ראב"ע - חלק א'

  • ד"ר אביגיל ראק
פרשני המקרא
שיעור מספר 13
ראב"ע - חלק א'
 
א. תולדות חייו
סקירה כללית של תולדות חייו
אבו אסחאק אברהם אבן עזרא (1089-1164), הידוע בכינוייו אבן עזרא או ראב"ע, נולד בטודלה בספרד. ראב"ע התחנך על פי שיטת החינוך המקובלת בספרד, אשר העקרון המנחה שלה היה כי על מנת להגיע לאמת המושלמת מוטל על האדם להכיר את כל תחומי הידע, להבינם ולהשתלם בהם. ואכן, ראב"ע נודע כמשורר, דקדקן, פילוסוף, אסטרונום, רופא ומתמטיקאי.
ראב"ע היה עני מרוד במשך רוב ימי חייו, והוא התפרנס בדוחק רב מהוראת בניהם של גבירים נדיבים ומחיבור ספרים עבורם. כך עולה מדבריו בהקדמתו לפירושו לספר איכה, "וספרי אלו בגלותי היו בידי מחזיקים".[1] נראה כי ראב"ע הצליח להתמודד עם צרותיו בעזרת חוש ההומור, שכן ראב"ע ידע לתאר את גורלו בצורה סאטירית.[2]
את תקופת חייו של ראב"ע ניתן לחלק לשתי תקופות: התקופה הראשונה היא עד שנת 1140, והשנייה היא משנה זו ועד סוף ימי חייו.
תקופת חייו הראשונה
במשך התקופה הראשונה חי ראב"ע בספרד (וביקר בצפון אפריקה ובאלג'יר). ראב"ע, כאמור, בדומה למשכילים בני דורו, "תור הזהב", זכה לחינוך רבגוני. מצד אחד, הוא רכש בקיאות מופלגת ביצירות היהודיות לדורותיה; מצד שני, הוא שלט בערבית והיה מעורה בתרבות האסלאם העשירה, בספרותה, וביצירותיה המדעיות. בתקופה זו הוא כתב בעיקר שירת חול.
ראב"ע הקים בספרד משפחה, אך בידינו שרידי מידע מעטים בלבד על משפחתו. ככל הידוע, היו לו חמשה ילדים[3]. אשתו וארבעה מילדיו נפטרו בגיל צעיר עוד בהיותו בספרד. בנו היחיד המוזכר הוא יצחק (משורר חשוב בזכות עצמו). יצחק היה מקורב לר' יהודה הלוי (ריה"ל), ובשנת 1140, כאשר יצא ריה"ל מספרד לכיוון ארץ ישראל, ר' יצחק הצטרף אליו. ר' יצחק התיישב בבגדד, וככל הנראה התאסלם.
עזיבתו את ספרד וקורותיו באיטליה
תקופת חייו השנייה של ראב"ע מתחילה בשנת 1140. בשנה זו התחיל ראב"ע לחיות חיי נדודים בספרד הנוצרית, ובה הוא חיבר את רוב ספריו. הרקע ליציאתו מספרד, הוא, כל הנראה, כיבוש ספרד המוסלמית על ידי האלמווחדין:[4] בשנת 1140 החלו האלמווחדין במסע כיבוש אכזרי אשר כלל דרישות להתאסלמות, הרג, וגירוש. ראב"ע עזב את ספרד לרומא, עיר של חכמים[5] ואוצרות ספרים. יציאתו של ראב"ע לוותה בתחושת חיפזון ובפחד.[6] את חורבנה של יהודי ספרד ומורשתם העשירה מקונן ראב"ע בקינתו "אהה ירד על ספרד רע מן השמים":
אֲהָהּ יָרַד / עֲלֵי סְפָרַד / רַע מִן הַשָּׁמַיִם
וּסְפֹד רַב / עֲלֵי מַעֲרָב / לַזֹּאת רָפוּ יָדַיִם
...
בְּאֵין תּוֹרָה וְאֵין מִקְרָא / וְהַמִּשְׁנָה נִטְמְנָה
וְהַתַּלְמוּד / כְּמוֹ גַּלְמוּד / כִּי כָּל הוֹדוֹ פָּנָה
...
וְאֵיךְ עֲזוּבָה / מְאוֹד קורטובה / וּתְהִי כְּיָם שֶׁאִיָּה
וְשֵׁם חֲכָמִים / וְגַם עֲצוּמִים / מֵתוּ בְּרָעָב וְצִיָּה
...
ראב"ע ראה לעצמו תפקיד מרכזי בשימור מורשת תרבות ספרד, ועשה זאת באמצעות תרגום ספרי חכמי ספרד: יהודי אירופה לא ידעו ערבית, וראב"ע נטל על עצמו את המשימה לתרגם את יצירותיהם של חכמי ספרד, הן על מנת להתפרנס ממלאכת התרגום, והן מתוך מגמה לשמר את תרבות ספרד על אף חורבנה. לא זו בלבד שראב"ע תרגם את שלושת ספרי הדקדוק של ר' יהודה אבן חיוג' מערבית לעברית, אלא הוא אף חיבר בעצמו ספרי דקדוק עבור יהודי אירופה, לאחר שנכח לדעת כי ידיעותיהם של חכמי יהודי אירופה בשפה העברית אינם מספקים.
ראב"ע רכש באיטליה אוהבים שכיבדו את יצירותיו והכירו בערכו (אך גם קמו לו שם מתנגדים שטענו שיש בפירושיו מן המינות). הוא, מצידו, פחות התלהב מרמת יצירותיהם של מכריו החדשים באירופה, ובפירושו לקהלת (ה', א),[7] הוא מבקר בדרכו העוקצנית את סגנון הפיוט הארצישראלי ממנו הושפעו בארצות אשכנז, ומגיש לקורא הנחיות מפורטות לכתיבת פיוטים; הוא גם מדגיש את חשיבות הדיוק בלשון העברית,[8] וקובל על לשונם העילגת של בני אשכנז.[9]
בתקופת שהותו באיטליה חיבר ראב"ע חיבורים לא מעטים. ביניהם, הפירוש הקצר לתורה (נרחיב על כך להלן), פירושו לנביאים (שאבד, למעט פירושו לישעיהו), וספר העוסק בלוחות השנה - ספר העיבור. ראב"ע לא נשאר זמן רב ברומא,[10] ונדד בערים שונות בצפון איטליה.
חייו של ראב"ע בצרפת
מאיטליה, נדד ראב"ע בשנת 1148 לדרום צרפת. ייתכן שהגורם למעבר היה השפעות מסע הצלב השני על יהודי איטליה (למרות שמסע הצלב השני לא עבר באיטליה, יוזמת מסע צלב זה יצאה מאיטליה, ולכן ייתכן שבעקבות התגברות האנטישמיות היגרו יהודי איטליה).[11] ייתכן שהוא לא חש מוערך מספיק,[12] וייתכן שהוא חש אחריות להעביר לארצות אחרות את מורשת ספרד. בדרום צרפת מוצא ראב"ע קהילה שמתלהבת מחידושיו ומעריכה את תרומתו. המתרגם יהודה אבן תיבון[13] מתאר את השפעת כתבי ראב"ע על יהודי דרום צרפת:
אך בני גלות החל אשר בצרפת[14] ובכל גבול ארץ אדום, אינם מכירים בלשון הערבית ויהיו להם הספרים האלה[15] כדברי הספר החתום...עד אשר בא החכם ר' אברהם אבן עזרא בארצותם ועזר להם גם הוא בענין הזה בחיבורים קצרים, כלל בהם דברים נחמדים ויקרים...ומאז נטו קצתם אחרי המלאכה הזאת והתעשקו[16] בה עשק מעט. אך פגעתי מהשוקדים על דלתותיה, אשר שמו אותותו אותותיה, אנשים החלו לדרשה, וטעמו טעם דבשה, וכשאר ראו כי אורו עיניהם, ונפקחו אזניהם נמשכו אחריה ונכספו לעמוד על ספריה...
בתקופה זו חיבר ראב"ע חיבורים מקיפים בנושאי אסטרולוגיה ואסטרונומיה,[17] ובשנת 1152 נוטל ראב"ע לידיו שוב את מקל הנדודים ועובר לצפון צרפת. כאשר הגיע לעיר דרוס בצפון צרפת, ככל הנראה הוא חלה.[18] בעקבות מחלתו, ראב"ע נדר שאם הוא יצליח לקום ממשכב חוליו הוא ישוב ויפרש שנית את התורה. ואכן, לאחר שנרפא, ראב"ע חיבר גרסה שנייה לפירושו לתורה, הפירוש הארוך.[19]
במשך שהותו בצפון צרפת זכה ראב"ע להערכת גדולי החכמים של צפון צרפת, רבינו תם (ר"ת) וכנראה גם רשב"ם. על הערכתו הרבה של ר"ת לראב"ע ניתן ללמוד מחליפת מכתבי שירה בין השניים. התכתבות זו החלה מדברי ביקורת של ראב"ע על כישורי כתיבת השירה של ר"ת:
ומי הביא לצרפתי בבית שיר,
ועבד זר מקום קודש ורמס!
ולוּ שיר יעקב ימתק כמו מן,
אני שמש וחם שמשי ונמס.[20]
על כך עונה לו ר"ת:
אבי עזרי ישיבוהו סעיפיו
אשר נתן ידידו בין אגפיו,
אני עבד לאברהם למקנה
ואקודה ואשתחוה לאפיו.[21]
בתשובתו לר"ת, ראב"ע מצטנע, ומכיר בעדיפותו של ר"ת:
הנכון על אביר עם אל ורועם
להשפיל ראש במכתב אל בזוי עם?
וחלילה למלאך האלוקים
אשר יקוד וישתחוה לבלעם.[22]
מלבד פירושים נוספים למספר ספרי כתובים, ראב"ע כתב בצרפת חיבורים העוסקים במתמטיקה[23] אסטרולוגיה ואסטרונומיה. בשנת 1158 עבר לאנגליה, ושם חי עד לפטירתו בשנת 1164.[24]
ראב"ע כאיש אשכולות
למרות תנאי עוני ונדודים, ראב"ע חיבר עשרות חיבורים, למעלה מאלף שירים, חידות מתמטיות ומקראיות,[25] וחידודים[26] בנושאים שונים. ייתכן כי את החידות חיבר לעצמו בשעות הבדידות או בדרכי הנדודים, הן מתוך צורך להפיג את השעמום והן מתוך הצורך לאתגר את עצמו בהעדר חברה ברמתו האינטלקטואלית. אך ראב"ע הוא לא רק אינטלקטואל חד לשון; ראב"ע הוא יהודי מאמין, עם אהבה עזה לעמו ולבוראו, לתורה ולמצוותיה. שני האלמנטים, איש המדע ואיש הרוח, הטביעו את חותמם היטב בחיבורי ראב"ע השונים.[27]
נסיים את תולדות חייו בציטוט מתוך הקדמתו של פרופ' סימון למהדורתו לחיבורו של ראב"ע "יסוד מורא"[28]:
בניגוד גמור לחיי השעה הקשים והעלובים היו חיי הרוח שלו עשירים ביותר. הוא היה משורר ופייטן בעל שיעור קומה, אסטרונום מקורי ובעל סמכא, אסטרולוג מבוקש, בקי במתמטיקה ובלוח העברי, מדקדק ובלשן, איש הגות ומחשבה, ומעל לכל - מגדולי מפרשי המקרא בכל הדורות.
 
ב. סקירה על פירושי ראב"ע
ראב"ע כתב פירושים על התורה, חמש מגילות, ישעיה, תרי עשר, תהלים, איוב ודניאל. נראה מדבריו שהוא כתב פירושים גם לספרים אחרים בתנ"ך, אך הם אבדו.[29] כאמור, את פירושו על התורה הוא חיבר בשתי מהדורות - ארוכה וקצרה. תחילה חיבר את הפירוש הקצר, ולאחר מספר שנים הוציא את פירושו הארוך, ממנו נותרו רק קטעים מספר בראשית והפירוש לספר שמות.[30]
פירושיו של ראב"ע, שלא כפרשני צפון צרפת, קשים להבנה. יש מספר סיבות לכך: ראשית, יתכן שפירושיו נכתבו כתקציר לביאור שהרצה בפני תלמידיו, ועל כן יש קיצור רב בדברים. שנית, ראב"ע הוא הראשון מפרשני ספרד שכתב בעברית, ולכן לעיתים הוא נדרש "להמציא" ביטויים ומילים אשר לא נשמרו בשפה העברית, ועל כן הם בלתי מובנים כיום. נוסף על כך, ראב"ע סבר שיש פירושים שעדיף לשומרם בסוד, ועל כן הוא כתבם במעין צופן. עקב הקשיים בהבנת פירושו, נכתבו פירושים שונים על פירושו לתורה, כבר בסמוך מאד לכתיבת פירושו.
 
ג. הקדמת ראב"ע לפירושו לתורה
בניגוד לפרשני צרפת, נהגו חכמי ספרד לכתוב הקדמות מפורטות לחיבוריהם. במבוא של ראב"ע לפירושו (הכתוב בחרוזים), מציג ראב"ע באופן ביקורתי את הדרכים השונות בפירוש המקרא בהן הלכו הפרשנים בדורות הקודמים, מותח עליהן ביקורת עזה, ולבסוף מציג את דרכו. על מנת לאפיין את דרכו, נסקור תחילה את הדרכים הפרשניות ששולל ראב"ע.
הדרך הראשונה היא דרכם של חכמי הישיבות בספרד, כר' שמואל בן חפני, ר' יצחק הישראלי ורס"ג, אשר שילבו בפירושיהם לתורה דעות פילוסופיות. לראב"ע אין התנגדות לחכמות חיצוניות - הוא עצמו כולל בכתביו חכמות רבים, וטוען שהן חיוניות על מנת להבין את התורה. עיקר טענתו של ראב"ע היא שבמסגרת פירוש "ישר" לתורה (דהיינו פירוש על פי הפשט), אין להרחיב את העיסוק בשאלות פילוסופיות, מכיוון שהן לא תורמות להבנת הכתובים, והקוראים לא מבינים את הדיון הפילוסופי:
הדרך האחת ארוכה ורחבה, ומנפשות אנשי דורינו נשגבה... והרוצה לעמוד על חכמות חיצונות, ילמדם מספרי אנשי התבונות...
יש לציין שלמרות שראב"ע שולל דרך זו, במספר מקומות ראב"ע עצמו מביא דיון פילוסופי או מדעי ארוך ומפותל.[31]
הדרך השנייה היא דרכם של הקראים הכופרים במסורת התורה שבעל פה. ראב"ע נלחם נגד הקראים בכל תוקף, ובפירושו הוא טורח להוכיח שישנם מצוות רבות שלא ניתן להבינם ללא מסורת חז"ל:[32]
הדרך השנית - בחרוה פתלתולים...וזאת דרך הצדוקים כענן ובנימין,[33] ובן משיח[34] וישועה[35] וכל מין. אשר בדברי מעתיקי הדת לא יאמין, והוא נוטה להשמאיל או לימין. וכל איש כרצונו יפרש הפסוקים, גם במצוות ובחוקים...ואיך יסמכו במצוות על דעתם, וכל רגע יהפכו מצד אל צד כפי מחשבתם, בעבור שלא תמצא בתורה, מצוה אחת בכל צרכיה מבוארה?...וזה לנו האות, שסמך משה על תורה שבעל פה, שהיא שמחה בלב ולעצם מרפא, כי אין הפרש בין שתי התורות, ומיד אבותינו שתיהן לנו מסורות...
הדרך השלישית היא דרכם של המפרשים את התורה כאלגוריה. ראב"ע בעיקר מתנגד כאן לדרך הפרשנות הנוצרית:
והדרך השלישית - דרך חושך ואפלה...והם הבודים מלבם לכל הדברים סודות, ואמונתם - כי התורה והמשפטים - חידות. ולא אאריך להשיב עליהם, כי "עם תועי לבב הם" (תהילים, צ"ה, י).
ראב"ע סובר שניתן לבאר על דרך האלגוריה רק כאשר אין ברירה[36]:
ואם הדעת לא תסבול הדבר, או ישחית בהרגשת יתבר,[37] אז נבקש לו סוד, כי שיקול הדעת[38] הוא היסוד, ולא ניתנה התורה לאשר אין דעת לו, והמלאך בין אדם ובין אלוהיו הוא שכלו. וכל דבר שהדעת לא תכחישנו, כפשוטו ומשפטו נפרשנו.
הדרך הרביעית היא דרכם של הדרשנים בארצות הנוצרים, שלא מתייחסים לפשט הכתובים, ומבארים על פי מדרשי חז"ל. דרך זו מיותרת, שכן חז"ל כבר כתבו את הדברים ואין צורך לחזור עליהן שנית:
וזאת דרך החכמים בארצות יונים ואדומים, שלא יביטו אל משקל מאזנים...ואחר שימצאו המדרשים בספרי הקדמונים, למה ייגעונו לכתבם שנית אלה האחרונים?
לתיאור דרך הפרשנות שלו עצמו (אשר בה נעסוק, בע"ה, בשיעור הבא), נעזר ראב"ע במשל של נקודה בתוך עיגול, כאשר הנקודה מסמלת את הפירוש ה"ישר", את האמת, וכל יתר הדרכים נמדדות ביחסן לנקודה ולעיגול. למשל, דרך הנוצרים היא לגמרי מחוץ לעיגול, אך הדרך הרביעית קרובה מאד לנקודה.
 
 

[1]   כלומר כתיבת ספרים 'החזיקה אותו', דהיינו פרנסה אותו.
[2]   הדוגמה המובהקת לכך היא שיר שחיבר ראב"ע, המתאר את יתרונות מעילו הבלוי (מובא כאן בחלקו):
מְעִיל יֵש לִי וְהוּא כִּדְמוּת כְּבָרָה
לְחִטָּה לַהֲנָפָה אוֹ שְעוֹרָה;
כְּאהֶל אֶפְרְשֶנוּ לֵיל בְּאִישוֹן
וְכוֹכְבֵי רוּם יְשִימוּן בּוֹ מְאוֹרָה.
על חוסר מזלו בכל אשר יפנה ידוע השיר המפורסם (המובא כאן בחלקו):
גַּלְגַּל וּמַזָּלוֹת בְּמַעֲמָדָם
נָטוּ בְּמַהֲלָכָם לְמוֹלַדְתִּי
לוּ יִהְיוּ נֵרוֹת סְחוֹרָתי,
לא יֶאֱסף שֶמֶש עֲדֵי מוֹתִי;
אִיגַע לְהַצְלִיחַ וְלא אוּכַל,
כִּי עִוְתוּנִי כּוֹכְבֵי שָמַי;
לוּ אֶהְיֶה סוֹחֵר בְּתַכְרִיכִין,
לא יִגְוְעוּן אִישִים כּל יָמָי.
[3]   על פי פירושו לשמות ב', ב.
[4]   ראו שיעור מספר 12.
[5]   המפורסם שבהם הוא בעל ספר "הערוך", ר' נתן בן ר' יחיאל.
[6]   הדים לכך ניתן למצוא בשיריו לפתיחת המגילות:
ומארצו נפרד/ אשר היא בספרד/ ואל רומי ירד/ בנפש נבהלת
(שיר פתיחה למגילת קהלת).
ואני אברהם בר מאיר מארץ מרחקים/ הוצאתני מארץ ספרד חמת המציקים.
(שיר פתיחה למגילת איכה).
[7]   פירושו לחמש מגילות הוא מהפירושים הראשונים שחיבר למקרא.
[8]   ראב"ע יוצא נגד סגנונו של ר' אליעזר הקליר (פייטן ארצישראלי בן המאה ה-6) אשר חכמי אירופה חיקו את סגנונו (הלקוי, לדעת ראב"ע). ייתכן שבקרותו של ראב"ע הייתה הגורם לכך שפיוטיו הוצאו מנוסחי התפילה הספרדים ועדות המזרח, ואת מקומם תפסו פיוטים של פייטני ספרד, כמשה אבן עזרא, ראב"ע ור' שלמה אבן גבירול.
[9]   וכך הוא כותב:
...ואנחנו חייבים לדעת דקדוק הלשון היטב שלא נטעה, כמו המברכים ברכת המזון שיאמרו "זננו" ולא ידעו כי "זננו" היא מן זנה, כמו עננו מן ענה, ולא יאמר מן זן, כי אם "זוננו" כמו "שובנו אלוקי ישענו" (תהילים, פ"ה, ה)...
[10] ייתכן שהתבטאויות חריפות נגד דעות הקדמונים הביאה לידי סכסוך עם חכמי רומא.
[11]            ראב"ע, כבן ליהדות ספרד, וכנודד בארצות צרפת, הכיר הן את שנאת האסלאם והן את שנאת הנצרות ליהדות. על כך הוא כתב בשירו הידוע "צמאה נפשי" (בסוגריים - הפירוש):
ראה לגברת אמת (היהדות),
שפחה נואמת (השפחה היא הגר, אמה של ישמעאל),
לא כי בנך המת (האסלאם טוען כי עם ישראל איננו העם הנבחר, דהיינו הוא "הבן המת" [כפרפראזה על משפט שלמה]),
ובני החי (דהיינו האסלאם היא הדת הנבחרת),
הלא חלקך מראש (חלקו של הקב"ה הוא עם ישראל - "כי חלק ה' עמו" [דברים ל"ב, ט]),
חלק דמו דרוש (דהיינו דרוש את דמו של עם ישראל).
שפוך אף על ראש השעיר החי (את דם עם ישראל יש לדרוש מן הנצרות, המסומלת על ידי שעיר [כיוון שעל פי תפיסת יהודי אירופה בימי הביניים, עשיו, המכונה בתנ"ך גם "שעיר", מזוהה עם הנצרות]).
[12]            כפי שכתב בשירו "נדוד הסיר אוני":
ובאדום אין הדר/לכל חכם הוא דר/באדמת בני קדר/ועלינו שורקים.
[13]            יהודה אבן תיבון (1120-1190) מכונה "אבי המתרגמים". בין החיבורים החשובים שתרגם מערבית לעברית מנויים אמונות ודעות של רס"ג, חובות הלבבות של רבינו בחיי אבן פקודה וספר הכוזרי של ר' יהודה הלוי. בצעירותו, בהיותו כבן שלושים, נאלץ לעזוב את עיר מולדתו בגרנדה ועבר לפרובאנס שבדרום צרפת, וככל הנראה גם הוא עזב בעקבות פלישת האלמווחדים. את ראב"ע הוא הכיר, ככל הנראה, עוד בספרד, ולאחר מכן נפגש עמו שוב בצרפת.
[14]            על פי עובדיה א', כ.
[15]            הכוונה היא לספרי הדקדקנים אבן חיוג', יונה אבן ג'נאח ור' שמואל הנגיד.
[16]            כלומר התעסקו.
[17]            חידושיו בתחומי האסטרונומיה היו בעלי שם, ובמאות ה-13 עד ה-15 תורגמו ספריו העוסקים באסטרונומיה, "ספר העיבור" ו"ראשית חכמה", ללטינית, ספרדית וצרפתית. כמו כן, על הירח ישנו מכתש הקרוי על שמו של ראב"ע Abenezra Crater - 21.0S, 11.9 E (תודה לאחי, אברהם פופקו, על הערה זו).
[18] ייתכן שמחלתו היא תוצאה של נדודיו הרבים בגיל מבוגר יחסית.
[19]            וכך הוא כותב בהקדמתו לפירוש הארוך:
ונדרתי לאל נדר בחליי/לבאר דת בהר סיני נתונה.
(הקדמה זו מופיעה במהדורת ה"כתר" בראשית, כרך א', עמוד כז).
[20]            פירוש:
"ומי הביא לצרפתי בבית שיר" - מה לצרפתי (רבינו תם) ולשירה;
"ועבד זר מקום קודש ורמס!" - רבינו תם רומס (הורס) "מקום קודש", דהיינו את השירה;
"ולוּ שיר יעקב ימתק כמו מן" - אם שירי יעקב (שמו של רבינו תם) הם כמו מן;
"אני שמש וחם שמשי ונמס" - הרי שראב"ע הוא כשמש, הממיסה את המן (על פי שמות ט"ז, כא), דהיינו כישורי השירה של ראב"ע עולים בהרבה על אלו של ר"ת.
[21]            פירוש:
"אבי עזרי ישיבוהו סעיפיו" - דעתו של ראב"ע תנוח ("סעיפיו" - דעתו);
"אשר נתן ידידו בין אגפיו" - מכך שידידו (דהיינו ר"ת) שלח יד במלאכת כתיבת השירה;
"אני עבד לאברהם למקנה" - ר"ת רואה בראב"ע ("אברהם") מורה, ומתבטל כלפיו;
"ואקודה ואשתחוה לאפיו" - ר"ת מכיר בעליונות כישוריו של ראב"ע.
[22] פירוש:
"הנכון על אביר עם אל ורועם" - אין זה מן הראוי לאביר ("אביר" הוא כינוי ליעקב [על פי בראשית מ"ט, כד], דהיינו ר"ת) של עם ה' (עם אל) והרועה שלהם;
"להשפיל ראש במכתב אל בזוי עם?" - להשפיל עצמו בפני ראב"ע השפל;
"וחלילה למלאך האלוקים" - כינוי כבוד לר"ת;
"אשר יקוד וישתחוה לבלעם" - כיוון שר"ת סיים את דבריו במילים "אקודה ואשתחוה לאפיו", מילים המבוססות על התבטלות בלעם בפני איש האלוקים (עיינו במדבר כ"ב, לא) ראב"ע ממשיל את עצמו לבלעם ואת ר"ת לאיש האלוקים.
[23] מקובל במחקר שבכתביו הופיעה לראשונה על אדמת אירופה שיטת המספור העשרוני (שהייתה נהוגה קודם לכן בהודו). הציטוט הבא לקוח מתוך "ספר המספר" של ראב"ע בתיאור הספרה 0:
ואם אין לו מספר באחדים ויש לו מספר במעלה השנית, שהם העשרות, ישים כדמות גלגל בראשונה, להורות כי אין במעלה הראשונה מספר, ויכתוב המספר שיש לו בעשרות אחריו.
[24] מסופר על ראב"ע שבשנת מותו הוא ביאר על דרך ההלצה את הפסוק "ואברהם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן" (בראשית, י"ב, ד) על עצמו: "ואברהם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרון אף של עולם".
[25]            נראה שתיים מחידותיו:
אֱמוֹר מָה שֵם אֲשֶר יֵש בּוֹ תְּכוּנָה,
רְבִיעִית הִיא רְבִיעִית הַשְּלִישִית,
וְהַשֵנִית עֲשִירִית הָרְבִיעִית,
וְהָראשָה לְשֵנִית הִיא חֲמִשִית
     פתרון החידה הוא השם אהרן, והערכים בשיר הם גימטריות:
"רביעית היא רביעית השלישית" - לאות הרבעית (ן=50) יש ערך שהוא רבע מהאות השלישית (ר=200);
"השנית עשירית הרביעית" - לאות השנייה (ה=5), יש ערך שהוא עשירית מהאות הרביעית;
"והראשה לשנית היא חמישית" - לאות הראשונה (א=1) יש ערך שהוא חמישית מהאות השנייה.
חידה נוספת:
אֶרֶץ בְּלִי אֲדָמָה,
מְלָכֶיהָ וְשָׂרֶיהָ,
הוֹלְכִים בְּלִי נְשָמָה;
אִם הַמֶּלֶךְ שְמָמָה,
לא תְחַיֶה כָּל נְשָמָה.
שיר זה הוא תיאור משחק השחמט.
[26]            עיינו, למשל, בפלינדרומים (מילים או משפטים שנקראים ישר והפוך) של ראב"ע:
אבי אל חי שמך למה מלך משיח לא יבא.
דעו מאביכם כי לא בוש אבוש, שוב אשוב אליכם כי בא מועד.
[27]            עיינו בפירושו לפסוק "ואמלא אותו רוח אלוקים" (שמות, ל"א, ג), המתאר את בצלאל:
...והנה בצלאל היה מלא כל חכמה בחשבון, ומדות, וערכים, ומלאכת שמים וחכמת התולדות, וסוד הנשמה. והיה לו יתרון על כל אנשי דורו, שהיה יודע כל מלאכה, כי רבים חכמי לב לא ידעו אפילו מלאכה אחת, על כן כתוב ובכל מלאכה.
נראה לי כי בפירושו זה מתאר ראב"ע את עצמו.
[28]            ספר העוסק בטעמי המצוות.
[29]            הפירושים המיוחסים לו למשלי ועזרא ונחמיה חוברו על ידי ר' משה קמחי.
[30]            הפירוש הקצר לספר בראשית פורסם במהדורת ה"כתר" בהוצאת אוניברסיטת בר אילן.
[31] למשל, בביאורו לשמות י"ב, ב מאריך ראב"ע בהסבר הלוח העברי, ושולל את שיטת הקראים בנושא; ובפירושו לשמות ג', טו, עוסק ראב"ע בהרחבה יתירה בביאור השמות הקדושים ובסגולת ערכם המספרי.
[32]            נרחיב על כך, בע"ה, בשיעור הבא.
[33]            בנימין נהונדי, בן המאה ה-9, שהיה ממקימי הקהילה הקראית בירושלים.
[34]            החכם חסן בן משיח היה חכם קראי חשוב שחי בבגדאד במאה ה-10.
[35]            ישועה בן יהודה, חכם קראי בן דורו של ראב"ע.
[36]            כך, למשל, ראב"ע מציין (שם) את הביטוי "ערלת הלב" כדוגמא למצב בו השכל מחייב לבאר בדרך מטפורית.
[37]            מלשון מבורר, כלומר יכחיש דבר שמבורר על פי החושים.
[38]            רציונאל.