קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה

  • הרב אביהוד שורץ
בית המדרש הוירטואלי

 

זבחים דף יא- "קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה"

המשנה בדף י"א עמוד ב' עוסקת בשני עניינים, ובהם נדון, בעזרת ה', בשני העיונים הקרובים. עיון זה יוקדש להקרבת קורבן הפסח בבוקר י"ד בניסן, והעיון הבא והעיון הבא יוקדש לחידושו של בן עזאי בנוגע לקורבן עולה.

במשנה בראשית הפרק נאמר, שקורבן פסח שהוקרב בזמנו שלא לשמו פסול. אמנם, בשאר ימות השנה קורבן הפסח נידון כשלמים, ועל כן אם מקריבים אותו שלא לשם פסח, הוא כשר.

והנה, במשנתנו מצאנו מחלוקת תנאים מעניינת:

"הפסח ששחטו שחרית בארבעה עשר שלא לשמו - רבי יהושע מכשיר, כאילו נשחט בשלשה עשר; בן בתירא פוסל, כאילו נשחט בין הערבים".

זמנו של הפסח הוא י"ד בניסן בין הערביים, כלומר מחצות היום ועד השקיעה. מחלוקת התנאים נוגעת ליום י"ד בניסן קודם חצות היום: לדעת ר' יהושע, סוף סוף אין זה זמן הקרבת הקורבן, ועל כן דינו כפסח שלא לשמו ולא בזמנו; ואילו לדעת בן בתירא היות שזהו יום הקרבת הקורבן, המקריבו שלא לשמו פסלו.

בגמרא נחלקו אמוראים בביאור דעת בן בתירא: רבי אושעיא סבור שבן בתירא דן את יום י"ד כולו כזמן הקרבת הפסח, ועל כן מכשיר פסח הקרב בי"ד לשמו. ר' יוחנן מחדש, שבי"ד קודם חצות מעמדו של הפסח מורכב: מחד גיסא, אין זה זמן הפסח, ועל כן אין להכשירו אם הקריבוהו לשמו, אך מאידך גיסא, אין זה יום חול גמור, ועל כן גם אם הקריבוהו שלא לשמו הוא פסול.

דומה, שר' אושעיא מתקשה לקבל את קיומו של יום מפוצל. היממה היהודית היא פרק הזמן שבין ערב לערב, ואין אפשרות לפצל את מעמדה בעיצומו של יום. לעומתו, מקבל ר' יהושע את פיצולו של היום, וסבור שיום י"ד מתחיל, למעשה, בחצות היום. עמדת הביניים של ר' יוחנן מכירה בכך שיום י"ד בניסן הוא יום בעל אופי כפול: הוא מתחיל אור לארבעה עשר, ומוביל לכך שפסח שיקרב במועד זה שלא לשמו יפסל; אך מתחיל שוב בחצות היום ומכשיר פסח הקרב לשמו החל ממועד זה. לדעת ר' יוחנן, סדרי הזמנים בי"ד בניסן ייחודיים, וחורגים ממסגרות הזמן שבכל ימות השנה.

סוגיות אחדות בש"ס (ברכות ט', פסחים ק"כ, זבחים נ"ז ועוד) מצטטות מחלוקת בין ר' עקיבא ור' אלעזר בן עזריה בדבר המועד המאוחר לאכילת הפסח: לדעת ר' עקיבא, ניתן לאכול מן הפסח עד הבוקר, ואילו לדעת ראב"ע ניתן לאכול את הפסח אך ורק עד חצות. עמדתו של ראב"ע משתלבת בחידוש העולה מסוגייתינו: תחומי הזמן של יום י"ד בניסן אינם כפופים לתחומי הזמן הקבועים בעולם: המועד מתחיל בצהרי היום, ולא מבעוד יום; ואף מסתיים בחצות לילה, ולא בסיום היממה הקלאסי. היטיב לנסח את הדברים הרב יואל בן נון במאמרו "גאולה לפי חוקי הטבע לשיטת ר' עקיבא":

"בלילה הזה, ההופך בחצות הלילה ליום הזה, עם בוקר של גאולה, שוברת סדרי טבע וחוק, כבלי חברה ומשטר, לחרות עולם. יציאת מצרים בלילה התחילה – וביום התחילה – כי הבוקר היה להם בחצי הלילה ואורו אור השכינה הוא. סדרי הזמן מתהפכים ויוצאים מטבעם, כי אין בטבע שום זמן אשר מתחיל בחצות היום. 'לילה', שחציו אור וחציו חושך, ו'יום', שחציו חשך מואר באור ה', וחציו אור רגיל, הם הביטוי התורני-רעיוני וההלכתי-מעשי לנס יציאת מצרים, אשר ניתץ לראשונה את כבלי העבדות לאדם ולעם, לתרבות ולמשטר, ופתח את הדרך להר סיני ולמתן תורה, לחירות הנצחית שבעבודת ה' ...

הרבע הראשון של יום הפסח הוא לקרבן, אשר בא אחרי קרבן התמיד, כלומר מחוץ לסדרי הקרבנות הרגילים. הרבע השני, בלילה הזה, לאכילתו על מצות ומרורים. קרבן  הפסח, כיום הפסח, אינו שייך לא ל14 בניסן ולא ל15 בו. לגאולה הוא שייך."

הרב אביהוד שורץ