שבע ביום הללתיך - על הקדיש

  • הרב אביעד ברטוב

"שבע ביום היללתיך" - על הקדיש

משגלתה שכינה מישראל בראשונה, תיקנו חז"ל את אמירת הקדיש על חילול השם הנורא שאירע בחורבן הבית, מתוך ציפייה שיתקיימו דברי יחזקאל הנביא: "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה'".

הגמרא קובעת כי "אין דבר שבקדושה בפחות מעשרה", ולכן קדיש חייב להיאמר במעמד עשרה גברים בוגרים. בעלי התוס' מעלים את האפשרות שתשעה בוגרים וקטן עם חומש בידו יכולים להצטרף למניין, אולם השולחן ערוך (או"ח נ"ה, ו) פוסק להלכה שאין מצרפים קטן למניין, וכי אין הלכה כדברי אלו שנהגו כך. הרמ"א מעיר שיש שנהגו לסמוך על שיטה זו בשעת הדחק, אולם נושאי הכלים על השו"ע והפוסקים האחרונים הכריעו שלא לנהוג כך למעשה.

חז"ל תיקנו שבעה קדישים ביום, על סדר הפסוק "שבע ביום היללתיך", כך שכל קדיש חותם יחידה אחת מהתפילה. לכן, אם עשרה גברים בוגרים התחילו לומר את היחידה - המניין שלהם התחייב באמירת קדיש, וכל עוד יישארו שישה מתפללים (רוב מניין), חובה עליהם לומר את הקדיש שבסוף אותה יחידה.

היחידה הראשונה של תפילת שחרית מכילה את פסוקי דזמרה, ונחתמת בחצי הקדיש שלאחר "ישתבח". לכן, אם התחילו לומר את פסוקי דזמרה בעשרה, ואז לפתע נעלמו כמה מחברי המניין - כל עוד נשארו שישה אנשים, לא פקעה מהם חובת הקדיש ועליהם לחתום את פסוקי דזמרה בחצי קדיש. כמובן, אין הם רשאים לומר את הקדישים שלאחר מכן, עד שיגיע מניין חדש של אנשים.

היחידה השנייה, לאחר פסוקי דזמרה, כוללת את ברכות קריאת שמע ואת תפילת העמידה. יחידה זו מחולקת לשניים: מ"ברכו" עד תפילת העמידה, ומחזרת הש"ץ עד קדיש תתקבל. אם שליח הציבור התחיל את חזרת הש"ץ במניין, ובמהלך חזרת הש"ץ נמצא המניין חסר - לדעת הרמ"א ממשיכים להתפלל ללא מניין ואומרים קדיש תתקבל, ואילו מלשון השו"ע משמע שמסיימים את חזרת הש"ץ אך אין אומרים קדיש תתקבל. במקרה זה, אם כן, תנהג כל קהילה לפי מנהגה, אולם יש מקהילות הספרדים שנהגו כרמ"א. לכל השיטות, בימי שני וחמישי אין לקרוא בתורה כאשר אין עשרה מתפללים.

תפילת ערבית - אף היא מחולקת לשני חלקים: א. ברכות קריאת שמע וקריאת שמע; ב. תפילת העמידה וקדיש (ובמוצאי שבת: אף פסוקי "ויהי נועם... ואתה קדוש"). לכן, אם התחילו את תפילת העמידה של ערבית בעשרה - ניתן לומר בסיומה קדיש שלם, כל עוד נשארו בבית הכנסת שישה מתפללים.