעים מבוססות על כך שהקנאת דבר שלא בא לעולם לשיטת רבי, כמוה כהקניה לאחר שלושים יום, כלומר: יש כאן דחייה של חלות הקניין עד לעת שיבוא החפץ לעולם. להקניה שכזו יש מספר מגבלות, וביניהן:

א. המוכר יכול לחזור בו כל עוד לא חל הקניין.

ב. מגבלה הידועה בכינוי "כלתה קניינו": המרכיבים הפיזיים של מעשה הקניין צריכים להתקיים גם בזמן החלות - הגט צריך להיות ביד האישה, שטר השחרור צריך להיות ביד העבד וכו'. חריג למגבלה זו הוא קניין כסף, אשר לגביו חידשה הגמרא לעיל (נט ע"א) שהוא יחול "אף על פי שנתאכלו המעות".

הראשונים מסבירים שהוספת המילה "מעכשיו" לשטר השחרור אינה הכרחית, אך היא מאפשרת להתגבר על אחת מן המגבלות הנ"ל או אף על שתיהן. לדעת התוספות (ד"ה כגון), המילה "מעכשיו" עוקפת את המגבלה השנייה, ומאפשרת את השחרור גם אם "כלתה קניינו" והשטר אינו קיים עוד. הרמב"ן (ד"ה לכשאקחך) חלק עליהם, אך ציין שהוספת "מעכשיו" תפתור את הבעיה הראשונה, ותמנע מהמשחרר לחזור בו. ואילו הרשב"א (ד"ה כגון) - שבדבריו נתמקד להלן - אחז בדברי התוספות והרמב"ן גם יחד, וביאר שאמירת "מעכשיו" מתגברת על שתי הבעיות.

ברם, כיצד באמת יכולה הוספת המילה "מעכשיו" לעקוף מגבלות הקשורות לדחיית החלות? דומה שמילה זו משנה את מנגנון הפעולה של הקניין. בהקניה לאחר שלושים ללא הוספת "מעכשיו", מבוצעת כעת פעולה שהיא לכל היותר מעשה קניין, אך חלותה מושהית עד למועד מוגדר (ובמקרה של דבר שלא בא לעולם לשיטת רבי - עד שהחפץ יהיה בעולם); על כן יכול המוכר לחזור בו, ותשתיתו הפיזית של הקניין צריכה להמשיך להתקיים. המילה "מעכשיו" יוצרת מנגנון משפטי שונה - אנו מחילים את הקניין כעת על החפץ שיהיה בעוד ל' יום: החלות באה כבר עכשיו, אלא שהיא מתייחסת לחפץ עתידי! לפיכך אין המוכר יכול עוד לחזור בו, שהרי המכר כבר חל; וגם בעיית "כלתה קניינו" אינה קיימת, שכן הקניין כבר הושלם. [כל זאת, כאמור, על פי שיטת הרשב"א. לא נתייחס כאן לשיטותיהם המסובכות יותר של התוספות והרמב"ן.]

השתא דאתינן להכי, ייתכן שזו גם משמעות דברי רש"י. ודאי שהעבד אינו באמת משוחרר למפרע עוד בתקופה שטרם היה שייך למשחרר. אך למפרע התברר שהמעשה שנעשה לפני ל' יום שחרר כבר אז את העבד: לא את העבד של אז, כי אם את העבד של היום.