שבירה, מריקה ושטיפה

  • הרב מתן גלידאי

שבירה, מריקה ושטיפה

בפרשת צו נאמר, שלאחר שהכוהנים מבשלים ואוכלים את בשר החטאת, עליהם לטפל בכלֵי הבישול: "וכלי חרשֹ אשר תבֻשל בו יישבר, ואם בכלי נחֹשת בֻּשָלָה - ומֹרַק ושֻטַּף במים" (ו', כא). דינים אלו אינם נוהגים בחטאת בלבד, אלא בכל הקרבנות הנאכלים.

הגמרא בזבחים צה ע"ב מסתפקת, האם יש לשבור (כלי חרס) או למרק ולשטוף (כלי מתכת) גם כאשר הכלי שבו בושל הקרבן לא בלע מאומה מבשרו, כגון אם תלו שיפוד עם בשר קרבן באווירו של תנור. שאלה זו מייצגת ספק עקרוני - מה מחייב כלי בשבירה או במריקה ושטיפה: מעשה הבישול שנעשה בו, או התוצאה של מעשה זה - הבשר הבלוע בכלי.

לפי האפשרות הראשונה, זהו חיוב שחל על הכלי. הכלי שימש בקודש, ושימוש זה מטיל עליו חיובים פורמליים, שאין להם מטרה מעשית כלשהי. לפי האפשרות השנייה, לעומת זאת, ייתכן שהחיוב אינו חל על הכלי אלא רק על הבלוע בו, ומדובר כנראה בפעולות שיש להן מטרה מעשית ברורה: להשמיד כל זכר לקרבן. אם אפשר להפליטו מן הכלי (בכלי מתכת) - מה טוב; אם אי-אפשר (בכלי חרס) - יש לשבור את הכלי. שבירת כלי החרס, אגב, היתה חייבת להיעשות בעזרה, והשברים היו נבלעים באדמה בדרך נס, כדי שלא תהיה ערימה של אשפה בעזרה.

מדברי הגמרא בהמשך עולה שאין חובה עקרונית לשבור כלי חרס שבושל בו קרבן, ואם יש דרך להפליט ממנו את הבלוע בו - ניתן לנקוט בה. כך, למשל, נאמר בגמרא שניתן להפליט את הבלוע בתנורים של חרס ע"י הסקה מבפנים, אלא שבפועל אין עושים כן כדי לא לזהם את ירושלים בעשן. רש"י מבאר שדברים אלו של הגמרא תלויים בספק שהזכרנו לעיל: אם החיוב הוא להסיר את הבלוע בכלי - כל פעולה שמשיגה מטרה זו כשרה, ואין הכרח דווקא לשבור; אם חל על הכלי דין פורמלי של שבירה - לא ניתן לקיימו ע"י פעולות אחרות.

במשנה (צו ע"ב) מבואר, ש'מריקה' היא במים חמים ו'שטיפה' היא במים קרים. הראשונים נחלקו כיצד מתבצעת המריקה: לדעת רש"י ותוס' יש להכניס את הכלי למים רותחים תוך הקפדה על דיני הגעלה, ואילו לדעת הרמב"ם בפירוש המשנה די בשפשוף הכלי ביד במים חמים. הרמב"ם מוסיף שהמריקה נועדה להסיר את מה שדבוק על הכלי, אולם אין חובה להקפיד שלא יישאר עליו שום רושם ממה שבושל בו. כמובן, גם מחלוקת זו תלויה ביסוד הדין: אם המטרה היא להסיר את מה שבלוע בכלי - מובן שיש צורך בהגעלה ואין די בניקוי חיצוני, כמו שכלי שבלע איסור טעון הגעלה. לעומת זאת, אם מדובר בחיוב פורמלי שחל על הכלי - ייתכן שניתן לקיימו בניקוי חיצוני, ואין משגיחים בכך שמשהו נשאר בלוע בכלי.