דילוג לתוכן העיקרי

שבת חול המועד | קידוש החול

שני מועדים, שכל אחד מהם כפול, קבע הקב"ה בלוח השנה: פסח ושבועות מחד, וסוכות ושמיני-עצרת מאידך. הגמרא (סוכה כז ע"א) משווה רבים מדיני הפסח והסוכות בעזרת גזרה שווה - ט"ו-ט"ו - ביניהם, וכן גם ניתן לראות הקבלה בין שני המועדים במנהגי הקריאה בתורה: בשבת חוה"מ אנו קוראים, הן בפסח והן בסוכות, את אותה פרשה. לאור התאמה זו, נופתע לגלות שכבר הגמרא קובעת הפטרות שונות לפסח ולסוכות (מגילה לא ע"א), ולא ממשיכה את מגמת ההשוואה בין שני המועדים, למרות שבשתי ההפטרות כלל אין איזכור לחג בו הן נקראות!

אם ננסה להשוות בין דיניהם של פסח וסוכות, נוכל לעמוד על הבדל בין שתי מערכות הדינים, המשקף הבדל במגמת החג כולו. בסוכות, כאשר אנו יושבים בסוכה, אנו מנסים להעתיק את מערכת החיים הרגילה מבית קבע לדירת עראי. הדין הבסיסי הוא "תשבו כעין תדורו", והמגמה השלטת היא קידוש אורח החיים היומיומי ע"י העברתו לתוך הסוכה פנימה. בפסח, לעומת זאת, אנו משנים את אורח החיים הרגיל. הלחם - המאכל היסודי ביותר - מפנה את מקומו על השולחן למצה, והמעשים שאנו עושים בערב הפסח מתאפיינים ע"י השינוי - "כדי שיכירו תינוקות וישאלו". בפסח אנו מתקדשים ע"י שינוי אורח חיינו לאורח חיים חדש, המקודש מששת ימי בראשית, ואילו בסוכות אנו מקדשים את אורח החיים היומיומי, ומשנים רק את המסגרת.

המגמה השונה של שני המועדים באה לידי ביטוי גם בעצרת - החג המסיים אותם. את סיומם של שני המועדים אנו חוגגים בשמחת התורה: בסוכות אנו מסיימים את קריאת התורה השנתית וחוגגים זאת בשמחת-תורה, ואילו בפסח אנו חוגגים את שבועות - היום שבו ניתנה לנו התורה. שוב: בסוכות אנו חוגגים כתוצאה ממעשינו, ואילו בפסח נקבע המועד ביוזמתו של הקב"ה.

ייתכן שההבדל בין אופיים של שני המועדים גורם גם להבדל בהפטרותיהם. הפטרות שבת חוה"מ מספרות על הגאולה העתידית: בפסח אנו קוראים את חזון העצמות היבשות, ובסוכות אנו קוראים על מלחמת גוג ומגוג. הגאולה של פסח מתחילה ביוזמתו של הקב"ה - בהתערותא דלעילא - ואינה כרוכה בכל פעולה מקדימה מצד העם: "הנה אני פֹּתֵחַ את קברותיכם, והעליתי אתכם מקברותיכם עמי". לעומתה, הגאולה של סוכות מתאפיינת בקידוש החול: "ביום ההוא יהיה על מצִלות הסוס קֹדש לה'... והיה כל סיר בירושלִַם וביהודה קֹדש לה' צבאות" (מהפטרת יו"ט של סוכות) - בבחינת התערותא דלתתא.

כחלק מתהליך הגאולה, בשני אופני הגאולה מיטהרת הטומאה החמורה ביותר - טומאת המת. בהפטרת חוה"מ פסח הדבר מתבצע בדרך ניסית - הקב"ה נופח רוח חיים בגוויות ומחייה אותם, ואילו בהפטרת חוה"מ סוכות הדבר מתבצע בדרך טבעית: מתי המלחמה נקברים ונקבע ציון על קברם. על המתים שיחיו כותבת הגמרא שהם עתידים למות, ומכאן שגאולה ניסית היא קצרת טווח. דווקא הגאולה של סוכות, הפותחת בהתערותא דלתתא, המושגת במאמץ ובהשתדלות אנושית ואינה מלווה בטיהור ניסי של טומאת המת, היא נצחית ואינה מתבטלת לעולם.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)