חולין | דף קלו | ראשית הגז ותרומה

הגמרא (קלו עמוד א – קלו עמוד ב) דנה באריכות בהשוואה בין ראשית הגז לבין תרומה ביחס למספר דינים. מתוך דבריה עולה שלמרות הדמיון הבסיסי שבין שני הדינים (אשר נקראו שניהם "ראשית") קיימים הבדלים רבים ביניהם, חלקם מוסכמים על הכל וחלקם נתונים במחלוקת תנאים. בעיון זה ננסה להציע נקודה מהותית המבדילה בין שני הדינים, ולהראות כיצד היא מסבירה חלק גדול מן ההבדלים ההלכתיים.

בפסוק בדברים (יח, ד) הוזכרו שני הדינים בחדא מחתא:

"רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ."

עם זאת, ייתכן שגם בפסוק זה ניתן למצוא הבדל בין הדינים. הביטוי "ראשית דגנך" מתייחס באופן מפורש לחפץ, ל'דגן'. לעומת זאת, את הביטוי "ראשית גז צאנך" ניתן להבין גם כמתייחס לפעולת הגזיזה. נראה שכך הבינו גם חז"ל, כפי שעולה מן הגמרא לקמן (קלז עמוד א) שבה נאמר שהתולש צמר שלא בדרך גיזה פטור מראשית הגז. חילוק זה, בין חיוב התרומה שחל על החפצא של התבואה ובין חיוב ראשית הגז שחל על הגברא, יכול להסביר חלק מחילוקי הדינים שהובאו בגמרא:

א. טבל. הגמרא הציעה ללמוד מתרומה שיש דין של טבל בגיזה שלא הופרשה ממנה ראשית הגז, ודחתה זאת. נראה בפשטות שדין טבל יכול להתקיים רק כאשר החיוב חל על החפצא של התבואה ולא בחיוב שחל על האדם שמבצע את פעולת הגזיזה.

ב. גדל בפטור. ביחס לתרומה קיים כלל שלפיו "הגדל בחיוב – חייב, והגדל בפטור – פטור". כלומר, תבואה שגדלה אצל נכרי פטורה גם אם נמכרה ליהודי משום ש"גדלה בפטור". לעומת זאת, הגמרא מדייקת מן המשנה שבראשית הגז אין זה כך, והלוקח צאן של נכרי וגוזז אותו חייב בראשית הגז למרות שהצמר גדל אצל הנכרי. נראה שגם הבדל זה נובע מכך שחיוב התרומה חל על החפצא וממילא אין הוא חל על תבואת נכרי, ואילו חיוב ראשית הגז נובע מפעולת הגזיזה ללא קשר למקורו של הצמר.

ג. שיריה ניכרין. למרות שהתרומה היא מן הדברים שאין להם שיעור, יש בה דין שמחייב להותיר שיריים של חולין, ואין אדם יכול לומר "כל גרני תרומה". לעומת זאת, לדעת חכמים יכול אדם לומר "כל גזיי ראשית" ולהקדיש את כל גז צאנו לכהן בלי להותיר שיריים. נראה שגם חילוק זה מתבאר היטב לאור ההסבר הנ"ל. התרומה הינה חיוב הקשור לחפצא של התבואה, וממילא ייתכן שיש צורך להותיר חלק מן התבואה בכדי שתהיה משמעות להפרשת התרומה מן החולין. ראשית הגז הינו חיוב של הגברא שמנותק מן החפצא של הגיזה וממילא לאחר שחל החיוב שוב אין סיבה שלא ייתן את הגיזה כולה לכהן.