קריאת שמע שחרית וערבית
בפרק ז עוסק המהר"ל במצוות קריאת שמע ובפשר הכפילות שלה בבוקר ובערב. קריאת שמע יש בה הצהרה של מלכות ה' בעולם באופן יחידי ומיוחד. כלומר, אין זו רק הצהרה שוללת מציאות כל מלך אחר שממנו נובעים דברים בעולם ושהוא אחראי להם אלא יש בה גם הצהרה חיובית לפיה כל מה שקיים בעולם ומחוצה לו נובע ישירות מהקב"ה והוא מחייה אותו.
כדי להביא לידי ביטוי את הכוליות הזאת שבקבלת עול מלכות שמים ציותה אותנו התורה לקרוא ק"ש פעמיים ביום. האחת בתחילת היום עת אשר אנו מתחילים לפעול את פעולותינו עם הנשמה שנפח בנו ה' והשניה בסופו בעת שאנו מחזירים אותה לבורא רווי נחת מכל אשר עשינו במהלך היום.
המהר"ל מבאר זאת בדרך עמוקה יותר. הוא מסתמך על דברי הגמרא בברכות יא ע"ב שצריך להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה. מה פשר הדברים הללו? מבאר המהר"ל כי היום והלילה מבטאים שתי הנהגות שונות שאת שתיהן יש לזקוף לזכותו של הקב"ה. בלילה כאשר ישנו העדר אור הבריות שובקות מן המעשים. החושך אין בו בריה חיובית אלא רק העדר אור. מידת הלילה היא ביטוי לכך שבעצם אין כל קיום עצמאי לכל הבריות ובהמלכת ה' בלילה הרי אנו מבטאים את הצד הראשון לפיו אין שליט אחר בעולם מלבדו של הקב"ה. מידת היום הפוכה היא ממידת הלילה. זהו זמן בו הכל נמצא וישנו. כל הבריות פועלות את מעשיהן ומכוחם נבנים דברים. כאן המקום להמליך את ה' ביום ולבטא את הצד השני החיובי לפיו כל המפעלים הללו נובעים מכוחו של הקב"ה שהוא מקור הכוח שבעולם.
שני פנים אלו באים לידי ביטוי גם בברכות המקדימות לק"ש וזו שלאחריה. ביום אומרים אהבה רבה ואמת ויציב. זאת כיון שביום העולם נמצא ואיתן וחסדו של ה' וטובו גלוי לעין כל בצורה רבה ומרשימה ועל כך אנו מפארים אותו. בלילה לעומת זאת, אומרים אהבת עולם ואמת ואמונה. זאת כיון שבלילה הכל בהסתר ובהעלם אך אנו מאמינים באמונה שלימה במציאותו והשגחתו עלינו באופן נצחי וללא כל תנאי ועל כך אנו מצהירים באופן מפורש.
בהמלכתנו את ה' בעולם הן ביום והן בלילה ישנה המלכה שלימה, מליאה וטוטלית. בכך אנו מעידים על אחדותו ומפארים אותו בשבח שלם ולא חסר. זהו עומק דברי הגמרא שיש להזכיר מידת לילה ביום ומידת יום בלילה.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)