"ראשית אוני" - הקדמה להלכות בכורות

  • הרב אביעד ברטוב

א. ייחודו של הבכור

ישנן מצוות רבות הנוגעות לבכורות. בעולם החי, הבן הראשון של האדם נפדה ולהבדיל בכור בהמתו ניתן לכהן; ובעולם הצומח, הפרי הראשון, 'ביכורים', מובא לבית המקדש. מדוע התקדשו הבכורות? מהי העדיפות שלהם? ניתן להבין את מושג הבכורה מברכת יעקב לראובן, בה נאמר:

רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז.  

(בראשית, מ"ט, ג).

לברכה זו יש שני חלקים, ובחלק הראשון ישנו תיאור כפול ומקביל:

בכרי - ראשית

כחי - און

כפילות זו אינה רק לתפארת המליצה, אלא היא מתארת למעשה תיאור כפול של אותה מציאות - הראשית והבכורה. הראשית היא התיאור של התופעה והיחס של האדם אליה, ואילו בכורה היא הביטוי הפורמאלי שלה. אם נחזור לעולם החקלאי, החקלאי רואה את הגפן הראשונה בכרם: הוא שמח על התחדשות ועל התנובה החדשה, והוא מרגיש עוצמה וביטחון בתנובה העתידית. החקלאי יכול לא לעשות דבר בנוגע לכך, אולם אם הוא יעלה ירושלים ויביא את הפירות לבית ה' - אז לתחושה הראשונית יהיה ביטוי מעשי. ישנו פן נוסף לבכורה. היחס האישי של יעקב לראובן והחיבור המיוחד אליו בא לידי ביטוי במילה 'כוחי', והרש"ר בפירושו לתורה עומד על המטען האישי שבמילה זו:

יעקב אומר: אתה "כוחי", או: בעיצוב דמותך ובחינוכך הרוחני התגלה כוחי לראשונה; או: כוחי חבוי בך, רוחי ימשיך לפעול על ידך. הצלחה או כשלון בחינוך הבן או הבת הבכירה כמעט קובעים את החינוך לשבט או לחסד, גם אם רבו אחריהם עוד בנים צעירים.

ראובן היה צריך להיות ממשיך דרכו של יעקב, המשפיע על שבטי ישראל; זהו כוחו וייחודו של הבכור, בו תולה האב מאווייו כממשיך דרכו. כאן באה לידי ביטוי נקודה נוספת בנוגע לבכורה: הצפייה מהבכור.

הבכורה, אפוא, מכילה בתוכה שלושה אלמנטים מרכזיים:

1. ראשוניות - תחושת הראשוניות יוצרת אצל האב קשר מיוחד לבכור.

2. מעמד - בשל יחסו המיוחד של הבכור, האב מקנה לבכור מעמד מיוחד.

3. צפייה - בעקבות הקשר המיוחד, האב מצפה מן הבכור שהוא יהיה ממשיך דרכו ויעצב את הדורות הבאים.

ב. מטרת מצוות הבכורה

עם ישראל הצטווה לראשונה על הבכורות בשעת יציאת מצרים (שמות, י"ג, ב; יא - טו), אז הקדשת בכורות הייתה חלק מרצף האירועים ההיסטורי. הקב"ה, אשר נקם בבכורות מצרים לא נפרע מבכורי ישראל, ולכן הם מתקדשים לדורות (שם). על משמעותה הרוחנית של קדושתה זו וכיצד היא משפיעה על התנהגות האדם כותב הרמב"ם כך:

נוהג מנהג התרומה והחלה והבכורים וראשית הגז, שהוא ליתן ראשית כל דבר להשם לחזק מדת הנדיבות ולמעט תאות המאכל וקנות הממון...

אבל מקרא בכורים יש בו מדת ענוה גם כן, שהוא לוקח סל על כתפיו ומודיע חסדי השם וגמולותיו להודיע לבני האדם. שמעבודת השם הוא שיזכור האדם עתות צרתו וענייני מצוקותיו כשירחיב השם לו...מפני שפחד מן המדות המפורסמות לכל מי שגדל בעושר ובנחת, רצוני לומר הבעיטה והגאוה ועזיבת הדעות האמתיות, "פן תאכל ושבעת" (דברים, ח', יב), ואמר "וישמן ישורון ויבעט" (שם, ל"ב, טו) וגו'. ומפני זאת היראה צוה במקרא בכורים בכל שנה לפניו יתעלה ולפני שכינתו.

וכבר ידעת גם כן חזוק התורה לזכור המכות שחלו על המצריים תמיד, "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים" (שם, ט"ז ג). ואמר "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך" (שמות, י', ב) וגו'. ובדין היה לעשות כן בזה הענין, מפני שהם עניינים שמאמתים הנבואה והגמול והעונש. אם כן, כל מצוה שמביאה לזכרון דבר מן הנפלאות או להתמיד האמונה ההיא כבר נודע תועלתה. ובביאור אמר בבכור אדם ובכור בהמה, "ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו" (שם, י"ג, טו) וגו', "על כן אני זובח לה'" (שם, שם).

(מורה נבוכים, ג', ל"ט).

אם נשים לב למהלכו של הרמב"ם, נראה כי למצוות הבכורה כגון ביכורים, ראשית הגז ובכור בהמה, יש מכנה משותף והוא מיתון רגש האדנות של האדם. לאדם כבריאה המפותחת והשולטת בבריאה יש רגש אדנות על המשאבים בעולם, ומצוות הבכורה נועדו למתן אותם. דבר זה נעשה על ידי אי ניצול של מלא המשאב ונתינת חלק ממנו לה' מצד אחד, וקישור פעולת הנתינה עם זכירת מאורעות היסטוריים מצד שני. שילוב זה מוציא את האדם ממצב הנוחות שלו, כלשון הרמב"ם 'עושר ונחת', מצב אשר עלול להביא ל"וישמן ישורון ויבעט". הוא יוצר את התודעה של עבד ה' היודע את מקומו של האדם בעולם על אף היותו הבריאה המפותחת ביותר.

ג. בכור יחסי ובכור מוחלט

"ראשית" ו"בכורה" הם שני כינויים המופיעים במקרא ובחז"ל ביחס להלכות ולדינים השונים בעולם הצומח ובעולם החי.[1] היחס שבין ה"ראשית" לבין ה"ביכורים" אינו עניין סמנטי בלבד, אלא הוא משקף הבדל בין שני סוגי ראשוניות. כדי לעמוד על הדברים נעיין במדרש הקשור לבכור אדם:

ראשית און בכור לנחלה, לא פותח רחם. שהיה בדין: מה אם מי שאינו בכור לכהן הרי הוא בכור לנחלה, מי שהוא בכור לכהן אינו דין שלא יהיה בכור לנחלה? תלמוד לומר "כי הוא ראשית אונו (דברים, כ"א, יז) - ראשית און בכור לנחלה לא פותח רחם.

(מדרש תנאים, דברים, פרק כ"א).

כדי להבין את המדרש נבחין בין שני המושגים 'ראשית און' ו'פותח רחם'. 'ראשית און' הוא הבן הראשון שנולד לאדם, ו'פותח רחם' הוא הראשון שיוצא מרחם אמו, כלומר הוא לא יצא בניתוח קיסרי ולא היו לפניו לאשה הפלות[2]. במילים אחרות, גם לעניין הבכורה יש דרגות שונות - יש בכור יחסי ויש בכור מוחלט. במצוות בהן מופיע המונח "ראשית", כדוגמת ראשית הגז, הראשוניות והעדפה לבכור היא ביחס לשאר החלקים - הראשון הוא החלק הנבחר מבין החלקים, ואותו יש לתת לה או לכהן. לעומת זאת, במצוות בהן מופיע המונח "בכור" ישנו דגש כי בכור זה יהיה פטר רחם של אמו - עליו להיות הראשון היוצא מרחם אמו ללא תלות בקיומם של אחרים. בכור אדם בהמה וחמור הם בכורים מוחלטים, ולכן עליהם להיות מסוג 'פותח רחם'.

ד. 'פתח רחם' וזכירת יציאת מצרים

אם נחזור להבחנה שעושה הרמב"ם במורה נבוכים בין האופן שבו מצוות הראשית יוצרת את התודעה האנושית של עבד ה', לבין הדרך שבה עושות זאת מצוות הבכורה, נגלה פן מעניין. מצוות הבכורה קשורות באופן הדוק עם זכרון יציאת מצרים, בה עם ישראל נחלץ מתוך התרבות המצרים וסמליה, ונכנס נכנס תחת כנפי השכינה. ביציאת מצרים עם ישראל הצטווה לערער על המושגים מעולם הקדושה המצרי, כולל מושג הבכורה, שהרי הבכורים המשמשים בכהונה ובהנהגה (כפרעה) תפסו את עצמם כאלים למחצה:

דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָ-י ה' הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי.

(יחזקאל, כ"ט, ג).

במציאות זאת עם ישראל מתבקש להפסיק לתפוס את בכורו כאל, אלא לראותו כמשרת האל. זאת הסיבה שבכורי ישראל מקודשים לעבודת ה', ועל אבותיהם לפדותם ולהשיבם למשפחותיהם.

 

 

 

**********************************************************

 

 

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון תשע"ו

נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי

*******************************************************

בית המדרש הווירטואלי (V.B.M) ע"ש ישראל קושיצקי שליד ישיבת הר עציון

The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash

האתר בעברית:                    http://vbm.etzion.org.il

האתר באנגלית:                http://www.vbm-torah.org

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דוא"ל: [email protected]

 

 

**********************************************************

 

 

 

 

[1]   ביחס ל"ראשית" עיינו, למשל, שמות, כ"ג יא; ל"ד, כו; ויקרא ב', יב; כ"ג, י; ט"ו, כ; דברים י"ח, ד'; כ"א, יז; כ"ו, י; הלכות מתנות עניים, ו', ב; תרומות, ב', א; בכורים, ב', א; י', א. ביחס ל"בכורה" עיינו, למשל, שמות י"ג, ב', יג - טו; כ"ב, כח; ל"ד, כ; ויקרא, כ"ז, כו; במדבר, ג' יב - נ; ח', טז - יח; י"ח, טו - יז; דברים, ט"ו, יט; הלכות ביכורים, ב', א; י"א, א.

[2]   בדרך כלל 'פותח רחם' הוא גם 'ראשית און', אך הדבר לא הכרחי. למשל, ייתכן מצב בו אלמנה עם ילדים תתחתן שוב ותלד ילדים לבעלה השני. הבן הראשון אשר יוולד לבעל השני יהיה 'ראשית אונו' (ויירש אותו כבכור) אך הוא איננו 'פותח רחם' (ואין צורך לפדות אותו). ייתכן גם מצב הפוך, למשל במקרה בו אדם שכבר יש לו ילדים התאלמן, נשא אישה שנייה והוליד ממנה בן: בן זה איננו 'ראשית און' (ואיננו בכור לנחלה) אך הוא כן 'פותח רחם' (ויש חובה לפדות אותו).