שואלין ודורשין בהלכות הפסח
הגמרא בפסחים ו.-ו: אומרת: "שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום. רשב"ג אומר: שתי שבתות. מאי טעמא דתנא קמא? שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על הפסח שני, שנאמר 'ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו', וכתיב: 'ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם'...".
הגמרא לומדת מכך, שהיוצא בשיירה תוך שלושים יום לפסח צריך לבדוק חמץ. והנה, בסוף מסכת מגילה (לב. וכן שם בדף ד.) נאמר: "משה תיקן להם לישראל שיהיו שואלין ודורשין הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג".
האם יש לדרוש שלושים יום קודם, או שמא בחג עצמו בלבד?
1. הר"ן (אצלנו) מתרץ שמדובר בשני עניינים שונים. ישנו דין, שנפסק להלכה ברמב"ם הלכות תלמוד תורה פ"ב ה"ח, הדן בשני תלמידים הבאים לשאול שאלה את הרב - לאיזה מהם צריך הוא לענות קודם: "שנים ששאלו - שאל אחד כעניין ושאל אחד שלא כעניין, נזקקין לעניין".
לפי זה מסביר הר"ן שאכן החובה ההלכתית ללמוד הלכות פסח קיימת רק בחג עצמו, ומה שהגמרא אצלנו מסבירה הוא ששלושים יום קודם החג נחשב זמן מתאים לברר את ענייני החג, ולכן השואל באותו זמן נחשב "שואל כעניין" ויש להקדימו לשואל בעניין אחר.
הריטב"א (מגילה ד. ד"ה ואריב"ל פורים) מביא לכך ראיה מן הירושלמי. בירושלמי (פסחים פ"א ה"א) כתוב ששואלין בהלכות הפסח בפסח וכו', ובבית ועד שואלין קודם לשלושים יום. דהיינו שבפסח עצמו לומדים כולם את ההלכות, ולפני כן ניתן לבוא ולשאול "בבית ועד" (בית מדרש שבו ניתן לשאול שאלות הלכתיות). וכותב הריטב"א שכך שמע "מפי מורי נר"ו, בשם רבינו הגדול" (רבינו הגדול = הרמב"ן. מורי נר"ו - כנראה הרשב"א. ואכן, כן כתב גם הרשב"א שם).
כהבנה זו כתבו גם המאירי (ד"ה המפרש, בסופו, "הא למדת..."), מהר"ם חלאוה והרשב"א.
נפקא מינה נוספת לעניין זה מובאת בשו"ע חושן משפט (סימן שמ"ו סעיף יג). השואל חפץ, ובעלי החפץ היו משועבדים בדבר כלשהו לשואל - הרי זו נחשבת שאילה בבעלים (והשואל פטור באונס). והנה כותב השו"ע, כי בדרך כלל התלמידים משועבדים לרב, והוא יכול ללמדם מה שירצה. אולם שלושים יום קודם החג משועבד הרב לתלמידים, וחייב ללמד אותם את ענייני החג(אם רצונם בכך). ולכן אם הם שואלים ממנו באותו זמן, נחשב הדבר לשאילה בבעלים.
2. הגמרא במגילה ד. אומרת שכאשר פורים חל בשבת אין קוראים את המגילה משום גזרת רבא (שמא יטלטל), אך למרות זאת יש לדרוש באותה שבת בענייני פורים. שואלת הגמרא: מה החידוש? הרי דין זה, שיש לדרוש הלכות חג בחג, קיים בכל החגים? ועונה הגמרא כי החידוש הוא שלא נחשוב שגוזרים גם על דרישה בענייני המגילה שמא יבואו לטלטל את המגילה.
התוספות שם (ד"ה מאי איריא) מבארים שיש הבדל בין פורים לבין שאר החגים. בכל החגים יש לדרוש קודם החג שלושים יום (כדברי הגמרא בפסחים), ולמרות שכבר דרשו, יש חובה לדרוש גם בחג עצמו (כדברי הגמרא במגילה). ואילו בפורים יש חובה לדרוש רק בחג עצמו.
3. דרך זו מורחבת בבית יוסף (תכ"ט) ובמגן אברהם (שם, ובמחצית השקל שם). הם מסבירים שהחומר הנלמד בכל אחד מן הזמנים הנ"ל שונה. שלושים יום קודם החג יש ללמוד את הלכות החג הלכה למעשה, ואילו בחג עצמו יש לדרוש בטעמי ההלכות (בית יוסף, שהוסיף שיש לדרוש גם בהלכות יו"ט עצמו), ובפרסום הנס וכדומה של החג (מגן אברהם).
4. הב"ח (תכ"ט) מתרץ בדרך אחרת. לדעתו, כוונת המשפט "הלכות פסח ב פ ס ח " היא "סמוך לפסח". כמה סמוך? בפסחים נתבאר, שתוך שלושים יום הוי סמוך.
5. הבית יוסף כותב תירוץ נוסף. לדעתו יש הבדל בין הלכות קרבן פסח לבין שאר ההלכות. בקרבן פסח יש הלכות רבות, ויש לבדוק את הבהמה שאין בה מום וכו', ועל כך קבעה הגמרא בפסחים שצריך הכנה של שלושים יום. אמנם, לאחר שתוקנה תקנה זו, כותב הב"י, צריכים אף אנו כיום ללמוד שלושים יום קודם.
כהבנה 2 משמע גם מהשאילתות (צו עח), שסותם שיש לדרוש קודם לפסח שלושים יום, ועיין עוד להלן בדברי הביאור הלכה.
מה סובר הרי"ף?
הרי"ף מצטט את הברייתא בפסחים, אך בשינוי קל: " ש ו א ל י ן בהלכות הפסח קודם לפסח שלושים יום". הרי"ף השמיט מילת "ודורשין", ומשמע מדבריו כ1-, שהרי לפי זה, הגמרא שלנו דיברה על "שואלין", ולפי דרך זו זהו אכן זמן מתאים לשאלות בענייני פסח. גם הרשב"א (מגילה ד. סוד"ה המפרש, וכן הרשב"א שם ל. ד"ה רב אמ' "ובהא מיתרצא לי אחריתא")והריטב"א שם (ד"ה ואריב"ל פורים) הבינו כך. והוסיפו, שבגמרא במגילה (לפי גרסתם) הנוסח הוא "דורשין", ואין מוזכרת מילת "שואלין".
מה סובר הרמב"ם?
הרמב"ם השמיט דין זה של "שואלין ודורשין קודם הפסח שלושים יום", ואם כן ברור שהוא אינו סובר כהבנות 2, 3, 4. אולם הרמב"ם הביא הלכות אחרות.
א. הרמב"ם הביא את ההלכה של "הלכות חג בחג" בהלכות תפילה פי"ג ה"ח.
ב. הרמב"ם הביא את ההלכה כי שנים שבאים לשאול, צריך לענות קודם לשואל כעניין (תלמוד תורה פ"ב ה"ח).
ג. הרמב"ם פסק שהיוצא בשיירה תוך שלושים צריך לבדוק את הבית בכל מקרה.
נראה שהרמב"ם הבין דין זה בצורה הרבה יותר נרחבת. בשו"ת הרשב"א (ח"א ק"מ) כותב: "דכל שלושים לפני המועד אדם טורח לאסוף ולכנוס לצורך המועד, אבל לא קודם לכן. ושלושים יום לפני המועד זמנו של מועד, וכדתניא: שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם לפסח שלושים יום... וכן לעניין בדיקת חמץ... והיוצא בשיירה...".
כלומר: שלושים יום קודם החג מתחילות כל ההכנות לחג. גם המאירי (ע"ז ה:) כתב "שראוי להתחיל ולהשתדל בצרכי החג קודם החג שלושים יום". כנראה המקור לכך הוא פשט סוגייתנו, שהרי הגמרא לומדת מדין זה שהיוצא בשיירה תוך שלושים צריך לבדוק חמץ, דהיינו שההכנות לפסח אמורות להתחיל שלושים יום קודם. ומסתבר שכולם מסכימים לעיקרון זה. אלא שתוספות חושבים שלכן יש חיוב ללמוד, והר"ן חושב שזהו זמן מתאים לשאלות וכו'.
לפי זה, מכיוון שהרמב"ם פסק ששלושים יום קודם יש לבדוק חמץ (כשיוצא בשיירה - למרות שאינו חוזר לפסח), אזי גילה דעתו שזהו זמן ההכנה לפסח. אמנם הרמב"ם לא כתב שיש חובה ללמוד את הלכות פסח, ולכן מסתבר שלא הבין כ2-.
ייתכן שהרמב"ם הבין כ1-, שהרי פסק שתוך 30 יום לפסח הוא 'זמן הפסח' - ואם נצרף לכך את מה שפסק בהלכות תלמוד תורה, שהשואל כעניין נזקקים להשיב לו, אזי עולה, שהשואל שלושים יום תוך הפסח נזקקים לו, שהרי שואל כעניין.
לפי זה ניתן להבין מיקום תמוה של פסק הרמ"א. הרמ"א בסימן תכ"ט מוצא לנכון להסמיך לדין של "שואלין ודורשין" את המנהג של "קמחא דפסחא". מה עניין זה לזה? נראה שהרמ"א הבין שזהו דין כללי, שיש לדאוג לכל ענייני הפסח שלושים יום קודם, ולכן כתב שיש לדאוג לקמחא דפסחא מזמן זה (כגון שיוצא ולא יחזור וכו'). הסבר נוסף לרמ"א זה עיין להלן.
ראיה לדעה 1:
ראיה מעניינת לדעה I מביא הטורי אבן בסוף מסכת מגילה (בספר "שאגת אריה"). מדוע מוזכר בתורה שמשה לימד הלכות פסח שני שלושים יום קודם, ואילו לגבי פסח ראשון מוזכר רק שהתחיל מראש חודש (כדברי רשב"ג "החדש הזה לכם...")? נראה שיש צורך לדרוש בהלכות פסח רק כאשר נשאלים עליהן, ולכן משה טרח ולימד רק הלכות פסח שני שלושים יום קודם מכיוון שרק עליהן נשאל.
תוספות, שכאמור מבינים כ2-, יענו על ראיה זו תשובה פשוטה (כפי שכתבו בדף ו: ד"ה ומזהיר), שהובאה גם בראשונים אחרים (גם אלו הסוברים כ1-, כגון הר"ן) : משה יכול היה להסתפק בתשובה קצרה. מכך שמשה הרחיב, משמע שהיה לו עניין ללמד את ההלכות עצמן, גם את אלה שלא נשאל עליהן.
תשובה נוספת על פי דרך 2: אי אפשר להביא ראיה מן הפסוק של רשב"ג, כיוון שהוא נאמר קודם מתן תורה, ותוספות לשיטתם במסכת מועד קטן (כ. ד"ה מה חג) שאין למדים מפסוקים שקודם מתן תורה, כיוון שאז עדיין לא היה חיוב על העם.
פסק ההלכה:
בשו"ע (תכ"ט, א) כתב: "שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלושים יום". ודייק מכך הביאור הלכה, שמשמע שהשו"ע סובר כדעת הר"ן והרשב"א, שאין חובה לדרוש בהלכות הפסח, ורק 'שואלין' בהלכות הפסח תוך שלושים יום.
כמו כן הביא הביאור הלכה לדייק מדעת בעל העיטור והאור זרוע והשאילתות שדעתם כדרך 2, שכן הם כותבים "ודורשין", משמע שלדעתם יש לדרוש ולא רק לשאול.
הסבר חדש בשו"ע:
אמנם השו"ע כתב "שואלין" - משמע כ1-. אך מאידך, השו"ע כתב הלכה זו במפורש, למרות שכבר ציין בהלכות תלמוד תורה את הקדימות לשואל כעניין, ואם כן יכול היה להשמיט זאת (כרמב"ם), ומכך שלא השמיט משמע שרצה ללמדנו דבר נוסף (פרט לכך שזו שאלה כעניין).
נראה שלשו"ע יש דרך חדשה. אמנם יש חובה חיובית, אלא שהחובה היא "לשאול". דהיינו: אדם אינו חייב לשבת וללמוד כל הלכות פסח, אך הוא חייב לחשוב על הדברים שאין הוא בטוח בהם, ולשאול ולברר דברים אלו מבעוד מועד. כלומר: "שואלין" לא בא רק ללמדנו שנחשב שואל כעניין, אלא גם שצריך לשאול (ובדרך זו ניתן להסביר גם את הרי"ף).
הביאור הלכה כתב שדעת הרשב"א והר"ן הן יחידות, ולכן נטה לחייב ללמוד שלושים קודם החג. אולם כפי שראינו, ייתכן שיש עוד הסבורים כדעתם: המאירי, הריטב"א בשם 'רבינו הגדול' (עיין לעיל), מהר"ם חלאוה, ומסתבר שאף הרמב"ם והרי"ף, ואולי גם השו"ע (כפי שסובר הביאור הלכה בעצמו).
הביאור הלכה מכריע להלכה שיש להתחיל ללמוד את ההלכות שלושים יום קודם. ייתכן שיש להוסיף לכך נימוקים נוספים:
א. לבחורי ישיבות וכדומה, שעשויים להישאל בעניינים אלו, בוודאי שיש חובה ללמוד שלושים יום קודם לכולי עלמא, שהרי לא ייתכן שזהו זמן שניתן לשאול כאשר אין מי שיודע להשיב (ועיין קידושין ל., שדברי תורה צריכים להיות "מחודדים בפיך, שאם ישאל לך אדם דבר, אל תגמגם אלא אמור לו מיד").
ב. לאור הסברנו בשו"ע - מסתבר שאדם חייב לשאול מבעוד מועד את הדברים שאינם ברורים לו.
ג. ייתכן, במיוחד לאור הנ"ל, שיש הבדל בין החגים השונים. וכך אכן כותב הבית יוסף, שרק בפסח יש דין של שלושים יום, כיוון שהלכותיו מרובות, אך בשאר המועדים אין צורך ללמוד כל כך הרבה זמן קודם.
אולם עיין ברש"י (בברכות ל. ד"ה שבתא, סוכה ט., ב"ק קיג. ד"ה רגלא, סנהדרין ז. ד"ה בשבתא, ובביאור הגר"א), שממנו משמע שגם בחג הסוכות יש ללמוד שלושים יום קודם (וייתכן שדווקא בפסח ובסוכות - שהרי גם הלכות סוכות מרובות יחסית להלכות שאר החגים, ויש בהן גם הלכות ארבעת המינים, גם הלכות בניית הסוכה, וגם הלכות ישיבה בסוכה).
ויש להוסיף שבפסח ובסוכות אדם עסוק יותר לפני החג (בניית סוכה, ארבעת המינים, ניקוי הבית מחמץ, מצות), ולכן יהיה פחות פנוי לפני החג, ולכן צריך להקדים וללמוד, ו"החכם עיניו בראשו" (וכן צריך ללמוד מבעוד מועד כי צריך להשתמש ב"ידע" זה בשלב מוקדם - לקנות ד' מינים, לבנות סוכה, להכשיר את המטבח, לדעת מהי רמת הניקיון הנדרשת וכו').
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)