רעיונות לפורים

  • הרב יהודה עמיטל

רעיונות לפורים* / הרב יהודה עמיטל

א.

נאמר במדרש על מגילת אסתר:

"שיר המעלות לדוד לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם - אדם ולא מלך" (ספרי, אסתר, פרשה א')

המהר"ל בספרו 'אור חדש' מסביר, שמטרת מדרש זה היא לבטא את רשעותו יוצאת-הדופן של המן. לדבריו, מלך רגיל משעבד עם כדי להשיג כוח עבודה זול, אולם המן התנכל לישראל לא בשביל כוח עבודה או תועלת אחרת, אלא סתם לשם השמדתם. להמן לא הגיע מכך שום תועלת. לכן, מסביר המהר"ל, לדברי המדרש, יותר נוראית גזירתו של 'אדם' - המן הרשע - מאשר גזירתו של 'מלך'.

אולם, כעת נדרש המהר"ל להסביר מדוע המן ניסה להרוג את ישראל ללא שום תועלת שישג מכך?

האדם נברא יחידי. מעבר לכך, אחת הברכות הראשונות שניתנו לו לאחר בריאתו הייתה "וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ" (בראשית א', כ"ז), ובכך נטבע בו הרצון לשלוט בעולם ולחזור למצבו הראשוני - מלך יחידי על הבריאה כולה ללא מתחרה. אם כן, כיצד מצליח האדם לחיות בחברה? מסביר המהר"ל, שה'אדם' הקיים בכל אחד מאתנו, נופל למרותו של ה'מלך' שמעליו - מלך מלכי המלכים, הקב"ה. רק בשל ההכרה בכך שיש שליט מעליו, הוא איננו משעבד את כל הסובבים אותו. במילים אחרות, האיזון לתכונת ה'אדם' הקיימת בנו, הוא ההכרה במציאותו של 'מלך'.

אולם, המן לא הכיר בקיומו של 'מלך'. המן חי בתודעה של "אדם ולא מלך", כפי שמתאר המדרש. לכן, הוא באמת חי בתודעה שיש לשלוט על כולם, ומטרה זו מקדשת את כל האמצעים. ממילא, דווקא המן הרשה לעצמו לכלות עם שלם ללא סיבה או רווח שישג מכך, רק בשל שאיפתו הקיצונית לשליטה אבסולוטית.

ב.

נאמר במדרש קהלת:

"'כי לאדם נתן חוכמה ודעת' - זהו מרדכי; 'ולרשע נתן לאסוף ולכנוס' - זהו המן" (קהלת רבה, פרשה ב')

המהר"ל מסביר, שהרשע מקבל את היכולת לאסוף ולכנוס עושר ונכסים בעולם הזה, רק בשביל שכל מה שאסף יעבור בסופו של דבר לצדיק. אולם, אם כך מדוע לא לתת לצדיק עושר מלכתחילה, אלא להעביר לו אותם מידיו של הרשע?

המהר"ל מסביר, שהרשע מגיע להישגים של עושר ונכסים, כיוון שהוא תמיד מרגיש חסר בתחומים הגשמיים. לכן, הוא תמיד רודף אחרי עוד כבוד וכוח כדי למלא חסרון זה. לעומת זאת, הצדיק מסתפק במה שיש לו ולכן לא רודף אחרי כסף. מסיבה זו, הצדיק איננו יכולה להשיג בעצמו עושר ונכסים בעולם הזה.

ממשיך המהר"ל ומסביר, שעל-מנת שהצדיק ירוויח גם במושגים של העולם הזה, נתן הקב"ה לרשע כוח לאסוף ולכנוס - כלומר, את ההרגשה שהוא תמיד בחסרון וצריך לאסוף עוד ועוד כסף. בסופו של דבר, הקב"ה ינהל את העניינים כך שהצדיק יקבל את כל העושר אחריו רדף הרשע. כיוון שהתכונות הקשורות ברדיפת ממון אינן מתאימות לצדיק, הקב"ה נותן לרשע לעשות את 'העבודה השחורה' ובסופו של דבר מעביר את כל עמלו לצדיק.

ניתן לראות רעיון זה גם במגילה עצמה. מרדכי לא יכול היה לקבל את משרת המשנה למלך בעצמו, שהרי אין לו את תכונות רדיפת כבוד והאמביציה שיש להמן. לכן, המן הוא זה שרדף אחרי המשרה מתוקף תכונותיו השליליות, ורק לאחר מכן, ע"י המהלך הא-לוקי, ניתנה משרה זו למרדכי בלי שהתאמץ להשיגה. בסופו של יום, הצדיק מרוויח בלי שיהפך להיות נגוע בתכונות השליליות הקשורות בעקבן עם אותו רווח. לכן, דווקא "חוכמה ודעת - זהו מרדכי" ו"נתן כוח לאסוף ולכנוס - זהו המן".

למעשה, רעיון זה עומד מאחורי תפיסת הרב קוק ביחס לבניין ארץ-ישראל. לדבריו, מדינת ישראל נבנתה בידי חילונים כיוון שבניין גשמי דורש תכונות שבד"כ קיימות אצל אנשים שאינם מלאים ברוחניות ובחיפוש אחר 'חכמה ודעת'; בניין גשמי דורש תכונות של רדיפת ממון וכבוד. לכן, רק החילונים יכלו לבנות את מדינת ישראל. אולם, בסופו של דבר הצדיקים הם שיזכו במדינה מידי בוניה החופשיים, כיוון שרק כך יכול העולם להתנהל.

ג.

"אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ - הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם; וְאִם צָמֵא - הַשְׁקֵהוּ מָיִם" (משלי כ"ה, כ"א)

המהר"ל מסביר, שהדבר המגדיר את האדם הוא תכונת החוסר. רק כאשר האדם מודע לכך שהוא חסר, אזי הקב"ה יכול להשלים אותו באותם תחומים. רעיון דומה עומד גם בבסיסה של התפילה - הרגשת החיסרון והצורך בעזרה א-לוקית מחוייבת בשביל שהתפילה תיענה.

מסיבה זו, עונשו של הנחש היה שהאוכל שידרש לו יהיה עפר - כלומר, דבר המצוי בכל מקום. עונשו היה שתמיד יהיה מלא ולא יהיה חסר לו כלום, ולכן לא יהיה לו להיכן להתקדם. חוסר יכולת להתקדם הוא העונש הגדול ביותר שאפשר לתת ליצור!

על בסיס רעיון זה, אפשר להסביר מדוע אסתר הזמינה את המן למשתה. היא רצתה לנטוע בתוכו את תחושת הכבוד והשובע כדי שירגיש מלא, ורק במצב זה, כאשר הוא איננו מרגיש את החיסרון בכבוד או בעושר, ניתן להפיל אותו. כל עוד היה נטוע בו הרצון להתקדם, היה קשה מאד להפיל אותו. רק כאשר המן חשב שכבר אין לו להיכן להתקדם ושהוא הגיע לפסגת שאיפותיו, יכלה אסתר להפיל אותו בפח.

ואמנם, על כך מדבר הפסוק בקהלת: אם אתה רוצה לנצח את אויביך, עליך למלא את כל מבוקשם. רק במצב כזה, כשהם מלאים, תוכל להפיל אותם בפח.



* השיחה נאמרה בפורים תשס"ב ולא עברה את ביקורת הרב.