עירובין | דף לה | רבי מאיר סבר ספיקא לחומרא
במשנה שבסוגייתו למדנו שרבי מאיר וחכמים מחמירים בספק עירוב:
"אם ספק, רבי מאיר ורבי יהודה אומרים: הרי זה חמר גמל".
הגמרא תמהה על דברי רבי מאיר משום שמדבריו נראה כי הוא מחמיר במקום שיש ספק. משום כך מובאים בגמרא מקרים של ספק שבהם רבי מאיר סובר שיש להקל בדרבנן, בדומה לדין עירוב, ואילו רבי יוסי הוא זה שמחמיר.
כלומר, מטרת הבאת מקרים אלו היא בכדי להראות שבסוגיית ספק טבילה במקרה של טומאה מדרבנן רבי מאיר מקל וזאת על אף שמדובר במקום שיש חזקה להחמיר. בגמרא מבואר שלדעת רבי מאיר מדובר באיסור דאורייתא של איסור תחומין ולכן הוא החמיר.
מכל מקום, לא מובן מדוע ראו חכמים צורך לפרט בגמרא את כל ההלכות שבהם סובר רבי מאיר לקולא. יתכן לומר שבכדי שלא נבוא לידי טעות בהבנה, חזרו ופירשו את כל הספיקות הנ"ל. דהיינו, הסיבה שבגמרא לא נאמר בפשטות שרבי מאיר מטהר בטומאה קלה ורבי יוסי מטמא היא משום שהיינו עשויים לחושב שרבי יוסי מטמא רק בספק טבילה אבל במקרה בו נעשתה טבילה בוודאות אלא הספק הוא האם היו די מים (ארבעים סאה) הוא מטהר – אנו למדים שהוא מטמא בכל דינים אלו.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)