שומרת יום כנגד יום

  • הרב אברהם סתיו
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

נידה דף עב – שומרת יום כנגד יום

אישה הרואה דם בימי זיבתה (אחד עשר הימים שאחרי שבעת ימי נדתה) נחשבת בראייתה הראשונה כזבה קטנה ששומרת יום כנגד יום, היינו שצריכה להמתין עד למחרת ואם היא נקיה יכולה לטבול ולהיטהר. אם ראתה ביום השני היא שומרת יום נוסף, ואם ראתה ביום השלישי היא הופכת לזבה גדולה שצריכה שבעה נקיים וקרבן.

במשנה (עא עמוד ב – עב עמוד א) נחלקו תנאים בדינה של הרואה דם ביום האחרון של אחד עשר הימים הראויים לזיבה:

"הרואה יום אחד עשר, וטבלה לערב ומשמשה -
ב"ש אומר: מטמאין משכב ומושב, וחייבין בקרבן.
וב"ה אומרים: פטורים מן הקרבן".

לדעת בית שמאי אישה כזו נחשבת כשומרת יום כנגד יום ומכיוון שהלילה אינו נחשב כשימור (עי' תוס' עא עמוד ב ד"ה הרואה) היא טמאה והבא עליה חייב קרבן. אמנם לדעת בית הלל אין היא צריכה שימור ומדאורייתא היא נטהרת לגמרי בטבילה. בגמרא (עב.) מובאים טיעוניהם של ב"ה וב"ש:

"אמרו להן ב"ש לב"ה: מ"ש יום י"א מיום תוך י"א?...
אמרו להן ב"ה לב"ש: לא אם אמרת בתוך י"א יום - שכן יום שלאחריו מצטרף עמו לזיבה, תאמרו ביום י"א - שאין יום שלאחריו שנצטרף עמו לזיבה!"

נראה שבית הלל ובית שמאי נחלקו בהבנת מהות דין שומרת יום כנגד יום:

א. לדעת בית הלל עניינו של דין זה הוא החשש שמא הזיבה הראשונה תתברר למפרע כתחילתה של זיבה גדולה. ממילא, כאשר אין חשש כזה (משום שגם אם תראה ביום י"ב לא יהיה לה דין זבה גדולה) אין צורך בשימור.

ב. לדעת בית שמאי דין זה הוא דין של טומאת יום אחד. ממילא טומאה זו קיימת גם כשאין חשש שתהיה זבה גדולה.

ייתכן שמחלוקת זו רמוזה בשני המקורות שהובאו בש"ס לדין שומרת יום כנגד יום. בגמרא בהוריות (ד עמוד א) נאמר: "וספרה לה – מלמד שסופרת אחד לאחד" (עי' תוס' שם ד"ה הכתיב ובאר שבע שם). מאידך, בהמשך סוגייתנו (עג עמוד א) נאמר: "ומנין שסופרת אחד לאחד? ת"ל: יהיה לה".

הלימוד מ"וספרה לה" מלמד על דמיון בין דין השימור ובין ספירת שבעה נקיים של זבה. בפשטות, עניינה של ספירת שבעה נקיים לוודא שהאישה נרפאה מזיבתה, וממילא יש להבין שגם עניינו של דין השימור לוודא שהזיבה הייתה מקרה חד פעמי ולא תחילתה של מחלה ארוכה. לעומת זאת, המילים "יהיה לה" כתובות בתוך תיאור דיני טומאת האישה, והן מלמדות על כך שהשימור הוא חלק מדיני טומאתה ואינו קשור לבירור כלשהו, וכדעת בית שמאי (עמדה זו בולטת יותר במקור בספרא פרק ח, שם נלמד דין שומרת יום כנגד יום מן המילים "טמא יהיה").

הרב אברהם סתיו