שיעור 22 - מבנה כיאסטי ומבנה קונצנטרי

  • פרופ' יונתן גרוסמן

שיעור 22 - מבנה כיאסטי ומבנה קונצנטרי

ההקבלה המתהפכת

הקבלת הרכיבים שבסיפור יכולה להיעשות באופנים מורכבים יותר מאשר זו שיוצרת הקבלה קלאסית של איבר מול איבר (א-ב-ג / א-ב-ג), בה עסקנו בשיעור הקודם. אחת הדרכים הרווחות ביותר במקרא (ומסתבר שזהו סגנון כתיבה שכיח בספרות המזרח הקדום),[1] היא ההקבלה המתהפכת, בה שני חצאי הסיפור מקבילים זה לזה אך בסדר מתהפך: האיבר הראשון מקביל לאיבר האחרון; האיבר השני מקביל לאיבר שלפני האחרון וכן הלאה. ההגדרה המקובלת למבנה מעין זה היא 'מבנה כיאסטי', אולם ראוי להבחין בין שני סוגים שונים של מבנים מתהפכים שכאלו.

לעתים ישנה תמונה ספרותית (או היגד בודד) המצוי במרכז המבנה ומעביר את הקורא מחציו הראשון של הסיפור לחציו השני, ולעתים הסיפור מדלג על שלב שכזה ומיד עובר הקורא לחצי השני של הסיפור המקביל לחצי הראשון. בעקבות שמעון בר אפרת נגדיר באופן שונה את שני המבנים הללו:[2]

מבנה כיאסטי: א-ב / ב-א

מבנה קונצנטרי: א-ב / ג / ב-א

ראוי לציין שהציר המרכזי במבנה הקונצנטרי אינו נושא בחובו תמיד את אותה המשמעות, ויכולות להיות לו תרומות מגוונות. שתי התרומות הרווחות ביותר הן: הטמעת נקודת המפנה של הסיפור; וביטוי שיא הסיפור (climax), השלב בסיפור בעל המתח הגדול ביותר.

בשירה ובסיפורים

למעשה, סגנון הכתיבה הכיאסטי בולט ביותר בשירה המקראית ובנבואה, בעיקר בעיצוב פסוקים בודדים, כדוגמת: "כִּי יוֹדֵעַ ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים / וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד" (תה' א', ו). ההקבלה הכיאסטית שבפסוק זה תורמת לעיצוב הניגוד החריף שבין דרך הצדיקים אותה ה' יודע (= משגיח, מגן), לבין דרך הרשעים שאין לה עתיד ותקווה. גם בסגנון הסיפור ניתן למצוא פסוקים בודדים המעוצבים בהקבלה כיאסטית, כמו: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם / בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ" (בר' ט', ו).

כבר לפני כמאתיים שנה עמדו חוקרים על כך שאם הפסוק הבודד או הנאום הקצר מעוצבים במבנה כיאסטי, הרי שייתכן שגם סיפורים שלמים או אף ספרים שלמים מעוצבים במבנה מאורגן שכזה. נטייה זו נקשרת עם שמותם של ג'ב, בויס ובולינגר שפרסמו את מחקריהם במחצית הראשונה של המאה ה-19.[3] מאז ועד היום רבו הכותבים והפרשנים שהציעו מבנים כיאסטיים או קונצנטריים לפרשיות חוק, לנבואות ולמזמורים, ולסיפורים שונים.[4]

תרומת המבנה

מהי תרומת המבנה הכיאסטי למגמות הנסתרות של הסיפור והאם ניתן להצביע על הבדל עקרוני בין המבנה הכיאסטי למבנה הקונצנטרי? שאלות אלו מורכבות באשר נדמה כי המבנה הספרותי מצטרף לשאר האמצעים הספרותיים הבונים את הסיפור ולמעשה, בכל סיפור יכולה להיות מגמה נפרדת למבנה הכיאסטי או הקונצנטרי. באופן כללי ניתן לומר שהמבנה הכיאסטי משדר תחושה של התהפכות ועל כן הוא מתאים לסיפור המבקש להדגיש מוטיב זה. ממילא, אין זה מפתיע שמגילת אסתר ערוכה במבנה קונצנטרי (סביב פרק ו'),[5] מחציתו הראשונה מתארת את 'הצלחתו' (גם אם המדומה) של המן, והמחצית השנייה מתארת את נפילתו וקריסת תוכניתו להשמיד את היהודים:[6]

א. פתיחה - תוקף מלכות אחשורוש (א', א).

ב. שני משתאות פרסיים: האחד לשרי המדינות (180 יום), ושני מיוחד לתושבי שושן (שבעה ימים) (פר' א').

ג. אסתר באה לפני המלך ונבחרת כמלכה (פר' ב').

ד. תיאור גדולת המן: "גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ" (ג', א-ב).

ה. הפלת הפור: מלחמה בי"ג באדר (ג', ג-ז).

ו. נתינת הטבעת להמן; אגרות המן; קריעת מרדכי את בגדיו; תעניות היהודים ואסתר (ג', ח-ד', יז).

ז. משתה אסתר הראשון: המן יוצא שמח וטוב לב (ה', א-ח).

ח. התייעצות המן עם קרוביו: אופטימיות (ה', ט-יד).

ט. המלך אינו מצליח להירדם, ומעשה הסוס (פר' ו')!

ח1. התייעצות המן עם קרוביו: פסימיות (ו', יב-יד).

ז1. משתה אסתר השני: המן נתלה (פר' ז').

ו1. נתינת הטבעת למרדכי; אגרות מרדכי; הלבשת מרדכי בבגדי מלכות; ומשתה היהודים (פר' ח').

ה1. מלחמה בי"ג באדר (ט', א-ב).

ד1. תיאור גדולת היהודים ומרדכי המכים באויביהם: "וְכָל שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת... מְנַשְּׂאִים אֶת הַיְּהוּדִים... כִּי הָאִישׁ מָרְדֳּכַי הוֹלֵךְ וְגָדוֹל" (ט', ג-יא).

ג1. אסתר באה אל המלך ומבקשת יום מלחמה נוסף בשושן (ט', יב-טז).

ב1. שני משתאות יהודיים: האחד ליהודי המדינות כולן (י"ד באדר) ושני מיוחד ליהודי שושן (ט"ו באדר) (ט', יז-לב).

א1. חתימה - תוקף מלכות אחשורוש (פר' י').

מבנה זה מדגיש את אחת מהתמות הבסיסיות של הסיפור: לפנינו 'סיפור מתהפך'. למעשה רעיון זה נזכר בפירוש בסיום הסיפור: "וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשׂנְאֵיהֶם" (ט', א), והנה מתברר שמבנה הסיפור כולו מבקש להדגיש תמה זו של 'התהפכות הגורל'. אולם, רעיון ההתהפכות אינו מסתכם בעצם שליטת היהודים בשונאיהם. דומני כי יש לראות ברעיון ההתהפכות עיקרון-על, אשר רוחש מתחת לפני המגילה כולה. היפוך היוצרות אינו משמש בסיפור כמוטיב ספרותי-אסתטי בלבד, אלא מבעד לרעיון התהפכות הגורל מבצבץ פולמוס סמוי עם השקפות אליליות-פרסיות.

במגילת אסתר המבנה הכיאסטי או הקונצנטרי כה יסודי עד כי דורסיי הציע שניתן להציג גם כל מחצית בפני עצמה כערוכה באופן כיאסטי.[7] את המחצית הראשונה של הסיפור ניתן להציג באופן הבא:

א. כבוד המלך במשתאות וסילוק ושתי (א').

· המלך מבקש עצה משריו 'מה לעשות במלכה ושתי'.

· אחד השרים (ממוכן) מציע הצעה שמתקבלת על ידי המלך.

· ושתי הופכת לדוגמה לכך "שכל הנשים יתנו יקר לבעליהן".

ב. אסתר באה אל המלך (ב').

· אסתר נושאת חן בעיני המלך.

· המלך עושה את 'משתה אסתר'.

ג. מרדכי שומע על התוכנית להרוג את המלך ואומר זאת לאסתר שתאמר למלך (סוף ב').

ד. סירוב מרדכי להשתחוות ותוכנית המן להרוג את היהודים (ג').

ג1. מרדכי שומע על התוכנית להרוג את היהודים ואומר זאת לאסתר שתתחנן לפני המלך (ד').

ב1. אסתר באה אל המלך (ה').

· אסתר נושאת חן בעיני המלך.

· אסתר עושה משתה למלך.

א1. כבוד מרדכי (ו').

· המלך מבקש עצה מהמן 'מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו'.

· המן מציע הצעה שמתקבלת על ידי המלך.

· מרדכי הופך לדוגמא ל"איש אשר המלך חפץ ביקרו".

ואילו את המחצית השנייה של הסיפור (שפותחת בפרק ו', בתמונה בה הסתיימה המחצית השנייה) הציע דורסיי לחלק לתמונות באופן הבא:

א. כבוד מרדכי (המלך קורא ב'ספר הזכרונות דברי הימים' על מעשה מרדכי).

ב. בקשת אסתר מהמלך במשתה השני (המן נתלה על העץ).

ג. מעמד מרדכי בבית המלך - בית המן עובר לרשותו.

ד. שליחת אגרות ההצלה (ח', ג-יז).

ג1. מעמד מרדכי והיהודים בממלכת אחשורוש - תוכנית המן מתהפכת.

ב1. בקשת אסתר מהמלך ליום מלחמה נוסף (ובני המן נתלים על העץ).

א1. כבוד מרדכי - המשנה למלך ('פרשת גדולת מרדכי' כתובה בספר דברי הימים של המלך).

אם הצדק עם דורסיי, הרי שהתמונה שנוצרת למבנה מגילת אסתר סימטרית באופן מיוחד ומבליטה ביותר את עיקרון ההתהפכות - שתי מחציות הסיפור מוצגות כראי זו לזו וכמהפכות זו את זו, וכל מחצית בפני עצמה מוצגת במבנה מתהפך נוסף. עם זאת, כפי שכבר הערנו, נתינת הכותרות לחלקי משנה של הסיפור יכולה להיות מטעה, וגם כאן נדמה לעתים שהזיקה בין הרכיבים השונים בסיפור נוצרת עקב כותרות החוקר ולאו דווקא מתוך מגמת הסיפור עצמו. זאת ועוד, האם ניתן לדלג מעל גבי קביעת ימי הפורים להם מוקדש רובו של פרק ט'? יהיה מי שייטען שאכן יש לראות בימי הפורים ובאגרות שנשלחות לשם קביעתם אך תוצאה של עצם ההצלה ועל כן בהחלט ניתן 'לדלג' עליהם בבואנו לעקוב אחר מבנה העלילה. דבר זה נוגע בשאלות פרשניות המוקדמות להצגת המבנה ודומה כי קשה להימנע מהכרעה מוקדמת המשפיעה על תיחומי התמונות ועל מתן הכותרות להן.

כפי שכבר הערנו בפתיחת דיונינו ב'מבנה האומנותי' יצירת הזיקה בין רכיבים שונים בסיפור נעשית בדרכים מגוונות. נעקוב אחר המבנה הכיאסטי או הקונצנטרי מבעד לאופני זיקות שונות.

חומרי עלילה

בראש ובראשונה יש להזכיר את חומרי העלילה המשותפים שיש בהם כמובן ליצור זיקה איתנה בין רכיבים שונים המובאים לאורך העלילה. כך למשל, נדמה כי סיפור בריאת האדם ונפילתו בבראשית ב'-ג' הוא בעל מבנה קונצנטרי הערוך סביב חטא האכילה מהעץ האסור:[8]

א. בריאת האדם ושימתו בגן שבעדן: האדם דבק בעץ החיים וניזון מפירות הגן (ב', ד-יז).

ב. בריאת האישה ויחסה הטוב עם האיש: "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (ב', יח-כה).

ג. הנחש והדיאלוג המתרקם בינו לבין האישה (ג', א-ה).

ד. האכילה מהעץ האסור במאכל ותוצאתה (ג', ו-יג).

ג1. עונש הנחש: קלקול יחסיו עם האישה וזרעה (ג', יד-טו).

ב1. העונש לאישה: קלקול יחסיה עם האיש: "והוא ימשל בך" (ג', טז).

א1. העונש לאדם: גירושו מהגן, הפסקת אכילתו מעץ החיים וקללת האדמה (ג', יז-כד).

במקרה זה, גם אם ניתן למצוא זיקות לשוניות כאלו או אחרות, ברור שעיקרו של המבנה המוצע נשען בעיקר על עצם התפתחות העלילה ועל המעקב אחר הדמויות הפועלות או הנידונות. האם מבנה זה מוסיף לרמזים המוחבאים בסיפור?

מעקב אחר המבנה רומז לאמירה הערכית המובעת בסיפור: חוסר ההרמוניה שיש במציאות, המתחים שבין היצורים השונים והמאבק ביניהם הוא תולדה של חטא ושל אי ציות לצו ה'. לאורך המחצית הראשונה שוררת הרמוניה מופלאה בין הברואים כולם - האדם מול האדמה; האישה מול האיש; ואף בעלי חיים מנהלים דיאלוג עם 'בני אדם' ללא חשש וללא מורא. בעקבות החטא הסיפור מתהפך. מעתה יש יריבות בין הנחש ובין האנושות; מעתה יהיה מתח בזוגיות, מתח הקשור ברצון לשליטה ובמעמד האישה; ומעתה האדמה לא מאירה את פניה לאדם ועליו יהיה לעבוד בכדי להשיג את מזונו. באופן אירוני, ההרמוניה בין האדם לאדמה תשוב רק בעת מיתתו, עת ישוב אל האדמה שממנה נלקח.

בכך, מבנה הסיפור אכן רומז למשמעות נסתרת בסיפור - אין מדובר רק בסיפור על חטא ועונשו ועל סילוקו של האדם מגן עדן, אלא על קריסה של מערכות יחסים, בין האדם לבין עצמו (או בן זוגו) ובין האדם למציאות שסביבו. קריסה זו קשורה בחטא, במרי, ברצונו של האדם (ושל הנחש?) לממש את תאוותיו.

סיפור הערוך במבנה כיאסטי הנשען על זיקות עלילתיות קשור לרוב עם עצם שינוי דרמטי המתרחש בעלילה. לשון אחר, כאשר הזיקות הן לשוניות או שהן נשענות על מוטיבים רחבים (כפי שנפרט בהמשך), המבנה יכול לנוע במקביל לעצם התפתחות העלילה ולהעלות על פני השטח קריאות נסתרות שאינן עולות במובהק מתוך הרציפות העלילתית עצמה (ונדגים זאת בהמשך). לא כן עת מדובר על מבנה הנעתר לעצם התפתחות העלילה. כך ראינו בסיפור גם עדן: המבנה מעוצב תוך הדגשת שני מצבי החיים של האדם - זה שלפני החטא וזה שאחריו, וכך למשל גם בסיפור המסגרת של ספר איוב (סיומו מול פתיחתו) שניתן לתארו באופן הבא:[9]

א. פתיחה: איוב חי כאיש צדיק (א, א).

ב. ילדי איוב - "שבעה בנים ושלוש בנות" (א', ב).

ג. מקנה איוב - 7000 צאן, 3000 גמלים, 500 צמד בקר, 500 אתונות.

ד. מסיבה של משפחת איוב (א', ד-ה).

ה. צרות איוב (א', ו-ב', י).

ו. שלושה רעי איוב באים לנחמו (ב', יא).

ז. רעי איוב יושבים בשקט "שבעה ימים ושבעה לילות".

ז1. ה' נוזף ברעי איוב ומצוום לקחת "שבעה פרים ושבעה אילים" (מ"ב, ז-ח).

ו1. שלושת רעי איוב באים 'להתנצל' בפני איוב (מ"ב, ט).

ה1. ברכת ה' שורה על איוב (מ"ב,י).

ד1. סעודה של משפחת איוב (מ"ב, יא).

ג1. מקנה איוב - 14000 צאן; 6000 גמלים; 1000 צמדי בקר; 1000 אתונות (מ"ב, יב).

ב1. ילדי איוב - "שבענה(!) בנים ושלוש בנות" (מ"ב, יג-טו).

א1. סיום: איוב מת "זקן ושבע ימים" (מ"ב, טז-יז).

ניכר שהכתוב מתאר את "שבות איוב" הסוגר את הסיפור ברשימה הכיאסטית לסדר תיאורו בראש הסיפור, וסביר, שמעבר 'לסיום הטוב' של הסיפור, מגמת פסוקים אלו לומר שהנה איוב עמד בניסיון שהוטל עליו, ובסופו של דבר זכה לקבל שוב את אשר איבד, ואף למעלה מזאת. במובן הזה, סופו של הסיפור חוזר לראשיתו, אולם בשל איבוד כל אשר לו בתווך (סעיף ה), חתימת הסיפור מביעה התהפכות מצרה ויגון לשמחה ושלווה, ועל כן המבנה הכיאסטי מתאים כאן ביותר.

מוטיבים (בעריכת ספר שלם)

מדרך הטבע, קל יותר לשים לב למבנה ספרותי של יחידה ספרותית בודדת מאשר לעריכה של ספר שלם בעל סיפורים שונים ונפרדים. עם זאת, מאחר ואף בעריכת הספר נעשים כמובן שיקולים ספרותיים, הרי שבהחלט ייתכן ויש מבנה אומנותי שלם גם לספרים שלמים הבנויים מיחידות משנה. כך למשל, היו שטענו שספר שופטים כולו ערוך באופן קונצנטרי, סביב סיפורו של גדעון. מעקב אחר מבנה זה יבליט כיצד מבנה ספרותי נשען לעתים על מוטיבים מרכזיים שמופיעים בסיפור, ולאו דווקא על עיקרה של העלילה:[10]

א. פתיחה: ישראל שואלים את ה' מי יילחם בתחילה נגד הכנענים (א'-ג', ו).[11]

ב. עתניאל בן קנז ואשתו הטובה (ג', ז - יא [אשתו - א', יג-טו]).

ג. אהוד וניצחונו במעברות הירדן (ג', יב - לא).

ד. דבורה וברק: ראש האויב נמחץ ביד אישה (ד - ה').

ה. גדעון: נקודת מפנה (ו'-ח', לב).

ד1. אבימלך: ראש השופט נמחץ ביד אישה (ח', לג - י', ה).

ג1. יפתח ומלחמת אזרחים במעברות הירדן (י', ו - י"ב).

ב1. שמשון ונשותיו הרעות (י"ג - ט"ז).

א1. נספחי חתימה: ישראל שואלים בה' מי יילחם בתחילה נגד בנימין (י"ז-כ"א).

גודניג מציין שבסיפורי השופטים המובאים במחצית השנייה של הספר יש מאבק ומתח בין השופט לעם ישראל, שלא כבסיפורי השופטים המובאים במחצית הראשונה של הספר. הדבר בא לידי ביטוי בהקבלות השונות הנוצרות כדוגמת 'מעברות הירדן' שבמחצית הראשונה מהווים את המקום לניצחון על האויב (מלחמת אהוד - ג), ואילו במחצית השנייה במקום זה התרחשה מלחמת אחים (יפתח והאפרתים - ג1); במחצית הראשונה ראשו של האויב נמחץ בידי אישה (ד), בעוד ראשו של השופט הישראלי עצמו הוא הנמחץ בידי אישה במחצית השנייה (ד1).

יושם לב שהזיקות עליהן המבנה נשען קשורות במוטיבים ובחומרי עלילה נקודתיים הנזכרים בסיפור. ברור שעיקר סיפור יפתח אינו במלחמה עם האפרתים הסוגרת את סיפורו, ובודאי שלא בעובדה שהדבר התרחש במעברות הירדן דווקא; קשה לראות במחיצת ראש אבימלך על ידי אישה את עיקרו של סיפור אבימלך; וכן הלאה. ואכן, זוהי נקודת התורף של הצעה זו, אולם מאחר שמדובר בעריכה של ספר שלם, דומה כי ניתן להתחשב גם במוטיבים מעין אלו, ובתנאי שניתן לחוש שהם משמעותיים בסיפור, דבר שכמובן פתוח לפרשנויות שונות.[12]

מבנה ספר שופטים המוצע, מדגיש כמובן את ההידרדרות שבתקופת השופטים, שהרי על השופטים שבמחצית השנייה רמוזה ביקורת (חריפה או עדינה) בכתוב, וביקורת זו מודגשת עוד בשל אפשרות הקורא להשוות את השופט לשופט אלטרנטיבי, זה המוצג בהקבלה במחצית הראשונה של הספר. בכך מקבל ספר שופטים את תנועתו הפסימית הטוען להידרדרות מתמשכת בשלושה שלבים: המחצית הראשונה של הספר (עד גדעון) / המחצית השנייה של הספר (מגדעון) / הנספחים - פסל מיכה ופילגש בגבעה.

זיקות לשוניות

אחת מהאפשרויות הבולטות ביותר להטמעת מבנה ספרותי היא מבעד למרקם המלים של הסיפור, כלומר על ידי שימוש בלשון דומה ובביטויים זהים נקל לעקוב אחר זיקות בין רכיבים שונים בסיפור. כדוגמה קצרה לעניין נבחן את ציווי התורה על הכנת המנורה (שמ' כ"ה, לא-לז).[13] יושם לב למבנה הגראפי שנוצר, כצורת מנורה:

א. וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּיעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה.

ב. יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ.

ג. וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ... כַּפְתֹּר וָפֶרַח... כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה.

ד. וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ.

ג1. וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה... לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה.

ב1. כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה יִהְיוּ.

א1. כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר.

החצי הראשון של הציווי מתאר בעיקר את הקנים ואת צורתם, ואילו החצי השני מתאר את 'המנורה' - הקנה המרכזי. המעבר אל הקנה המרכזי נעשה בציר המרכזי של המבנה. ציר זה עטוף בהיגדים שמתייחסים לששת הקנים (תיאורם - ג; תיאור מפגשם עם הקנה המרכזי - ג1), ממש כשם שהמנורה המרכזית עטופה בששה קנים. מסגרת הצו (א-א1) מדגישה כיצד הרכיבים כולם צריכים להיות מזהב טהור, מקשה אחת, כראוי למסגרת ספרותית ההופכת את הרכיבים הנזכרים בתווך ל'מקשה ספרותית אחת'.

המבנה הכיאסטי או הקונצנטרי מציע הקבלות מגוונות בין הרכיבים השונים, דבר התורם רבות לקריאה הנסתרת של הסיפור. בשיעור הבא נתמקד בעז"ה בדוגמה אחת (סיפור יהודה ותמר) וננסה לנתח את משמעות המבנה הקונצנטרי של הסיפור באופן רחב.



[1] ספר שלם הוקדש לבירור המבנים הכיאסטיים בכתיבה הספרותית בעולם העתיק (J. W. Welch (ed.), Chiasmus in Antiquity, Utah 1981). מחד, העיון בספר זה אכן משרה את התחושה שעצם הכתיבה הכיאסטית מקובלת ברחבי העולם הקדום, אולם מאידך, בולט מעיון בספר שמבנים אלו רווחים באופן מיוחד בתנ"ך.

[2] S. Bar-Efrat, "Some Observation on the Analysis of Structure in Biblical Narrative", VT 30 (1980), p. 170. שמות רבים ניתנו למבנים הנידונים למעלה, איש איש והגדרותיו. אנו נלך בדרכו של בר אפרת.

[3] John Jebb, Sacred Literature, London 1820; Thomas Boys, Tactica Sacra, London 1824; Idem, Key to the Book of Psalms, London 1825; E.W. Bullinger, The Companion Bible, London.

[4] לסקירה של התפתחות המחקר בנושא זה ראו: J. Welch, "Introduction", in: Chiasmus in Antiquity, p. 9

[5] להצעות (דומות אך שונות) למבנה קונצנטרי למגילה ראו: Y. T. Radday, "Chiasm in Joshua, Judges, and Others", Linguistica Biblica 27-28 (1973), p. 9; י' רייס וי' גרוסמן, מגילת אסתר מלווה באיורים מבארים, אלון שבות תשס"ב, עמ' 16­-17.

[6] יושם לב שמבנה המגילה מעוצב כמייצג את נקודת התצפית של המן בסיפור, שהרי הצלחתו במחצית הראשונה אינה הצלחה של ממש ואסתר זוממת להפילו אלא שהוא אינו ידע זאת. עצם ארגון הסיפור מנקודת מבט זו טומנת בחובה קריאות אירוניות חשובות למגמת המגילה.

[7] D. A. Dorsey, The Literary Structure of the Old Testament: A Commentary on Genesis-Malachi, Grand Rapids 1999, pp. 162-164.

[8] להצעת מבנה קונצנטרי שונה (סביב ג', ו-ח) ראו: J. T. Walsh, "Gen 2:4b-3:24: A Synchronic Approach", JBL 96 (1977), 161-177

[9] דורסיי, מבנה ספרותי, עמ' 170.

[10] ההצעה שלמעלה נשענת על מאמרו של גודינג:D. W. Gooding, "The Composition of the Book of Judges", Eretz-Israel 16 (1982), pp. 70-79. , אולם היא מובאת בקיצור ובשינויים קלים.

[11] גודינג הנזכר לעיל חילק את הפתיחה, ובמקביל גם את החתימה, לשני חלקים שונים ומקבילים. לשם נוחות הדיון כללתי כעת את המבוא לספר ואת נספחיו בשני חלקים מאוחדים.

[12] דוגמאות רבות לדבר. כדוגמה נוספת ראו למשל את שתי ההצעות השונות למבנה קונצנטרי לפרקי שלמה בספר מלכים, זו של דורסיי (מבנה ספרותי, עמ' 138) וזו של עמוס פריש: JSOT 51 (1991), 3-14

[13] אני מתעלם בהקשר הנידון מפס' לז-לט שאומנם קשורים במעשה המנורה, אך פותחים סעיף חדש.