שיעור 34 - שיטת רבי מאיר בדבר שלא בא לעולם

  • הרב אליקים קרומביין

שיטת רבי מאיר בדבר שלא בא לעולם / הרב אליקים קרומביין

שיעור 34: קידושין סב:

א. רקע

רבי מאיר סובר שניתן להקנות דבר שלא בא לעולם (להלן: דשלב"ל). לפי שיטה זו, אדם יכול לעשות מעשה שלא תהיה לו כל משמעות בטווח המידי, אך יפעל את פעולתו כאשר הקרקע תהיה בשלה לכך. כך, למשל, יכול אדם לקדש אישה שבשעת הקידושין איננה ברת-קידושין מפאת היותה גויה או שפחה, והקידושין יחולו כאשר האישה תתגייר או תשתחרר (משנתנו), או למכור שדה שטרם קנה אותו, ולכשיקנה אותו - יעבור השדה אוטומטית לקונה (בבא מציעא טז:).

רוב התנאים חולקים על רבי מאיר וסוברים שלא ניתן להקנות דשלב"ל. את שיטתם ניתן להסביר בשתי דרכים. האחת - שבהקנאת דשלב"ל יש חיסרון בדעת הצדדים המעורבים בקניין, שאינם יכולים להתייחס למצב שעדיין לא נוצר כמציאות קונקרטית. והשנייה - שמעשה הקניין נפסל מאותה סיבה שהקניין עצמו לא חל בעת עשיית המעשה, למשל: כשם שגויה אינה יכולה להינשא ליהודי, כך גם מעשה הקידושין עצמו הוא חסר-משמעות ואינו חל אף אם האישה תתגייר אחר כך; ובדומה לכך אין כל משמעות למעשה קניין בשדה שאינה שייכת למוכר, ולכן גם כאשר יקנה המוכר את השדה לא יחול הקניין (עיין שיעור 33).

כיצד יתמודד רבי מאיר עם שתי הבעיות האלה בקניין דשלב"ל? הבעיה הראשונה קלה לפתרון: רבי מאיר יכול לייחס לאנשים יכולות ספקולטיביות גבוהות יותר מאלו שמייחסים להם חכמים ולטעון שאדם יכול להתייחס למצב שעדיין איננו קיים או, לחלופין, לטעון שלביצוע קניין די ברמת דעת נמוכה מזו שדרשו חכמים. ברם, איך יתמודד רבי מאיר עם העדר התנאים האובייקטיביים הדרושים ליצירת קניין? בשיעור זה נעסוק בדרכים השונות שבהן יכול רבי מאיר לפתור את הבעיה הזאת.

ב. הבנת שיטת רבי מאיר

ברור שגם לשיטת רבי מאיר אין קניין חל על דבר קודם שבא לעולם. כיצד, אם כן, מכשיר רבי מאיר קידושי נוכרייה? אפשר שהוא מבחין בין המעשה לבין החלות: המעשה אינו מוגבל על ידי אותן הגבלות שמעכבות את החלות. אלא שהסבר זה בדעת רבי מאיר הוא בעייתי: ייתכן אמנם שניתן להתעלם ממרכיבים שהם בעייתיים בשעת המעשה (כגון מעמדה הדתי של המתקדשת)ולומר שנקודת הזמן המשמעותית בעניין זה היא שעת חלות הקניין ולא שעת המעשה; אך קשה ליישם את ההסבר הזה ביחס למכירת דבר שאיננו בבעלותו של המוכר: ההיגיון הפשוט נותן שבמכירת דבר שאינו שלו יש בעיה לא רק בחלות הקניין אלא גם במעשה הקניין. הבעיה מחריפה עוד יותר כאשר המעשה אמור להתייחס לחפץ שקיים רק בפוטנציאל: כפי שראינו בסוגייתנו (סב:), רבי מאיר מכשיר אפילו עסקות מסוג זה, כגון קידושי עובר והפרשת תרומות ומעשרות מתוצרת חקלאית שאך עתה התחילה לצמוח.

שיקולים אלו מובילים למסקנה ששיטת רבי מאיר אינה מבוססת על הפרדת התהליך מן התוצאה אלא על כיוון הפוך. עקרונית רבי מאיר מסכים שלא ניתן לעשות מעשה קניין על דשלב"ל. ברם, רבי מאיר טוען שמעשה הקניין לא נשלם כל עוד המציאות מונעת ממנו מלפעול. לדעתו, המעשה והתוצאה אינם שני שלבים נפרדים אלא תהליך אחד מתמשך; לכן החסרונות במציאות הנוכחית אינם צריכים להדאיג אותנו - עד שיושלם המעשה, תהיה המציאות שלמה ובשלה לעשייתו ולהחלת החלות הכרוכה בו. נקודת הסיום מעצבת ומייצבת את משמעותו של התהליך כולו.

ייתכן שעיקרון זה הוא הבסיס לשיטת רבי יוחנן "אתי דיבור ומבטל דיבור" (נט.) בקידושין לאחר שלושים יום. ריש לקיש סובר כי למעשה קידושין שכבר נעשה יש קיום עצמאי אף על פי שטרם חל: ברגע שנעשה מעשה - החל תהליך שאיש מן הצדדים המעורים בו אינו יכול לעצרו, ועל כן האישה אינה יכולה לחזור בה מקבלת הקידושין. שיטת רבי יוחנן תובן אם נניח שלתהליך אין קיום עצמאי, והוא מקבל את תוקפו רק בנקודת הסיום; עד אותו רגע לא קרה דבר, ולכן האישה יכולה לחזור בה (עיין שיעור 28). רבי מאיר מרחיב את הרעיון הזה על מנת לטפל בבעיית דשלב"ל: הוא טוען שעל פי המצב בנקודת הסיום ניתן להגדיר את כל התהליך שקדם לו, והיות שבשלב שאמור הקניין לחול כבר היה החפץ בעולם - יכול הוא לחול במלואו ללא סייג.

ההסבר שהצענו זה עתה ישמש לנו נקודת מוצא בדיון בשיטת רבי מאיר. אנו נבחן אותו לאור דיוני הראשונים בסוגייתנו. מילה אחת הציתה מחלוקת, שבסופו של דבר תאלץ אותנו לבחון מחדש את תפיסתנו בשיטת רבי מאיר.

ג. "מעכשיו" כפתרון לבעיית עיכוב החלות

הגמרא (סג.) אומרת כי לפי רבי מאיר יכול אדם לשחרר עבד עוד בטרם קנה אותו באמירה "לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו". הראשונים התחבטו מדוע יש צורך במילה הנוספת "מעכשיו": הלוא ברור שאין משמעות לשחרור העבד כל עוד הוא שייך למישהו אחר! יתר על כן: מדוע אין רבי מאיר עצמו מזכיר "מעכשיו" במקרה של קידושי גויה?

תוספות מתרצים בשם ר"י שהמילה "מעכשיו" נועדה לפתור את הבעיה שמעורר פער הזמן בין מעשה הקניין לבין תוצאתו, בדשלב"ל לפי שיטת רבי מאיר או בקניין "לאחר שלושים" (עיין במשנה לעיל נח:) - בעיית "כלתה קניינו": בשעה שאמור הקניין לחול כבר נמוג המעשה ונעלם, ואין אפוא שום דבר שייצור את החלות. נושא זה איננו תלוי במחלוקת רבי מאיר וחכמים;בעייתיות כזו קיימת בכל הפרדה של המעשה מן החלות. הדרך המקובלת להתמודד עם בעיה זו היא למנוע בדרך כלשהי ממעשה הקניין להיעלם לאחר השלמתו (עיין שיעור 23). לדוגמה: בקניין שטר אפשר לקבוע שהחלות יכולה להתאחר משום שהשטר יהיה עדיין ברשות הקונה; נוכחות השטר ברשות הקונה היא תוצאה ישירה של מעשה הקניין - העברת השטר לקונה - ואם כן בשעת החלות יש למעשה הקניין זכר. לולא היה השטר קיים - לא היה הקניין יכול לחול. לפי שיטת ר"י אמירת "מעכשיו" היא אלטרנטיבה לקיום אלמנט מן הקניין. כאשר הצדדים מסכימים שהקניין יחול "מעכשיו" די במעשה קניין רגעי להשהות את חלות הקניין עד למועד הרצוי, ללא התחשבות בכלתה קניינו. אם אדם יקנה משהו בשטר וישמיד את השטר - הקניין יחול כל עוד נאמר בו שהקניין יחול "מעכשיו". לעומת זאת, בקידושי נוכרייה אליבא דרבי מאיר אין צורך ב"מעכשיו", היות שהכסף נשאר ברשות האישה ועל כן אין בו בעיית כלתה קניינו.

עדיין צריך להסביר כיצד פועל "מעכשיו". כלתה קניינו היא בעיה הלכתית אובייקטיבית, כדשלב"ל וכדבר שאינו ברשותו. כיצד, אם כן, יכולה 'מילת הקסם' "מעכשיו" להתגבר עליה?

דגם להתמודדות עם בעיה זו מספק לנו הרמב"ם בהלכות גירושין (פ"ט הלכות א-ה), המחלק בין קניין "לאחר זמן" לבין קניין על תנאי. על אף ששני הקניינים חלים במועד מאוחר למעשה הקניין, הם שונים מבחינה קונצפטואלית: בתנאי הקניין כבר נעשה, אלא שהחלות מעוכבת על ידי התנאי, בעוד שבקניין לאחר זמן מעשה הקניין עצמו טרם נעשה (מבחינה קונצפטואלית!). משמעות ההבדל הזה היא שתנאי הוא "מילתא אחריתי", גורם חיצוני לקניין שמשפיע עליו ומגביל את האפקטיביות שלו (עיין שיעורים 21-20), בעוד שאמירה מעכבת היא חלק מהגדרתו הבסיסית של הקניין וניתן לומר שעד למועד שנקבע לא אירע דבר - אפילו לא המעשה (לעיל [פרק ב] הצענו שרבי יוחנן אימץ את התפיסה הזו ב"לאחר זמן"). כאשר אדם מגרש לאחר זמן, לא אירע מעשה גירושין אפילו אם האישה קיבלה את הגט, ועל כן הגט צריך להיות ברשותה בשעה שאמורים הגירושין לחול על מנת שתהיה לו משמעות. לעומת זאת פוסק רמב"ן, כי גט שניתן על תנאי מגרש גם אם אינו ברשות האישה בשעת קיום התנאי, משום שמעשה הגירושין כבר נעשה.

מסגרת זו מאפשרת לנו להבין כיצד פותר "מעכשיו" את בעיית כלתה קניינו לפי שיטת תוספות. נראה שר"י מסכים עם תפיסת רמב"ן ביחס לחלות מעוכבת - אך בהסתייגות. לדעתו קיים מקרה שבו עשוי קניין מעוכב להתרחש עוד קודם חלותו (כתנאי). זהו המקרה של "מעכשיו": באמירת "מעכשיו" נוצר קניין שחלותו מעוכבת שלא על ידי תנאי ובכל זאת הוא קניין שיש לו עמידה עצמאית. במילים אחרות: "מעכשיו" הופך קניין שחלותו מעוכבת לקניין הפועל כקניין על תנאי, שהעיכוב איננו חלק מהגדרתו אלא גורם חיצוני המעכב את החלות. היות שלמעשה קניין כזה יש תוקף עצמאי, אין צורך למשוך את קיומו אל תוך העתיד: כל שנותר הוא להמתין לחלות, שאיננה מוגבלת עוד על ידי כלתה קניינו.

ד. ההשלכות של הבנת "מעכשיו" על שיטת רבי מאיר

ברם, אם נכונה הבנתנו בתוספות הרי שנתקלנו בסתירה. לעיל (תחילת פרק ג) הזכרנו שני מקרים של חלות מעוכבת - "לאחר זמן" ודשלב"ל. שני מקרים אלה נבדלים זה מזה במקור העיכוב: ב"לאחר זמן" העיכוב נובע מהסכמת הצדדים, בעוד שבדשלב"ל (לשיטת רבי מאיר שאפשר להקנות דשלב"ל) העיכוב הוא עיכוב אובייקטיבי, הנובע מהגדרת המצב ואינו תלוי כלל בדעת הצדדים. כזכור, תוספות טוענים שקניין שנאמר בו "מעכשיו" עוקף את בעיית כלתה קניינו בהיותו קניין גמור ומידי (שיש בו מעכב חיצוני), והם מייחסים דין זה הן לקניין לאחר זמן והן לדשלב"ל.

כיצד ניתן לראות קידושי עובר כקידושין גמורים? לעיל הסברנו שעל מנת להבין את שיטת רבי מאיר צריך לראות את תהליך הקניין כתהליך מתמשך, שסופו בהגעת החפץ לעולם ובחלות הקניין. אך עתה טוענים תוספות שיש למעשה הקניין קיום עצמאי עוד קודם שבא החפץ לעולם! נראה שהבנת ר"י בשיטת רבי מאיר שונה מזו שהעלינו עד כה.

לפני שניגש להתמודד עם שיטת ר"י נקדים שעל אף שייתכן כי ר"י חולק על הבנתנו ברבי מאיר, עדיין ניתן לקיים אותה בדברי ראשונים אחרים. רמב"ן וריטב"א אומרים ש"מעכשיו" אינו פותר את בעיית כלתה קניינו אלא רק שולל מן הקונה והמוכר את האפשרות לחזור בהם (שלרוב קיימת עד לחלות הקניין). אמירת "מעכשיו" מבססת אפוא מידית את המחויבות לקניין אך אינה משפיעה על חלותו, ואנו יכולים, אם כן, לדבוק בתפיסתנו בקניין לאחר זמן גם ב"מעכשיו".

דברי ר"י, לעומת זאת, מצריכים אותנו לשקול את הסברנו מחדש. רשב"א מרחיק לכת אף יותר בחשיבות שהוא מייחס ל"מעכשיו" וטוען כי "מעכשיו" מתגבר על בעיית כלתה קניינו וגם מבטל את אפשרות החזרה (רשב"א אמנם מייחס את דבריו לתוספות, אך תוספות בבבא מציעא טו. מגבילים בפירוש את התועלת של "מעכשיו" לכלתה קניינו)! על פי שיטת רשב"א כרוכות שתי הנקודות זו בזו: הסיבה שבעטייה אין הצדדים יכולים לחזור בהם אינה התחייבות נפרדת אלא שהקניין חשוב כאילו כבר חל. אין ספק שלפי רשב"א יש למעשה הקניין עצמאות כמעט מוחלטת, שאינה תלויה בביאת החפץ לעולם, והוא אומר את דבריו לא רק ביחס לקניין לאחר זמן אלא אף בדשלב"ל לשיטת רבי מאיר.

ה. הבנת רבי מאיר - קניין חדש

הבה נבחן את תפיסותינו הראשוניות בשיטת רבי מאיר. עד כה הנחנו שרבי מאיר אינו חלוק על העקרונות הבסיסיים לגבי דשלב"ל, כלומר: שגם לשיטתו אי אפשר לקנות דשלב"ל, אלא שליקוי זה משפיע רק על החלות - אך המעשה עדיין אפשרי - או שהמעשה באמת מתייחס לדבר שבא לעולם משום שהוא מתייחס לחפץ שיבוא בעתיד. על פי הסברים אלו, לא נתפסו דברי רבי מאיר "אדם מקנה דשלב"ל" כפשוטם. מסתבר שתוספות ורשב"א מבינים את שיטת רבי מאיר כפשוטה: אדם באמת יכול להקנות דשלב"ל, ואין כל בעיה במעשה או בחלות.

לשיטתם צריך לומר שבקניין דשלב"ל אנו נתקלים בתופעה חדשה. בקניין כזה מתייחסים המוכר והלוקח למציאות שתופיע רק בעתיד, ולכן בעיית אי-ההתאמה בין המעשה לבין המציאות אינה מתעוררת (שהרי המעשה מתייחס למציאות העתידית, שבה החפץ כבר בעולם). החלות נוצרת מיד בשעת מעשה הקניין, אלא שהיא חלה בצורה מופשטת על מושא הקניין - ולכשיתממש החפץ הנקנה הוא ישתלב במערכת הקניין הזאת; הקניין יוצר חלות מופשטת, שתתממש בבוא החפץ לעולם. הפער הזה בין מעשה הקניין לבין כניסת החפץ לרשות הקונה בצורה פיזית איננו פער בין מעשה לחלות - משום שהחלות היא מידית - אלא בין חלות עקרונית לבין יישומה המעשי.

תפיסה זו אינה פרי דמיוננו. הרש"ש בסוגייתנו תמה על חלות קניין דשלב"ל במקרה שהקניין נעשה בשטר והשטר נשרף לפני שבא החפץ לעולם: "לכאורה תמוה, דאיך יחול הקנין או השחרור מעתה, שאינו עדיין ברשותו?". והוא משיב, למעשה, כדברינו: רבי מאיר מבטל את הפער בין המעשה לבין החלות בקניין דשלב"ל בכך שהוא יוצר חלות מידית - אם אמנם מופשטת. הרש"ש אף מביא דוגמות לתופעות דומות, כגון דין "כל העומד לזרוק כזרוק דמי וכל העומד לפדות כפדוי דמי" (בבא קמא עו:). ניתן להוסיף שרבי מאיר עצמו סובר כי ענבים העומדות ליבצר כבצורות דמיין (שבועות מג.), וייתכן ששיטתו זו קשורה לתפיסתו בדשלב"ל.

ו. לסיום

יש להעיר כי גם רבי מאיר, המעניק לקניין פוטנציאלי תוקף מידי, מציב לו הגבלות מסוימות. ראשית, אפילו תוספות מסכימים שבעיית כלתה קניינו נפתרת לשיטת רבי מאיר רק אם הקניין נעשה "מעכשיו". מה ההבדל, לשיטת רבי מאיר, בין קניין רגיל לבין קניין דשלב"ל שבגללו צריך לומר "מעכשיו"?

ייתכן שהדבר קשור בדעת הצדדים. סביר להניח שבקניין דשלב"ל הצדדים לא יתכוונו שהקניין יחול עד שהחפץ יהיה קיים. על כן צריך לומר "מעכשיו", משום שרק אמירה כזו תבהיר במפורש שהכוונה היא לבצע אף את חלות הקניין לפני שהחפץ יתממש.

ההגבלה השנייה היא שלפי תוספות הצדדים יכולים לחזור בהם עד שהקניין יתממש לגמרי. ניתן להבין את התופעה הזאת בלי לסתור את דברינו: על אף שהקניין חל מבחינה תאורטית, תיתכן חזרה ממנו עד שיחול ממשית, שכן מצינו מקרים אחרים שבהם אפשר לחזור מקניין אף על פי שהוא כבר חל.

סיכום

דנו בשלושה הסברים בשיטת רבי מאיר:

1. בעיית דשלב"ל נוגעת רק לחלות, ולא למעשה. את האפשרות הזאת דחינו בשלב מוקדם של השיעור.

2. דשלב"ל מהווה בעיה גם בחלות, אך רבי מאיר רואה את המעשה ואת החלות כתהליך אחד מתמשך, וקיומו של הקניין מתאפשר משום שבסופו הדבר כבר בא לעולם, ולכן ניתן לומר שהקניין לא היה על דשלב"ל.

3. בעיית דשלב"ל איננה קיימת משום שרבי מאיר מציג בזאת קניין חדש, שניתן לבצעו ברמה התאורטית, עוד קודם שיוכל להתגשם. הבנה זו מאפשרת לרבי מאיר להתגבר על בעיית כלתה קניינו.

לעיון נוסף

1. עיין תוספות סג. ד"ה כגון. תוספות שואלים מדוע יש צורך ב"מעכשיו". בשיעור התייחסנו לתשובת ר"י, אך תוספות מעלים תירוץ נוסף. מהו התירוץ הזה? האם ניתן להסיק ממנו משהו באשר לשיטת רבי מאיר?

2. עיין בסוף תוספות ("ומיהו קשה לפירוש ר"י..."). מדוע מתקשים תוספות ביישום פתרון "מעכשיו" ביחס למקרים שבהם מעוכבת חלות הקניין הלכה למעשה?

מקורות ושאלות לשיעור הבא:

השיעור הבא יעסוק במשנה (סג.) ובהסבר הגמרא לעניין "ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף". מקור הדין בדפים מח.-מח: ("תניא עשה לי שיריים..." עד "אין אומן קונה בשבח כלי", ורש"י ותוספות שם), ויש ללמוד את הסוגיה שם במקביל לסוגייתנו.

ראה גם: תוספות רי"ד סג.; תוספות רי"ד מח.; ריטב"א מח.; רשב"א מח.; רמב"ם הלכות אישות פ"ה הלכות יט-כ.

שאלות:

1. מה הקשר בין המחלוקת באשר לאופייה של שכירות לבין השאלה אם ניתן לקדש בה?

שאלה זו בנויה על שאלה יסודית יותר:

2. מה נקודת המחלוקת בשכירות? האם היא רק באשר למועד החיוב, או שמא יש כאן תפיסה שונה של שכירות בכלל?

3. חשוב לזכור שאפשר לתת כסף לאישה על מנת שהקידושין יחולו מאוחר יותר (נט.).