שומר שכר על קרקעות

  • הרב שמואל שמעוני

שומר שכר על קרקעות

בשבוע שעבר ראינו את דברי הר"ן והנתיבות, ששומר שכר שונה משאר השומרים בכך שמעמדו מוסדר (חלקית) מחוץ לפרשת השומרים: הוא נחשב לפועל רגיל של הבעלים, שמלאכתו היא שמירה על החפץ, ועל מלאכה זו הוא מקבל מהם שכר. היום ניעזר ביסוד זה כדי להבין שיטה מוקשית בראשונים.

כזכור, הגמרא כותבת במפורש שקרקעות הופקעו מחיובי השומרים: אם אדם שאל קרקע והיא ניזוקה באונס - הוא פטור, למרות ששואל חייב לשלם בדרך כלל על נזקים שאירעו באונס, כיוון שחיובי השומרים אינם חלים על קרקעות. ראינו בעבר את שיטת הרמב"ם, שאם שומר של קרקע פשע בשמירתו על הקרקע - הוא חייב לשלם, "שהפושע - מזיק הוא". שומר שפשע בשמירתו לא חטא רק כנגד חיובי השומרים, אלא נחשב ממש כאילו הזיק את הקרקע שהיה צריך לשמור עליה, ולכן הוא צריך לשלם על הנזק שגרם. מסתבר, שלדעת הרמב"ם הפטוֹר הכללי שנאמר בקרקעות אינו מפקיע מהשומר את מעמדו כשומר אלא רק פוטר אותו מלשלם, ולכן אם הוא פשע בשמירתו - כלומר, הזיק את הקרקע - הוא חייב לשלם.

הרא"ש בשבועות (ו', כד) הביא בהקשר זה שיטה שונה: "העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות... הרמב"ן והראב"ד ז"ל כתבו דשומר שכר חייב בפשיעה בכל אלו". לכאורה, שיטה זו תמוהה ביותר: אם פושע נחשב כמזיק - יש לחייב גם שומר חינם שפשע, כדעת הרמב"ם; ואם פושע אינו נחשב כמזיק - יש לפטור גם שומר שכר שפשע. מדוע הרמב"ן והראב"ד מבחינים בין שומר שכר לבין שומר חינם?

מסתבר, שראשונים אלו הסכימו עם הרמב"ם ש"פושע כמזיק", אלא שהם הבינו שהפטוֹר שנאמר בקרקעות מפקיע מהשומר את מעמדו כ'שומר'. אדם שקיבל על עצמו שמירה על קרקע - אינו נחשב שומר כלל וכלל, שכן התורה הוציאה בפירוש את הקרקעות מכלל החפצים שניתן לשמור עליהם. ממילא, גם דין "פושע כמזיק", שהוא אחד מדיני השומרים, אינו חל על שומרי קרקעות, שאינם נחשבים שומרים כלל. אמנם, חיובו של שומר שכר - כפי שראינו - אינו נובע רק מפרשת השומרים, אלא מכך שהוא פועל של בעל הבית, המקבל שכר על עבודתו כפועל-שומר. על כן, פועל שנלקח תמורת תשלום כדי לשמור על קרקעות ודאי נחשב כ'שומר'. כיוון שכך, אף על פי שחיובי התשלום הרגילים של השומרים אינם חלים עליו (שהרי הקרקעות הופקעו מחיובי השמירה הרגילים) - הוא חייב במקרה שפשע, שכן במקרה זה הוא נחשב כמזיק.