שיעור 15 - קבלת מצוות בגיור

  • הרב חיים נבון

קבלת מצוות בגיור

בתקופתנו, לאחר העלייה הגדולה מרוסיה, שנכללו בה גם נוכרים רבים, בעיית הגיור היא חריפה ואקטואלית. ישנה מחלוקת ציבורית קשה, בין הציבור הדתי לחילוני, ואף בתוך הציבור הדתי עצמו, עד כמה יש להחמיר ולהקפיד בתהליכי הגיור. המוקד המרכזי של השאלה מבחינה הלכתית הוא בקבלת המצוות. בית הדין המגייר תובע מהגר שיקבל עליו שמירת מצוות, ואם אינו מקבל - גיורו בטל. בשיעור זה נעסוק בחיוב קבלת המצוות לגר, ובחיובו מלכתחילה ובדיעבד.

קבלת מצוות

הגורם של קבלת מצוות בגירות עולה בגמרא ביבמות:

"תנו רבנן: גר שבא להתגייר בזמן הזה, אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופים סחופים ומטורפין ויסורין באין עליהם? אם אומר - יודע אני ואיני כדאי, מקבלין אותו מיד, ומודיעין אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות, ומודיעין אותו עוון לקט שכחה ופאה ומעשר עני,[1] ומודיעין אותו עונשן של מצוות, אומרים לו: הוי יודע שעד שלא באת למידה זו, אכלת חֵלב - אי אתה ענוש כרת, חיללת שבת - אי אתה ענוש סקילה, ועכשיו אכלת חלב - ענוש כרת, חיללת שבת - ענוש סקילה. וכשם שמודיעין אותו עונשן של מצוות, כך מודיעין אותו מתן שכרן... ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו. קיבל - מלין אותו מיד... נתרפא - מטבילין אותו מיד, ושני תלמידי חכמים עומדים על גביו, ומודיעין אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות. טבל ועלה - הרי הוא כישראל לכל דבריו" (יבמות מז.-מז:).

מהגמרא עולה שמזכירים לגר את קבלת המצוות פעמיים: פעם אחת כשבא להתגייר, כדי לבדוק את נכונותו ואת מודעותו למשמעות ההתקשרות לעם היהודי; פעם שנייה בשעת הטבילה, כחלק מתהליך הגירות. בגמרא בבכורות נאמר שאם הבא להתגייר מסרב לקבל עליו חלק מהמצוות, אינו יכול להתגייר:

"עובד כוכבים שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד - אין מקבלין אותו. ר' יוסי בר' יהודה אומר: אפילו דקדוק אחד מדברי סופרים" (בכורות ל:).

אם כך, לכתחילה קבלת מצוות מעכבת את הגירות. אך מה הדין בדיעבד, באדם שכבר נתגייר ולא קיבל עליו עול מצוות? נקודת המוצא הם דברי הרמב"ם בנושא זה:

"אל יעלה על דעתך ששמשון המושיע את ישראל, או שלמה מלך ישראל שנקרא ידיד ה', נשאו נשים נכריות בגיותן; אלא סוד הדבר כך הוא: שהמצווה הנכונה כשיבוא הגר או הגיורת להתגייר בודקין אחריו, שמא בגלל ממון שייטול או בשביל שררה שיזכה לה או מפני הפחד בא להיכנס לדת. ואם איש הוא בודקין אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית, ואם אישה היא - בודקין שמא עיניה נתנה בבחור מבחורי ישראל. אם לא נמצא להם עילה, מודיעין אותן כובד עול התורה וטורח שיש בעשייתה על עמי הארצות, כדי שיפרושו. אם קיבלו ולא פירשו, וראו אותן שחזרו מאהבה, מקבלים אותן, שנאמר 'ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה'.
לפיכך לא קבלו בית דין גרים כל ימי דוד ושלמה, בימי דוד - שמא מן הפחד חזרו, ובימי שלמה - שמא בשביל המלכות והטובה והגדולה שהיו בה ישראל חזרו. שכל החוזר מן העכו"ם בשביל דבר מהבלי העולם אינו מגרי הצדק. ואף על פי כן היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות, והיו בית דין הגדול חוששין להם, לא דוחין אותן אחר שטבלו מכל מקום, ולא מקרבין אותן עד שתראה אחריתם.[2]
ולפי שגייר שלמה נשים ונשאן, וכן שמשון גייר ונשא, והדבר ידוע שלא חזרו אלו אלא בשביל דבר, ולא על פי בית דין גיירום, חשבן הכתוב כאילו הן עכו"ם ובאיסורן עומדין. ועוד, שהוכיח סופן על תחלתן, שהן עובדות כוכבים ומזלות שלהן, ובנו להן במות, והעלה עליו הכתוב כאילו הוא בנאן, שנאמר 'אז יבנה שלמה במה'.
גר שלא בדקו אחריו, או שלא הודיעוהו המצוות ועונשן, ומל וטבל בפני ג' הדיוטות, הרי זה גר, אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר, הואיל ומל וטבל יצא מכלל העכו"ם, וחוששין לו עד שיתבאר צדקותו.[3] ואפילו חזר ועבד כו"ם הרי הוא כישראל מומר, שקידושיו קידושין ומצווה להחזיר אבדתו; מאחר שטבל, נעשה כישראל. ולפיכך קיימו שמשון ושלמה נשותיהן, ואף על פי שנגלה סודן.
ומפני זה אמרו חכמים: קשים להם גרים לישראל כנגע צרעת, שרובן חוזרין בשביל דבר, ומטעין את ישראל, וקשה הדבר לפרוש מהם אחר שנתגיירו" (רמב"ם, הלכות איסורי ביאה י"ג, יד-יח).

חלק ממפרשי הרמב"ם דייקו מדבריו שקבלת המצוות אינה מעכבת בדיעבד.[4] אפשר לפרש שאולי לדעת הרמב"ם קבלת המצוות אינה חלק מן הגיור, אלא רק שלב מקדים, שנועד לבחון את המוטיבציה שלו. אך יש שפירשו גם ברמב"ם שאף לדעתו קבלת מצוות מעכבת, אלא שהודעת מצוות מפורטת, המונה את מניין המצוות ומסבירה אותן, אינה מעכבת.[5] ובכל אופן, ראשונים אחרים פסקו במפורש שקבלת מצוות מעכבת, וכן פסק השולחן ערוך:

"כל ענייני הגר, בין להודיעו המצוות לקבלם, בין המילה, בין הטבילה, צריך שיהיו בג' הכשרים לדון וביום. מיהו דווקא לכתחלה, אבל בדיעבד אם לא מל או טבל אלא בפני ב' ובלילה... הוי גר ומותר בישראלית; חוץ מקבלת המצות שמעכבת אם אינה ביום ובשלשה" (שו"ע, יו"ד רס"ח, ג).[6]

למעשה, אחרוני דורנו נוטים לפסוק שקבלת מצוות מעכבת בדיעבד. הרב גורן הסתמך על הלכה זו גם לקולא: הוא התיר אח ואחות מחשש ממזרות, בטענה שאביהם, שהתיימר להיות גר, לא קיבל מצוות כראוי, ואם כך - כלל אינו יהודי.

כדעת יחיד יש להזכיר את פסקו של הרב עוזיאל, אשר הרחיק לכת וטען שקבלת מצוות אינה נחוצה אף לכתחילה (ולכתחילה צריך להודיע לו מהן המצוות, אך לא שיסכים לקיימן):

"מכאן מפורש יוצא שאין דורשין ממנו לקיים המצוות, ואף לא צריך שבית דין ידעו שיקיים אותן, דאם לא כן לא יתקבלו גרים בישראל, דמי יערוב שגוי זה יהיה נאמן לכל מצוות התורה. אלא מה שמודיעין לו מקצת מצוות הוא כדי שאם ירצה יפרוש, וכדי שלא יוכל לומר אחר כך אילו ידעתי לא הייתי מתגייר. וזהו לכתחילה, אבל בדיעבד אם לא הודיעוהו אינו מעכב. מכל האמור למדנו: שאין תנאי קיום המצוות מעכב את הגרות, אפילו לכתחילה" (פסקי עוזיאל, סי' ס"ה).

מה כוללת קבלת מצוות?

ראינו לעיל כי גר שנתגייר על מנת שישמור כל המצוות חוץ מאחת - אין זו קבלת מצוות הכשרה לפי דין.[7] אמנם, בשו"ת אחיעזר מגביל דין זה:

"נראה דדין זה, דנוכרי שבא להתגייר ולקבל עליו כל המצוות חוץ מדקדוק אחד מדבר סופרים דאין מקבלין אותו, היינו במתנה שלא לקבל ושיהיה מותר לו דבר זה מן הדין, בזה אין מקבלים אותו, דאין שיור ותנאי בגירות ואין גירות לחצאין. אבל במי שמקבל עליו כל המצוות, רק שבדעתו לעבור לתיאבון, אין זה חיסרון בדין קבלת המצוות" (שו"ת אחיעזר ח"ג סי' כ"ו).

האגרות משה דן באישה שבשעת הגיור שקלה בדעתה לעבוד ביום טוב הקרוב, שמא יפטרוה מעבודתה. אף הוא העלה שיקול דומה:

"מסתבר ממשמעות כמה דברים דגר שקיבל כל המצוות, אבל אמר לבי"ד שאף שמקבל עליו כל המצוות יודע שלא יוכל לעמוד בניסיון ליהרג כשיאנסוהו בדברים שהדין הוא ייהרג ולא יעבור, שנחשב קבלת מצוות, מאחר שקיבלה חיוב המצוות לקיימם כשיהיה לה באפשר שהוא שלא תהא אנוסה, ומה שתעבור הוא מפני שאין בכוחה לעמוד בניסיון אף שברצונה לקיים המצווה ולא לעבור... מסתבר דאף כשיאמר שלא יוכל לעמוד בניסיון דממון, דהוא הדין" (אגרות משה יו"ד ח"ג, סי' ק"ח).

לאגרות משה יש עוד חידוש גדול בהלכות גירות. במהלך דיון באישה שנתגיירה לפני בית דין קונסרבטיבי, כתב האגרות משה את הדברים הבאים:

"...ועוד יש מקום לומר טעם גדול, דמה שבעלה שנתגיירה בשבילו הוא מחלל שבת ומופקר בכמה איסורין, עושה שהיא סבורה שאין חיוב כל כך לשמור המצוות, ואם כן הוא כגר שנתגייר בין העכו"ם שמפורש בשבת דף סח שהווי גר אף שעדיין עובד ע"ז, והטעם משום שקיבל עליו להיות ככל היהודים, שנחשבה קבלה אף שלא ידע כלום מהמצוות, דידיעת המצוות אינה מעכבת הגרות... ולכן אף שהבי"ד אמרו לה שצריך לשמור שבת, חושבת שהוא רק הידור בעלמא, אבל גם מי שאינו שומר השבת וכדומה, טועה לומר שהוא יהודי כשר" (אגרות משה, יו"ד ח"א, ק"ס).[8]

לדעת האגרות משה התוכן של קבלת עול מצוות הוא הרצון "להיות ככל היהודים", היינו - "להיות יהודי טוב". ואם חושב המתגייר שיהודי טוב אינו צריך להקפיד על כל המצוות, אין בזה חיסרון בקבלת מצוות. אמנם, ברור שזהו רק סניף להיתר בדיעבד בלבד.

השרידי אש התייחס למקרה של ישראל שחי עם גויה בנישואין אזרחיים, ורוצה הגויה להתגייר. ואף שדעתו נוטה להחמיר מעיקר הדין, כתב שבמקרה כזה נחשב שעת הדחק, ויש על מי לסמוך להקל, בתנאים מסוימים:

"...מכל מקום נוטים הרבה גדולים להקל במי שנשאה בערכאות, שהיא יכולה לעכבו שלא יישא אחרת, שלא תרצה להתגרש ממנו, ואם כן הווה שעת הדחק דכדיעבד דמי... והעיקר שצריכים לדעת שהיא תקבל עליה לשמור לכל הפחות דיני טהרת נשים, שבת ומאכלות אסורים, ותתחייב בכתב לשמור כל הנ"ל, אז יכולים לגיירה" (שו"ת שרידי אש ח"ב, סי' ע"ה).

"דברים שבלב"

עוד שאלה חריפה העולה בהקשר זה היא "דברים שבלב". מה הדין כאשר המתגייר מצהיר על כוונתו לשמור מצוות, אך בלבו אינו מתכוון לעשות זאת? בגמרא נאמר שגם אם הוברר שהתגייר מסיבה חיצונית, בדיעבד גיורו גיור:

"אחד איש שנתגייר לשום אישה, ואחד אישה שנתגיירה לשום איש, וכן מי שנתגייר לשום שולחן מלכים, לשום עבדי שלמה - אינן גרים, דברי ר' נחמיה; שהיה רבי נחמיה אומר: אחד גרי אריות, ואחד גרי חלומות, ואחד גרי מרדכי ואסתר - אינן גרים, עד שיתגיירו בזמן הזה. בזמן הזה סלקא דעתך? אלא אימא כבזמן הזה. הא איתמר עלה, אמר רבי יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: הלכה כדברי האומר כולם גרים הם" (יבמות כד:).[9]

לכאורה היינו מסיקים מכאן שאין להתחשב בכוונתם הסודית של המתגיירים לשם סיבה אחרת, שאין בכוונתם לשמור מצוות. ומבחינתנו, אם עברו תהליך של גירות נחשבים בדיעבד יהודים גמורים. אך בשו"ת בית יצחק כתב אחרת:

"והנה בגוף הדבר דאם נתגייר לשום תועלת דלהלכה כולם גרים, כתב בריטב"א בשם הרמב"ן בטעם הדבר כיוון דאתגיירו וקבלו עליהם, חזקה היא דאגב אונסייהו גמרו וקבלו... מוכח דעל כל פנים בעי שיקבלו בלב שלם המצוות, מה שאין כן אם מגייר רק לפנים, ולבו בל עמו להחזיק במצוות, ואנו יודעין כוונתו, שגם אחר כך יהיה בועל נידה ומחלל שבת ואוכל טריפות, לא הווי גר כלל, ולא שייך לומר בזה דברים שבלב אינם דברים... דשם שאני, שהוא בין אדם לחברו.... ובין אדם לחברו דברים שבלב אינם דברים; מה שאין כן מה שמגייר ומקבל עליו עול מצוות, ואם בלבו שלא יקיימם - רחמנא לבא בעי, ולא נעשה גר" (שו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב, סי' ק').

לטענתו, הגמרא מדברת במקרה שהגר לכתחילה התגייר מחמת סיבה חיצונית, אך כיוון שיתגייר - ישמור עול מצוות. אם בשעת הגיור ידע שאינו מתכוון לשמור עול מצוות - גיורו אינו תקף כלל. ואכן, תיאורטית קל מאוד לחלק בין המוטיבציה לגיור, לבין השאלה האם המתגייר מקבל עול מצוות.

אמנם, ל"בית יצחק" יש כאן חידוש נוסף: שבענייני גירות לא שייך לומר ש"דברים שבלב אינם דברים". זה אינו מוכרח כלל; ועל כן, גם אם אין הוכחה מהגמרא ביבמות שבדיעבד גר שבלבו לא רצה לשמור מצוות גירותו תקפה, עדיין אפשר להקל משום ש"דברים שבלב אינם דברים". ואכן, רבים חלקו על חידושו של הבית יצחק, וביניהם גם הרב קוק:

"כל זמן שהייתה הקבלה בפה כראוי, יש לומר שאין לנו עניין עם דברים שבלב, שאינם דברים כלל. ואפילו אם יבוא אלינו ויגיד לנו שהיה בלבבו אחרת מאשר בפיו, אין לנו עסק כלל עם דברים שבלב" (שו"ת דעת כהן, סי' קנ"ג).

לפי תפישה זו, יש מקום להקל מאוד מבחינה מעשית, במקרים שהגר מצהיר שכוונתו לשמור מצוות, אף אם הוכח אחר כך ששיקר. אמנם, כל זה כשאכן הסתייגותו מקיום המצוות היא בכלל "דברים שבלב". אך ישנם מקרים שבהם ברור שהוא משקר, ויש על כך "אומדנא דמוכח", שאין כוונתו לשמור מצוות. במקרה כזה, פסק האגרות משה שגירותו אינה תקפה:

"במה שנסתפק כבוד תורתו אם גר שלא קיבל עליו מצוות אם נחשב גר, פשוט וברור שאינו גר כלל אף בדיעבד, וכן הורה אבא מארי הגאון זצלה"ה הלכה למעשה... ואף אם אמר בפיו שמקבל מצוות, אם אנן סהדי שאינו מקבל עליו באמת - אינו כלום. וגר שמהני לשם אישות בדיעבד, איירי שבשביל האישות קיבל עליו מצוות באמת" (אגרות משה יו"ד ח"א, סי' קנ"ז).

אמנם, הרד"צ הופמן פסק במקרה מעין זה שמדובר ב"דברים שבלב", שאין להתחשב בהם. המדובר אצלו בנוכרית שנישאה לכוהן, ורוצה להתגייר. השאלה היא האם מותר לגייר אותה, כאשר ידוע שאח"כ תחיה עם כוהן זה, שהיא אסורה לו:

"ויש לומר דבאמת אם אומרת בפירוש שאינה רוצה לקבל מצווה זו אסור לקבלה, אבל בנידון דידן הרי אינה אומרת כן בפירוש, ואם כן, אף שאנו יודעין שתעבור על איסור זה, מכל מקום בשביל תקנת הכוהן ובשביל תקנת זרעו מקבלין אותה" (שו"ת מלמד להועיל, ח"ג סי' ח').

כאשר הרב גורן דן בגיורת שרצתה לגור בקיבוץ חילוני, שלח לשם שליחים, ובדק שיש שם אפשרות טכנית למאכלים כשרים ושמירת מצוות. כיוון שיש אפשרות טכנית כזו, הרי שכבר אין כאן "אנן סהדי"; אין ודאות גמורה שהאישה משקרת.[10]

ניתן לשלוח תגובות או שאלות למחבר, בכתובת:
[email protected]



[1] רש"י מסביר שכיוון שנוכרים חשוב להם מאוד הממון, שמא יחזור בו מגיורו כשישמע שחייב לתת מתנות עניים.

[2] לאור דבריו בהמשך יש אולי לפרש שאין מקרבים אותם, אך בכ"א נחשבים יהודים.

[3] אף כאן אפשר לפרש "חוששין לו" - לא שיבטלו גיורו בדיעבד, אלא שבודקים לראות האם הוא יהודי צדיק וטוב, בלי שיש לכך נפקא-מינה לגבי תוקף גיורו. ונפק"מ - לנאמנותו לאיסורים וכו'. ועיין בשו"ת דעת כהן, סי' קנ"ג.

[4] ראה, למשל, מגיד משנה שם, הלכה יז.

[5] שו"ת חמדת שלמה יו"ד כ"ט, אות כב; אגרות משה יו"ד א', סי' קנ"ט. בעל חמדת שלמה כתב שלדעת הרמב"ם בדיעבד גם טבילה לשם גירות בפני בי"ד מהווה גם קבלת מצוות מכללא. האגר"מ פירש עוד שנשי שלמה ושמשון עבדו ע"ז רק לאחר זמן גדול, ולכן בהן לא הוכיח סופן על תחילתן, מה שאין כן שכעבד עכו"ם מיד, שגירותו בטלה (אגר"מ יו"ד ח"ג, סי' ק"ח).

[6] השו"ע פסק אח"כ גם את דברי הרמב"ם; ועובדה זו מחזקת את האחרונים המפרשים שגם לדעת הרמב"ם קבלת מצוות מעכבת בדיעבד.

[7] האחרונים נחלקו האם במקרה זה הגירות כשרה בדיעבד; ראה: תחומין יט, עמ' 120.

[8] ועיין בדבריו באגר"מ יו"ד ח"ג, סי' ק"ו.

[9] בהמשך מפורש שהיתר זה בדיעבד בלבד, אך לכתחילה אין לגייר אותם במקרה זה.

[10] מפי הרב ישראל רוזן, תחומין כג, עמ' 200.