רש"י - חלק א'

  • ד"ר אביגיל ראק
פרשני המקרא
שיעור מספר 4
רש"י - חלק א'[1]
 
א. הקדמה
חשיבותו של פירוש רש"י
ואשים למאור פני נרות המנורה הטהורה,
פרושי רבינו שלמה עטרת צבי תפארה.
מוכתר בנימוסו, במקרא, במשנה ובגמרא,
לו משפט הבכורה.
בדבריו אהגה, באהבתם אשגה,
ועמהם יהיה לנו משא ומתן, דרישה וחקירה.
בפשטיו ומדרשיו וכל אגדה בצורה, אשר בפרושיו זכורה.
(הקדמת הרמב"ן לפירושו על התורה)
לא ניתן להפריז בחשיבות פירושי רש"י בעיצוב השקפת העולם של עם ישראל, וניתן לומר כי אחרי המקרא והתלמוד, פרושי רש"י הם הבאים בתור מבחינת השפעתם. הדבר בא לבידי ביטוי, בין השאר, בכך שהספר העברי הראשון שהובא לדפוס היה המקרא עם פרוש רש"י.
פירושי רש"י לתורה היוו נקודת המוצא והיסוד לרבים מפרשני מקרא שבאו אחריו. על פירושי רש"י נכתבו מאות, אם לא אלפי, מאמרים ומחקרים שונים. על פרוש רש"י לתורה יש יותר סופרקומנטרים[2] מאשר לכל פירוש אחר בתולדות עם ישראל (אם לא נראה את התלמוד כפירוש לעניין זה). אך לפני שנדון בהשפעתו של רש"י, נעיין במאפייני תקופתו, ונראה כיצד השפיעה הסביבה של רש"י על אופי פירושו.
תקופתו של רש"י ומאפייניה
רבינו שלמה יצחקי[3] נולד בשנת 1040 בעיר טרואה שבצפון צרפת, ובעיר זו נפטר בשנת 1105. אחת התופעות המאפיינות את המאה ה-11 בצרפת היא הקשרים החברתיים והכלכליים שנוצרו עם הקהילה הנוכרית, כתוצאה מההתפתחות הכלכלית. תופעה נוספת המאפיינת את תקופתו של רש"י היא 'הרנסנס של המאה ה-12' (במאה ה-12 הגיעה רנסנס זה לשיא פריחתו, אך ניצני הרנסנס של המאה ה-12 התחילו כבר במאה ה-11).[4] רנסנס זה, כהגדרתם של שניים מחוקרי התקופה, אופיין ב"חיפוש חסר מנוח אחר אוטוריטות חדשות וישנות, ביקורת הנועזת על הסמכות, רדיפה בלי יעף אחרי הידע, וההתעקשות על עיצוב מחדש של הידע החדש והישן גם יחד".[5]
שתי תופעות אלו, ההתפתחות הכלכלית והחדשנות הרוחנית, קשורות זו בזו. שכן, כתוצאה מההתפתחות הכלכלית והחברתית, נוצרו נקודות מגע יומיומיות עם החברה הנוצרית ותהליכים ותמורות רוחניים שחלו אצל האחת השפיעו חברתה,[6] והעיסוק והעניין המשותף במקרא הן אצל היהודים והן אצל הנוצרים הפרה את הלימוד בכתבי הקדש ואתגר את הלומדים בשתי הדתות מבחינה אינטלקטואלית. הרנסנס של המאה ה-12 בחברה הנוצרית בתחום הרוחני התאפיין בצמצום הפרשנות האלגורית של כתבי הקודש והתמקדות בפרשנות המילולית, וכפי שנראה, מגמה זו אפיינה אף את פירוש רש"י.
העיסוק והעניין המשותף שמצאו היהודים והנוצרים בכתבי הקודש ובפרשנותם הביאה לידי פולמוסים רבים בענייני דת בין היהודים והנוצרים, חלקם פומביים. היהודים נדרשו להתווכח עם הנוצרים הן מפני שלעיתים הם הוכרחו לכך, והן מפני שלעיתים הם רצו בכך, על מנת להגן על היהדות מפני טענות הנצרות, ומחשש להמרת הדת בקרב היהודים. אף על תופעה זו נעמוד בהמשך, וכעת רק נדגיש כי אופי פרושי רש"י למקרא כפרוש על דרך הפשט, הושפע גם מהצורך להתמודד עם טענות הנצרות, שאף חכמיה התחילו לפרש את המקרא על דרך הפשט. גם בתכנים של פירוש רש"י אנו מוצאים תכנים פולמוסיים עם הפרשנות הנוצרית למקרא.
 תולדות חייו של רש"י
אין בידינו מידע לגבי הוריו. מתוך העובדה שרש"י איננו מביא פירושים בשם אביו,[7] ניתן להניח שאביו לא היה תלמיד חכם. לא השתמרו ידיעות על אשתו של רש"י, וככל הנראה נולדו להם 3 בנות: יוכבד, מרים ורחל (ייתכן ונולדה בת רביעית שנפטרה בגיל צעיר). בהיותו בן 18 הלך רש"י ללמוד בישיבה החשובה במגנצא שבגרמניה. הישיבה במגנצא נוסדה על ידי רבינו גרשום מאור הגולה (רגמ"ה).[8] רגמ"ה שם דגש רב בישיבה על חיוניותו של ידיעת והבנת המקרא כתנאי מקדים ללימוד התלמוד. אשר ללימוד התלמוד, השקיע רגמ"ה מאמצים רבים בהגהת נוסח התלמוד כדי שיהיה בידי הלומדים נוסח אחיד.[9] לאחר קביעת הנוסח, העיסוק העיקרי של ראש הישיבה ושל התלמידים היה פרוש התלמוד. רש"י, שנולד סמוך לפטירתו (או מספר שנים לאחר פטירתו) של רגמ"ה, לא למד תורה מפיו, אך זכה והושפע רבות מתלמידיו של רגמ"ה, ובעיקר מר' יעקב בן יקר,[10] אשר ממנו למד גם מקרא וגם גמרא. כעבור מספר שנים עבר רש"י ללמוד בישיבה בוורמייזא. דרכה של הישיבה בוורמייזא התאפיינה בחדשנותה בלימוד ובסלילת דרכי לימוד חדשים.
בגיל שלושים, לאחר שמלא רש"י את כרסו במקרא ובתלמוד, הוא שב לצרפת, לעיר הולדתו טרואה, ומיד תפס עמדה מרכזית בהנהגת הקהילה. במקביל לעיסוקיו למען הקהילה, הקים רש"י בעירו ישיבה. הישיבה החלה כישיבה עם מספר מצומצם של תלמידים, אך עם השנים הלך וגדל מספר הלומדים בישיבה. על הצלחתה של ישיבתו יעידו תלמידיו הרבים של רש"י אשר יצירותיהם הפכו לנכסי צאן ברזל בתחום פרשנות המקרא והתלמוד.[11]
מהו סוד הצלחתו של רש"י כמורה?
פרופסור א. גרוסמן, בספרו המרתק "רש"י", מונה מספר גורמים, ונסתפק בהבאת עיקרי הדברים:
1. אופייה הדמוקרטי של הישיבה, שעודדה חשיבה ביקורתית ויצירתית (בניגוד מוחלט לאופי הישיבות בבבל, ואף בהשוואה לישיבות במגנצא וורמייזא).
2. יסודיותו של רש"י בניתוח הסוגיה ובקיאותו הרבה של רש"י בתחומי מקרא, תלמוד, פסקי הלכה, מדרש אגדה ופיוט.
3. אישיותו הלבבית והקורנת של רש"י ויחסו החם אל תלמידיו.
(שם, עמודים 59-60).
מלבד עיסוקו כראש הישיבה, חבר בית הדין ומנהיג הקהילה, כתב רש"י את פירושו לכל ספרי התנ"ך,[12] פרוש לרוב התלמוד הבבלי, וכמו כן חיבר רש"י מאות תשובות.
 
ב. נוסח הפירוש
תחילה עלינו להבהיר כי קיימת בעייתיות רבה בנוגע לקביעת הנוסח המקורי של פירוש של רש"י לתורה, וזאת עקב ריבוי כתבי היד. אין מדובר בשינויים דקים בין כתבי היד השונים, אלא בהבדלים מהותיים.[13] התיאולוג וההיסטוריון אברהם ברלינר (1833-1915) פרסם בשנת תרס"ה[14] מהדורה של רש"י לתורה שהתבססה על למעלה ממאה כתבי יד ודפוסים; אך למרות זאת סביר להניח כי עדיין לא מדובר בנוסח הפרוש כפי שיצא מתחת ידו של רש"י.
הסיבות לריבוי כתבי היד של פירוש רש"י לתורה ברורות: פירושו של רש"י הפך בזמן קצר ביותר לפירוש מבוקש באשכנז ובספרד. אך מה גרם לריבוי הנוסחאות? נראה כי מספר גורמים חברו יחדיו:[15] חכמים שלמדו או לימדו את פירושי רש"י הוסיפו לעיתים את הערותיהם בשולי כתב היד, ועם הזמן - הושמטו שמות החכמים, והערותיהם שולבו בתוך גוף הפירוש.[16] גורם נוסף הוא התבססותו הרבה של רש"י על דרשות חז"ל - לעיתים רש"י שינה מלשון חז"ל (ככל הנראה במודע) או קיצר בהבאת מדרש, ומעתיק "תיקן" את הנוסח. לנקודה זו חשיבות רבה בנוגע ללימוד רש"י: לעיתים לומדי רש"י דורשים תילי תילים של דרשות על קוצו של יו"ד בפירושי רש"י, אך בדיקת הגרסאות מעידה כי כל הדרשה תלויה בגרסה מסויימת של פרושי רש"י ואיננה קיימת כלל בגרסאות אחרות. לכן, לפני שמדקדקים בפירוש רש"י, יש לעיין לכל הפחות במהדורת ברלינער ולבדוק את מהימנות הגרסה.[17]
 
ג. קהל היעד של הפירוש
לאחר שעסקנו בשאלת הנוסח, עלינו לתת את הדעת לשאלה מיהו קהל היעד של הפירוש.
קיימת מחלוקת בשאלה זו בין חוקרי רש"י. לדעת ליפשיץ,[18] פירושי רש"י נועדו למלומדים וכלשונו:
הוא לא חיבר את פירושו להיות ספר מוסבר להמונים ולעמי הארצות, כי אם למשכילי דורו שיש בהם ריח תורה.
מצד שני, התעסקות בדקדוק, פלפולים ארוכים בנושאים הלכתיים או דיונים מסובכים בפילוסופיה ותיאולוגיה בולטים בהעדרם מפירושי רש"י. לכן, נראה כי פירושיו נועדו לכל, וכל אחד יכול ללמוד את פירושיו לתורה ברמה בו הוא נמצא: אדם חסר רקע יוכל לקרוא את דבריו ולהבינם על נקל, ולמדן יוכל להתעמק בהם. פירושו לא נועד לתלמידי חכמים בלבד, ובולטת בהם המגמה שהתורה תהיה נגישה ומובנת לכולם.[19] נראה כי זוהי אחת ממעלותיו של פרוש רש"י: כישרונו של רש"י לנסח את עצמו באופן בו תלמידי חכמים מחד, ותינוקות של בית רבן מאידך, מוצאים עניין בפירושי רש"י. זוהי יכולת נדירה של מפרש, אשר אין אח ורע בין מפרשי המקרא לדורותיהם.
 
ד. "אגדה המיישבת דברי המקרא"
רש"י לא חיבר הקדמה או מבוא לפרוש, אך בפרושו לבראשית, פרק ג', פסוק ח' - " וישמעו את קול ה' אלוקים מתהלך בתוך הגן - "ניתן למצוא "הצהרת כוונות" של רש"י:
"וישמעו" - יש מדרשי אגדה רבים וכבר סדרום רבותינו על מכונם בבראשית רבה (יט ו) ובשאר מדרשות ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו. ומשמעו, שמעו את קול הקב"ה שהיה מתהלך בגן.
רש"י רואה עצמו בראש ובראשונה כפשטן - "ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא". בכך יש לראותו בהחלט פורץ דרך בארצות צרפת ואשכנז, שכן עד תקופתו לא נלמדה תורה על דרך הפשט (בספרד היה כבר מקובל ללמוד את המקרא על דרך הפשט, בעקבות שמואל בן חפני, רס"ג ואבן ג'נאח). המלאכה המוטלת על הפשטן היא ביאור הכתובים מתוך הכתובים עצמם, לפי משמעותם המילולית[20] המיידית המתאימה להקשר הענייני על פי כללי הדקדוק והלשון. אולם, רש"י מוסיף כי בפירושו הוא ישלב גם אגדות, אך מסוג מסויים בלבד: "אגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו". לא ברור למה הוא התכוון בביטוי "אגדה המיישבת". בשלב זה,[21] נסתפק בביאור הביטוי "אגדה המיישבת" באופן הבא: לנגד עיני רש"י עמדו מספר רב של מדרשים לכל פסוק; מהי שיטת ה"סינון" של רש"י? מהי אמת המידה של רש"י בבחירת מדרשים ובדחייתם? רש"י, כפשטן, יביא בפני הקורא רק מדרשי חז"ל אשר "מיושבים" על מבנהו התחבירי של הכתוב, והפרטים הנוספים המצויים במדרש משתלבים בהקשר וברצף הענייני. במדרשים שרש"י מביא אמנם יש תוספת אינפורמציה על האמור בכתוב, אך תוספת זו איננה סותרת את הפשט, אלא מתיישבת עמו. וכך הגדירה זאת ד"ר קמין:
...בגישתו לפירוש הכתובים החזיק רש"י בתודעתו קטגוריה של שלימות היחידה, שבה מצויים כל המרכיבים - המבנה התחבירי והדקדוקי, המשמע הלשוני והתוכן - בזיקת גומלין, ביניהם לבין עצמם וביניהם ובין היחידה בשלמותה.
(שרה קמין, רש"י - פשוטו של מקרא ומדרשו של מקרא, ירושלים תש"מ).
נדגים את דרכו של רש"י בפסוק לפסוק בשמות, פרק ט"ו, פסוק כ"ב - "ויסע משה את ישראל מים סוף". לנגד עיני רש"י עמדו מספר מדרשי חז"ל, ונציג שניים מהם:
ויסע משה את ישראל מים סוף" - שהסיעם בעל כרחם, שלא בטובתם. כיצד? בשעה שיצאו ישראל ממצרים יצא פרעה לרדוף אחריהם בכל אותם האוכלוסין. מה עשה? כשרדף פרעה אחרי ישראל ברכב ופרשים עמד וקישט כל אותם הסוסים באבנים טובות ומרגליות. כשבאו לים וטיבעם הקב"ה, היו צפות כל אותן אבנים טובות ומרגליות והיו מושלכות על שפת הים. היו ישראל יורדים בכל יום ונוטלין מהם ולא היו מבקשים לזוז משם. כיון שראה משה כך... עמד והסיעם בעל כרחם.
 (תנחומא ישן, בשלח).
"ויסע משה את ישראל מים סוף". ר' אליעזר אומר: להודיע שבחן של ישראל, שכיון שאמר להם משה: "קומו סעו" לא אמרו: "האיך אנו יוצאין במדבר ואין לנו מחיה בדרך?!" אלא האמינו והלכו אחר משה. ועליהם מפורש בקבלה[22] (ירמיהו ב'): "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה".
(מכילתא, בשלח).
שני המדרשים מנסים ליישב את הביטוי "ויסע משה את ישראל": על פי המכילתא, המילים "ויסע משה" באים להעיד על הקלות הרבה בה הצליח משה להניע את ישראל למדבר ארץ לא זרועה; ואילו על פי התנחומא, הביטוי מעיד על הקושי הרב בהנעת, בני ישראל שאינם מוכנים לעזוב את ביזת הים. למרות חיבתו הגדולה של רש"י לישראל, המשתקפת בפירושים שלו במקומות אחרים, רש"י העדיף את המדרש המובא בתנחומא, המעביר ביקורת על התנהגותם של בני ישראל, על פני המדרש במכילתא, המשבח את בני ישראל:
הסיען בעל כרחם, שעטרו מצרים סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות והיו ישראל מוצאין אותם בים...לפיכך הוצרך להסיעם בעל כורחם.
(רש"י, שם).
מניעי רש"י בבחירת המדרש היו פרשניים: המדרש המובא במכילתא נבחר על ידי על ידי רש"י כיוון שמדרש זה תואם את הקשר היחידה, שכן בפסוקים הבאים מיד אחר פסוק זה נאמר לנו שעם ישראל מתלונן ("ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה..וילונו העם על משה לאמר מה נשתה [פסוקים כ"ב - כ"ג]). דברי השבח לישראל "שהאמינו והלכו אחר משה" (מתוך לשון המכילתא) אינם מתאימים כלל להקשר הדברים. יתירה מזאת: המדרש בתנחומא לא רק מתאים לסיטואציה המתוארת בפסוקים, אלא גם ללשון המקרא. על פי הניקוד בתורה, הפועל "וַיַּסַּע" הוא בבנין הפעיל שהוא בניין גורם, דהיינו משה הוא הגורם לעם ישראל לנוע; אך לפי המכילתא יש לנקד "וַיִּסַּע" (חיריק מתחת ליו"ד), כלומר משה נסע עם ישראל. רש"י העדיף את המדרש המתאים הן מבחינת הקשר הפסוקים והן מבחינה דקדוקית.
המסקנה העולה מכל האמור לעיל היא שרש"י יביא מדרשי חז"ל המתאימים לפשט הכתובים, גם אם אינם עולים מפשט הכתובים. בכך רק הגדרנו את דרכו בבחירה בין מדרשים שונים; בשבוע הבא, בע"ה נדון בשאלת המניע להבאת מדרש בכלל: מתי יפנה רש"י למדרש ולא יסתפק בפשט?
 
 

[1]   עקב חשיבות הנושא, וריבוי החומר העוסק בו, השיעורים על רש"י יתפרסו על פני 4 שיעורים.
[2]   פירוש לפירוש.
[3]   שמו המלא צריך היה להיות ר' שלמה בן יצחקי; ייתכן שכדי למנוע בלבול בינו לבין התנא רשב"י, הושמט האות בי"ת מראשי תיבות של שמו.
[4]   בהשפעת הרנסנס של המאה ה-12 על פרשנות המקרא נעסוק, בעזרת ה', ביתר הרחבה כאשר נלמד את פירושי תלמידי רש"י למקרא.
[5] Robert L. Benson and Giles Constable (ed) Renaissance and Renewal in the Twelfth Century, p,XXIX.
[6]   קיים וויכוח בין חוקרי מפרשי המקרא של המאה ה-11 וה-12 בשאלה מי השפיע על מי - מפרשי המקרא הנוצרים על מפרשי המקרא היהודים, או להפך.
[7]   למעט מקרה אחד במסכת עבודה זרה ע"ה.: "לשון אבא מורי מנוחתו כבוד".
[8]   הכינוי "מאור הגולה" הוענק לרבינו גרשום על ידי רש"י, וממנו ואילך נזכר רבינו גרשום בתואר זה. ראו, למשל, פירוש רש"י לישעיהו פרק מ"ו, פסוק א', ופרוש רש"י למסכת ביצה כ"ד:.
[9]   עם הגעתם של היהודים לאשכנז, רבו הגרסאות השונות לתלמוד.
[10]            רש"י מזכירו בפרושו לפסחים מ"ח: וסנהדרין צ"ב:.
[11]            פרופ' א. גרוסמן ("רש"י", הוצאת מרכז זלמן שזר. עמוד 64) קיבץ רשימת של תחומי היצירה של תלמידי רש"י, ומעיר כי מדובר ברשימה חלקית בלבד, מכיוון שחלק גדול מיצירותיהם אבד.
[12]            ככל הנראה, הפירושים הנמצאים בדפוס לספרים עזרא, נחמיה, דברי הימים וחלק מספר איוב , והנקראים על שמו, לא חוברו על ידיו.
[13]            למשל, לעיתים מדרשים שלמים הושמטו או הוספו.
[14]            מהדורה שנייה.
[15]            ראו גרוסמן שם, עמודים78-80.
[16]            תופעה זו נכונה גם לגבי ספרים אחרים שהופצו לפני המצאת הדפוס.
[17]            גם מהדורת 'מקראות גדולות 'הכתר', בהוצאת אוניברסיטת בר אילן, מבוססת על מספר רב של כתבי יד, ולא על כתב יד בודד אמין, מכיוון שאין כזה.
[18]            ליפשיץ, "רש"י" עמ' קע"ד.
[19]            במקרה שחשש שמא העברית שלו לא תהיה מובנת, לא היסס רש"י מלתרגם את המונח לצרפתית (של ימיו).
[20] שרה קמין, במחקרה רש"י - פשוטו של מקרא ומדרשו של מקרא, ירושלים תש"מ, היטיבה להגדיר את המונח "פשט":
פשט איננו הפירוש המילולי הצר של מרכיב זה או אחר בביטוי נתון, אלא פירוש המתחשב בכל היסודות הלשוניים בהתרכבותם ומקנה לכל אחד מהם מובן על פי הכללות.
[21] אני מדגישה "בשלב זה" כיוון שבהמשך נלמד על אפשרויות נוספות בביאור דברי רש"י "אגדה המיישבת".
[22]            דהיינו בנביאים.