שחיטה וקבלה בצפון

  • הרב אברהם סתיו
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יוםיומי

זבחים דף מח - שחיטה וקבלה בצפון

למדנו במשנה בתחילת הפרק (מז.) ששחיטתם וקבלת דמם של קדשי קדשים נעשית בצפון המזבח. הגמרא (מח.) דנה במקורותיהם של דינים אלו בתורה. דין השחיטה בצפון נאמר בפירוש בתורה הן ביחס לעולה (ויקרא א יא):

"וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה לִפְנֵי ה'."

והן ביחס לחטאת (ויקרא ד לג):

"ושָׁחַט אֹתָהּ לְחַטָּאת בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הָעֹלָה."

אך דין הקבלה בצפון רק נרמז בהמשך פרשיית החטאת, שם נסמכו המילים "ולקח הכהן מדם החטאת" לציווי השחיטה בצפון.

בהמשך הגמרא (מח:) מבואר שקיים גם הבדל הלכתי בין דין השחיטה בצפון ודין הקבלה בצפון:

"דתניא, ר' אחיא אומר: "ושחט אותו על ירך המזבח צפונה" - מה תלמוד לומר? לפי שמצינו עומד בצפון ומקבל בצפון, ואם עמד בדרום וקיבל בצפון פסול, יכול אף זה כן? ת"ל: אותו, אותו בצפון ואין השוחט בצפון!"

כלומר, דין שחיטה בצפון מתייחס אך ורק לקרבן עצמו שצריך לעמוד ולהישחט בצפון, ואילו האדם השוחט אותו יכול לעמוד גם בדרום. זאת בניגוד לקבלת הדם אשר צריכה להיעשות על ידי כהן העומד בצפון.

מה פשר החילוק בין הדינים?

באופן פשוט ניתן לומר שקיים חילוק טכני בין מוקדי העבודות השונות. השחיטה הינה פעולה שמתבצעת בבהמה עצמה, והאדם השוחט אינו חלק מהותי ממנה. ממילא דרישת השחיטה בצפון מתייחסת אך ורק למקומו של הקרבן. אמנם הקבלה היא עבודה בה מתקבל הדם אצל הכהן ומתקדש בכלי אותו אוחז הכהן בידיו. ממילא מסתבר שדרישת הצפון תתייחס גם למיקומו של הכהן כמי שהקבלה מתבצעת דרכו.

אמנם, לפי הבנה זו נראה שלא צריך היה ללמוד את החילוק שבין השחיטה והקבלה מפסוק מיוחד. שהרי לפי דברינו די בכך שנאמר ששחיטה בצפון וקבלה בצפון וממילא נדע שהשחיטה מתייחסת לקרבן בלבד ואילו הקבלה מתייחסת גם אל הכהן המקבל.

משום כך נראה שהחילוק בין העבודות נובע מסיבה שונה. נאמר בגמרא במקומות רבים ש"שחיטה לאו עבודה היא". השחיטה איננה חלק מהותי מעבודות הקרבן, אלא רק פעולה המכשירה את הקרבן להיקרב במקדש. משום כך אין השחיטה נעשית דווקא על ידי כהן אלא כשרה גם בזרים. לאור זה נראה שקיים הבדל עקרוני בין דין הצפון בקבלה ובין דין הצפון בשחיטה. דין הצפון בקבלה מתייחס לעבודת הקבלה, וממילא הוא כולל את כל מרכיבי העבודה ובכללם הכהן העובד. אמנם דין השחיטה בצפון לא מתייחס לעבודה, אשר איננה משמעותית, אלא לבהמה בלבד. משמעותו של דין זה הוא שכאשר שוחטים את הבהמה והיא מתחילה את מסלול הקרבתה עליה לעמוד בצפון, אך אין הוא מתייחס לעבודת השחיטה וממילא אין הוא כולל את הכהן השוחט.

הרב אברהם סתיו