רובע ונרבע

  • הרב אברהם סתיו
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

תמורה דף כח – רובע ונרבע

במשנה (כח עמוד א) נמנו הבהמות הפסולות למזבח וביניהן "הרובע והנרבע", היינו בהמות שרבעו בני אדם או נרבעו על ידי בני אדם. הגמרא דנה באריכות במציאת מקור לפסולם של הרובע והנרבע. תוך כדי הדיון עולה האפשרות להשוות את הרובע והנרבע לשני דינים שונים: בהמה בעלת מום וחורש בשור ובחמור. למעשה ניתן לומר שהדיון של הגמרא הוא מדוע לדמות את הרובע והנרבע לבהמה בעלת מום שפסולה לקרבן ולא לשור וחמור שחרשו בהם יחדיו בעבירה ולמרות זאת הם כשרים לקרבן.

להלכה אנו פוסלים את הרובע והנרבע מהקרבה, וממילא יש לדון מהי משמעות הדבר: האם למסקנה אנו סבורים שהרביעה נחשבת כמום בבהמה ואנו פוסלים אותה מדין בעל מום, או שמא מוקד הפסול הוא העובדה שנעשתה בהם עבירה ומשום חומרת העבירה אנו פוסלים אותם (בניגוד לחרישה בשור ובחמור שאינה פוסלת משום שהיא חמורה פחות). ייתכן שניתן למצוא נימות שונות בשאלה זו כבר בדיון התלמודי, כאשר יש דעות תנאים המובאות בגמרא שלומדות את פסול רובע ונרבע בקל וחומר מבעל מום, ולעומת זאת ישנן דעות שמחדשות ביחס לרובע ונרבע דין חדש של פסול "השחתה" שמיוחד לאיסורי עריות ועבודה זרה.

ייתכן שניתן למצוא השלכה לחקירה זו במחלוקת הרמב"ם והראב"ד בעניין בהמה שרבעה קטן בן פחות מתשע שנים. ככלל, בכל דיני ואיסורי עריות אין משמעות לביאת קטנה בת פחות משלש שנים או קטן בן פחות מתשע שנים לשום דבר ועניין. לדעת הרמב"ם הוא הדין גם בנידון דידן, אך הראב"ד מסתפק בכך (הלכות איסורי מזבח ד, ג):

"אין הבהמה נפסלת משום רובע או נרבע עד שיהיה האדם שרבעה בן תשע שנים ויום אחד... ואם האדם הוא שנרבע מן הבהמה אינה נפסלת עד שתהיה האשה הנרבעת בת שלש שנים ויום אחד או יהא האיש הנרבע בן תשע שנים ויום אחד.
אמר אברהם: זה המחבר דימה איסור מזבח לאיסור סקילה ואולי אין מדמין כן שהרי נרבע על פי הבעלים או על פי עד אחד שאינו במיתה ופסול למזבח הואיל ונעבדה בו עבירה מפני שהוא מאוס ואם הבהמה נרבעה ודאי בעינן שיהא הרובע בן ט' שנים ויום אחד לפי שאין לה הנאה ממנו והיא אנוסה ומתני' היא במסכת נדה, אבל כשהבהמה רובעת שנהנית מן העבירה נפסלת מכל מקום".

לדעת הרמב"ם קיימת הקבלה מליאה בין גדרי רביעה לעניין סקילת הבהמה ובין דיני פסול רובע ונרבע לקרבן, ונראה שהוא סבור שעצם העבירה היא הפוסלת. הראב"ד מציע לחלק בין דיני סקילה, שבהם אין משמעות לביאה על קטן, ובין דין רובע ונרבע שבו אולי תהיה משמעות גם לרביעת קטן מכיוון שהיא נהנית מכך. נראה שהוא סבור שרביעת הבהמה נחשבת כמום וכדבר מאוס בלי תלות בגדרים ההלכתיים של הרביעה כמעשה עבירה.

הרב אברהם סתיו