רוח אחרת

  • הרב נחמיה רענן
בעלי המוסר על הפרשה
פרשת שלח
"רוח אחרת"[1]
א. הקדמה
במהלך תיאור מסע המרגלים לארץ ישראל נאמר:
וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן.
(במדבר, י"ג, כב).
הגמרא במסכת סוטה (לד:) מקשה על לשון הפסוק: מדוע נכתב "ויבוא" בלשון יחיד ולא "ויבואו", והרי הפסוק עוסק במרגלים?
בגמרא מובא תירוצו של רבא:
אמר רבא: מלמד, שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות, אמר להן: אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים. יהושע כבר בקש משה עליו רחמים, שנאמר: (במדבר, י"ג, טז) "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" - י-ה יושיעך מעצת מרגלים. והיינו דכתיב: (במדבר, י"ד, כד) "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו" וגו'.
(סוטה לד:).
דברים דומים מובאים בסוגיה אחרת במסת סוטה:
(דברי הימים א', ד', ה) "ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים חלאה ונערה"; אשחור - זה כלב, ולמה נקרא שמו אשחור? שהושחרו פניו בתעניות.
(סוטה יב.).
ומפרש רש"י שם:
שהושחרו פניו - שקבל עליו תעניות הרבה שינצל מעצת מרגלים.
בעלי המוסר עסקו, בעקבות דברים אלו, בהשפעת החברה על היחיד, ואנו נצעד בעקבותיהם.
ב. השפעת החברה
על הדברים הללו מעיר המשגיח ר' ירוחם ליבוביץ ממיר:
אדם הנמצא בין חברים רעים, נצרך הוא להשתטחות על קברים להינצל מעצתם. עד כדי כך היא הסכנה והפחד שלא יהא ניסת להם, שאלמלא הרבות בתפלה, זה כמעט נגד הטבע שלא יהא נכנע להם. יודע אני שאתם שומעים ומשתאים על דברי ועל התפעלותי בזה. איש בא בימים, ואיש צעיר, קשה להם להתדבר יחד. אתם צעירי ימים אתם, טרם נקלטו אצלכם עובדות ונסיונות, מהם ללמוד דרכי החיים ופתרונם. אני איש זקן אני, ומן החיים היום יומיים כבר ראיתי והוכחתי לדעת ודאי כי אין מספר לחללי חברים רעים. הרבה דברים בזה, ואינני רוצה להאריך בהם. המשכיל בדברי חז"ל, ומסתכל בחיים היומיומיים, רואה נכון איך שהכל מתאים אמת. ריבוי קושיות בחיים מתרצים לנוכח דברי חז"ל. איש צעיר חושב לעצמו, כי הוא לא מתפעל מכל מי שהוא, "כשאני איני רוצה בדבר אני מריק על חברי ומשחק ממנו", לא כן הוא דעת חז"ל הקדושים, והם ודבריהם אמת! בדוק ומנוסה! יהושע בן נון וכלב בן יפונה נצלו מחברת רעים אך ורק בריבוי תפלות ושטוח על קברי אבות. כמה אם כן ישים האדם עינו ולבו וכל עמלו להתרחק משכן רע ולהתדבק בחברים טובים.
(דעת תורה, חלק ד', עמודים קיז - קיח).
הרב אברהם בהר"ן, תלמידו של ר' יצחק אייזיק שר, חיבר את הספר החברה והשפעתה העוסק בנושא זה, ונצטט מדבריו בעניין:
כאשר אדם עומד בודד במערכה, ודעתו מנוגדת לדעת הקבוצה, הוא יהסס לקבוע עמדה עצמאית גם כאשר מדובר בנושא ברור ומוחשי שניתן למששו בידיים. הוא יעדיף לנקוט עמדה המנוגדת למה שעיניו רואות ואוזניו שומעות, להתכחש לודאי ולבטוח, ולהכנע ללחץ של דעת החברה, וכל זה מחמת הפחד להיות "יוצא דופן" בחברה שבה הוא נמצא. הוא יוותר על דעתו מול הלחץ הבלתי נראה של הקבוצה, עד שבטחונו העצמי ביכולת שיפוטו ובהבחנת מה שהוא רואה, יתערער, וכוח ההכרעה שלו ישתבש לחלוטין.
רבים מאוד הם אלה הנוהגים כך. גם המעטים שיש להם העוז והכוח לא להיכנע לעמדת הרוב, והם נוקטים לעתים עמדה עצמאית בניגוד לדעת החברה, עדיין יהיו נתונים במיצר בעת ההתמודדות עם החברה ותחת לחץ רב...
אדם השואף לעלות בדרך השלמות האמיתית, ולצעוד בעקבותיו של אבינו אברהם העברי, אשר זכה להקרא כך משום שהיה לו העוז לעמוד לבדו מעבר אחד, בעוד העולם כולו עומד מן העבר האחר, אדם כזה מן ההכרח שיהיה מודע לכוחות אדירים אלו של החברה המאיימים להסיט אותו מדרכו זו.
עליו להבין על בוריה את התלות של נפש האדם בחברה, עליו להכיר את דרכי השפעתה, את אמצעי הנגד שהבורא העניק לאדם לשמור על עצמאותו... עליו גם לדעת כיצד לנצל טבע זה של האדם להיות מושפע השפעה חיובית...
(החברה והשפעתה, ירושלים, תש"נ, עמודים 27 - 26).
ר' יהודה ליב חסמן פירש בהקשר זה פסוק נוסף מפרשיית המרגלים:
וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה.
(במדבר, י"ד, כד).
הכתוב מנמק את שכרו של כלב והיבדלותו מעונש המרגלים בכך ש"רוח אחרת היתה עמו", ועל כך ר' יהודה ליב חסמן שואל: מדוע התורה לא נימקה את שכרו של כלב בכך שלא הוציא דיבת הארץ, אלא היא התמקדה בכך ש"רוח אחרת היתה עמו"? וזו תשובתו:
אלא כאן גילתה לנו התורה הק'[2] השרש והסיבה להצלתו של כלב בן יפונה, כי הא ודאי שהמרגלים שהיו נשיאי ישראל, ונבחרו על פי ד', ועל פי משה, ועל פי כל ישראל, לאו קטלי קני באגמא[3] הוו, וראה שעל יהושע תלמידו שלא מש מתוך האהל, הוצרך משה רבינו להוסיף לו את שם הקדוש על שמו, והתפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים, וגם כלב השתטח על קברי אבות בחברון, שלא יכשל בעצתם, הנה כי כן ודאי באו בטענות גדולות על פי התורה ודרך היראה, וגם הם בעצמם לא הרגישו כי לפתח חטאת רובץ - בעומק בתי נפשם עמוק עמוק - נתעוררה המדה של תאות הכבוד, שחשבו כי בארץ יעבירו אותם מנשיאותם, כמבואר בזוהר הק', ומזה כבר נארגו ונטוו כל מיני חשבונות מצוה, ויצא מה שיצא.
וזה שאמרה תורה "עבדי כלב היתה רוח אחרת עמו", היינו שלאחר שירד להבין כל הבנינים והחשבונות של מצוה, בכל זאת לא הניח את עצמו להתפתות, בידעו שמדת רצון הנשיאות והכבוד מולידה כל הטענות, רוח אחרת זו - שלא להמשך אחר טענותיהם - הצילתו מעצת המרגלים! למדנו שעיקר עבודת האדם, בפרט בזמנינו אנו, - "רוח אחרת" - שלא להמשך אחר המדות, ולא אחר אחרים - רק בואו חשבון!
(אור יהל, חלק א', עמודים רסה - רסו).
ג. הדרכים להתמודד עם השפעת החברה
ר' יוסף יוזל הורביץ (הסבא מנהוברדוק) הרבה לעסוק בנושא זה של הסכנה בהשפעה שלילית של החברה. ר' יוזל מציג שתי דרכים שעומדות בפני מי שרוצה להיות נאמן לעצמו ולא להיות מושפע לרעה מהסביבה:
אמנם אם נתבונן בדרך התורה נמצא בה שתי דרכים: הדרך האחת, היא להיות איש מדיני, כי עם קיום התורה הוא יכול להתעסק במשא ומתן וכדומה, ואין המובן בזה כי הוא צריך להיות סוחר או חנוני, כי זה נקרא רק "סוחר וחנוני", אבל הביאור של "איש מדיני", אשר צריך להיות "איש" בהיותו עסוק ב'מדיניות', כמ"ש[4] חז"ל על יעקב, עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי,[5] הגם שהיה לבן איש כזה אשר היה יכול להשפיע בכוחותיו וערמימותו והתחברותו, וגם הסביבה שלו לא היתה לפי רוחו של יעקב, בכל זאת לא עשה עליו שום רושם, והיה גר עמו, ותרי"ג מצות שמר וקיים, ולא פעלה עליו שיטת לבן, והנהגת הסביבה, והשבח והגנות שלהם, שיהא מקיל מן התרי"ג מצות, אפילו כחוט השערה, באופן שהיה קם ולא זע מדרכו דרך התורה כמלא נימא, בלי שום פשרה, בלי שום קולא, בלי שום עבירה לשמה, זהו נקרא איש מדיני אשר בכל מקום שהוא, הוא אותו האיש בלי שום שינוי לגריעותא.[6]
(מדרגת האדם, עמוד רסז).
אולם, בהמשך הדברים מביא ר' יוזל את הוראתו של ר' ישראל סלנטר שבזמן הזה הדרך לציבור היא אחרת:
והדרך השני בקיום התורה הוא כמו שאמר הגר"י סלנטר זצ"ל: "בדרך התורה אדם צריך להיות איש מדיני (כמו שבארנו), אלא שבעל כרחו - היינו מי שרוצה לחיות חיי שלמות האמתי, - עלינו להיות פרושים".
כי בעת אשר מצינו מצבו של האדם שפל מאד, יצרו חזק ושכלו חלש, לא יכול לאמר בנפשו אני יכול להכניס עצמי בנסיונות ואלחם מלחמת תנופה, ובזה הדרך אחיה חיי שלמות אמיתי, כי בעתים הללו הרבה עשו כן ולא עלתה בידם, אלא עכשיו קם המאמר "מה שהגבור מאבד בגבורתו יכול החלש לנצח בשמירתו", ולכן הדרך הבטוח להנצל מן הסכנה הוא דרך של לעקוף את הסכנות, והמלחמת מגן נקל ממלחמת תנופה...
ולכן אמר רי"ס זצ"ל: מפני ההכרח עלינו להיות פרושים, ולא נוכל ליטול התורה של איש מדיני, כי מה שהנסיון יותר גדול, ומצב הזמן כדמיון נחל שוטף, צריכים אנו יותר להתחזק להיות בחבורה של חכמים ולומדים מבקשים האמת...
 (שם, עמודים רעא - רעב).
*
**********************************************************
*
* * * * * * * * * *
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולנחמיה רענן, תשע"ג
נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי
*******************************************************
בית המדרש הווירטואלי (V.B.M) ע"ש ישראל קושיצקי שליד ישיבת הר עציון
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית:          http://www.etzion.org.il/vbm
האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org
 
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
* * * * * * * * * *
*
**********************************************************
*
 
 
 
 

[1]   על פי במדבר, י"ד, כד:
וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה.
 
[2]   הקדושה.
[3]   לא קוטלי קנים באגם; הכוונה היא לכך שלא מדובר בהדיוטות אלא בתלמידי חכמים (על פי סנהדרין לג.).
[4]   כמו שאמרו.
[5]   רש"י, בראשית, ל"ב, ה.
[6]   בהמשך הפרק (שם, עמודים רסח - רצ) נותן ר' יוזל דוגמה לאדם שלא פחד גם מאנשים תקיפים ממנו. הוא מספר על רב צעיר שהתקבל לאחת מקהילות ישראל המפורסמות, וביום הראשון להגעתו לעיר באה אליו אישה וטענה שיש לה דין עם אחד מגבירי הקהילה. הרב ציוה את השמש לקרוא לאותו גביר לדין. השמש פחד ואחזתו רעדה מעצם המחשבה לפנות לאותו גביר ולתבוע ממנו להגיע לדין בפני הרב. לאחר שמסר השליח לגביר את בקשת הרב, הגביר מסר לרב שהוא יגיע אליו לכשיתפנה לכך. השליח מסר לרב את תשובת הגביר, אולם האישה דרשה שהדין יתקיים באותו היום, ולכן הרב דרש מן הגביר שיגיע מיד לדין. הגביר הגיב בחוצפה ומסר לרב שלגביר יש מעמד של קבע בקהילה והרב החדש נחשב בינתיים לאורח. כתגובה לכך, הרב הודיע לגביר שאם הוא לא יגיע מיד, יופעל כלפיו כלי החרם שמסור ביד הרב. הגביר הגיע לבית הרב והודה שמעולם לא היה לו עסק עם אותה אישה, אלא שהם רצו לנסות את הרב הצעיר ולוודא שהוא איש אמת ומקיים בעצמו את הפסוק "לא תגורו מפני איש" (דברים, א', יז).