רבי פנחס ורבי חנינא - טבע, ומעל לטבע

  • הרב אביהוד שורץ
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יוםיומי

חולין דף ז - רבי פנחס ורבי חנינא - טבע, ומעל לטבע

הגמרא בדפים ה'-ו' עוסקת במעשי חכמים שונים, אשר בהם נדמה היה שבאה תקלה על ידיהם. הגמרא מסבירה את התרחישים השונים, מתוך הנחה פשוטה כי לא תיתכן שתבוא תקלה לידי צדיק, ואפילו לא לידי בהמתו. המקור לכך שאפילו בהמותיהם של צדיקים אינן אוכלות מאכלים אסורים מצוי בדף ז', במעשה רבי פנחס בן יאיר.

מעשיה זו ברבי פנחס בן יאיר כוללת פרטים רבים, אשר לא נוכל לעסוק בהם כאן. בעיקר יש לתת את הדעת על השאלות הבאות: האם אכן ישנה בעייתיות בבהמה ה"נכשלת" באיסור מאכלות? מה טיב היחסים בין רבי יהודה הנשיא ובין רבי פנחס בן יאיר, ומדוע הקפיד זה האחרון על רבינו הקדוש? מדוע הקפיד רבי פנחס בן יאיר לא לאכול מסעודותיהם של אחרים?

בעיון זה נתמקד בפרט אחד מראשיתה של המעשיה:

"דרבי פנחס בן יאיר הוה קאזיל לפדיון שבויין, פגע ביה בגינאי נהרא, אמר ליה: גינאי, חלוק לי מימך ואעבור בך. אמר ליה: אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני, אתה ספק עושה ספק אי אתה עושה, אני ודאי עושה. אמר ליה: אם אי אתה חולק, גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם, חלק ליה".

הגמרא מתארת דו שיח בין רבי פנחס בן יאיר ובין הנהר. ניכר, כי הנהר "ניצח" בויכוח, ואולם כוחו של רבי פנחס בן יאיר גדול עד כדי כך שהוא מסוגל לגזור עליו גזירה, ולייבשו. הנהר חשש מאיומו של רבי פנחס, ואיפשר לו לעבור יחד עם פמלייתו.

רב יוסף משתאה לנוכח מעשייה זו:

"אמר רב יוסף: כמה נפיש גברא ממשה ושתין רבוון".

הגמרא מסיקה כי רבי פנחס איננו גדול ממשה רבינו, אך גם איננו נופל ממנו. גם משה וגם רבי פנחס ניחנו בכוחות המסוגלים לשדד את חוקי הטבע.

דומני, שנקודה זו של שינוי סדרי בראשית מודגשת בדו השיח בין רבי פנחס והנהר. טענת "אני הולך לעשות רצון קוני" בפי הנהר היא למעשה הטענה כי מערכת חוקי הטבע מוכרחת להתנהל כסידרה, ואין להפריע לה. רש"י מעיר:

"כל הנחלים הולכים אל הים בגזירת המלך".

והנה, דווקא לאחר שמשמיע הנהר טיעון "טבעי" זה בדבר גזירת המלך, מבהיר לו רבי פנחס כי בכוחו לגזור גזירה אחרת, ולשנות סדרי בראשית. מחמת איום זה, חלק הנהר את מימיו, ורבי פנחס מסוגל לעבור.

לקראת סיום הסוגיה, כאשר הגמרא מסבירה מדוע פרדות לבנות הן חיה מסוכנת, היא מצטטת מימרא בשמו של חכם אחר:

"אין עוד מלבדו - אמר רבי חנינא: ואפילו כשפים ... שאני ר' חנינא, דנפישא זכותיה".

ניתן לפרש, שמצד חוקי הטבע הקבועים, עלולים כשפים להשפיע השפעות שונות, ואפילו על פמליה של מעלה. עם זאת, רבי חנינא בעל הזכויות הרבות מסוגל לעלות למעלה מאותם חוקים טבעיים קבועים, ומתוך כך יודע הוא כי אין עוד מלבדו (וראה במהרש"א בחידושי אגדות כאן, פירוש שונה בדברי ר' חנינא).

ממעשיהם של רבי פנחס ור' חנינא למדנו, כי ישנם שני רבדים במציאות: הרובד הטבעי והנגלה לעין, והרובד העמוק יותר, אשר בו ניתן משקל רב מאוד לעושי מצוה ולתלמידי חכמים שבכוחם לבטל כשפים והשפעות רעות, ואף לשנות סדרי בראשית.

דומני, שתודעה עמוקה זו, בדבר שני הרבדים שבמציאות, קשורה לנושא הכללי שברצף הסוגיות שלפנינו. הטענה העולה מן הסוגיות היא, כי איסורי הנאה לא רק נאסרו באיסור פורמאלי, אלא באופן עומק יותר משפיעים לרעה על אוכליהם, ועל כן מובטח לצדיקים ולבהמותיהם שלא ייכשלו בכך (ראה תוספות ה:, ד"ה צדיקים עצמן). מבחינה טבעית, ייתכן שאותו איסור נראה טוב וראוי לאכילה, אלא שהתורה אסרתו. אך חז"ל מלמדים כי מצד הרובד העמוק יותר שבמציאות, נושא עימו אותו איסור מטען שלילי ביותר, אשר אין להכניסו לגוף האדם.

יסוד זה הוא העומד בפתחה של מסכת "חולין". חז"ל הזהירונו לבל נתבלבל: אף כשעוסקים בעולם טבעי של חול וחולין, מוכרחים לזכור כי חבויים בו עניינים עמוקים וטמירים, ואף שלא תמיד קל להבחין בהם, הם מצויים שם.

הרב אביהוד שורץ