שיעור 39 - עדות לקיום הדבר

  • הרב יאיר קאהן

עדות לקיום הדבר / הרב יאיר קאהן

שיעור 39: קידושין סה:

בדרך כלל תפקידם ההלכתי של עדים הוא להוות ראיה בלבד; הדבר שעליו הם מעידים אינו תלוי בנוכחותם, ועדותם משמשת רק כהוכחה לכך שהוא אכן התרחש. בקידושין, לעומת זאת, שונה תפקידם של העדים בתכלית. נוכחותם במהלך טקס הקידושין הכרחית לחלותם. קידושין שנעשו ללא עדים אינם תקפים מבחינה הלכתית, גם אם הצדדים המעורבים במעשה מודים שהוא אכן התרחש. עדות כזו מכונה "עדות לקיום הדבר", והיא עדות מיוחדת הקשורה למצבים שבהם יש שינוי של מעמד אישי, כמו גטין וקידושין (הגדרת הפרמטרים הייחודיים המגדירים קטגוריה זו היא נושא סבוך, ולא ניגע בו בשיעור זה). ננסה לנתח הלכה זו תוך התמקדות בתפקיד העדים בתהליך הקידושין. נתחיל במקרים גבוליים, שבאמצעותם ננסה לעמוד על גבולותיה של עדות לקיום הדבר. מגמתנו היא להראות שהמחלוקות השונות בראשונים ביחס למקרים אלו משקפות גישות שונות בהבנת תפקידה של עדות לקיום הדבר.

א. עדי חתימה

שטר קניין הוא אמצעי העברת בעלות שעצם מסירתו מן המוכר לקונה יוצר את הקניין. לדעת רבי מאיר, כל שנדרש ליצירת שטר קניין הוא חתימת העדים עליו (עדי חתימה), ואין צורך שהעדים יהיו נוכחים בשעת הקניין, כלומר, בשעת העברת השטר מן המוכר לקונה (במילים אחרות: הוא אינו מצריך עדי מסירה). נראה שלפי דעה זו הקניין חל כאשר המוכר מצייד את הקונה בראיה שאינה ניתנת לערעור כי הקרקע (למשל) אכן שלו, והשטר החתום הנמצא בידי הקונה מהווה הוכחה מספקת לעניין זה (עיין שיעור 15).

בהעברת עקרונות אלו משטר קניין לגטין וקידושין עלינו להתחשב גם בצורך בעדים לקיום הדבר. לדעת רבי מאיר, העדים צריכים רק לחתום על שטר הגטין או על שטר הקידושין, ואין הם צריכים להיות נוכחים בשעת מסירתו. לכאורה אין כאן עדות לקיום הדבר - במהלך הנישואין לא נכחו עדים!! ואכן, זו דעת רבנו תם (תוספות במסכת גטין ד. ד"ה דקיימא), הטוען כי בגטין וקידושין יש צורך הן בעדי חתימה והן בעדי מסירה: עדי חתימה - על מנת ליצור שטר בר-תוקף, ועדי מסירה שישמשו כעדים לקיום הדבר. אולם רוב הראשונים סבורים כי די בעדי חתימה גם לעדות לקיום הדבר, על אף שלא נכחו במעשה הקידושין או במעשה הגירושין. למעשה, ראשונים רבים סבורים כי אפילו לדעת רבי אלעזר, החולק על רבי מאיר ודורש בדרך כלל עדי מסירה, די בעדי חתימה לגירושין (עיין רמב"ם הלכות גירושין פ"א הט"ז)! על כורחנו סבורים ראשונים אלו כי עדי חתימה ממלאים את הדרישה של עדות לקיום הדבר על אף שלא נכחו פיזית בשעת חלות המעשה.

ב. כתב ידו

מקרה מקביל, אם כי קיצוני יותר, הוא כאשר אין עדי חתימה כלל על השטר אולם השטר נכתב בידי החתן עצמו - "כתב ידו". השאלה אם כתב ידו נחשב כשטר אינה חשובה לענייננו. גם אם נאמר שכתב ידו מספיק ליצירת שטר, עדיין יש לשאול אם הוא מספיק כעדות לקיום הדבר. ריטב"א מביא מחלוקת בעניין. בתחילה הוא מביא את דעת רשב"א, הפוסל כתב ידו, בין היתר בגלל העדר עדות לקיום הדבר. אחר כך הוא מביא את דעת רמב"ן, המכשיר כתב ידו לקידושין כיוון שעדות החתן על עצמו היא כמאה עדים, וממילא די בה להוות עדות לקיום הדבר.

ג. עדים נסתרים

הראשונים נחלקו גם במקרה שהחתן הסתיר את העדים ואז קידש את האישה. יש הטוענים כי קידושין כאלה תופסים, שכן היו עדים בשעת המעשה (עיין תוספות ר"י הזקן סה:). אך ראשונים רבים פוסלים קידושין אלו. חלקם פוסלים מסיבות טכניות: היות שהאישה לא ראתה את עדי הקידושין, היא חשבה שהאיש אינו מתכוון ברצינות לקדשה ובעצם לא התרצתה לקידושין. ריטב"א(ד"ה איתמר), מכל מקום, טוען כי עדים נסתרים אינם יכולים לשמש כעדים לקיום הדבר אלא רק כראיה.

ד. קרוב ופסול - פסולי עדות

באופן כללי קיים בדיני עדות דין "נמצא אחד מהן קרוב או פסול - עדותן בטלה": אם נמצא אחד מקבוצת עדים פסול לעדות - הוא פוסל את כל הקבוצה. הגמרא במכות (ו.) מגבילה דין זה למקרה שהעד הפסול התכוון להעיד; אך אם הוא רק צופה, ואינו מתכוון להעיד, אין הוא פוסל את יתר העדים. עקרונית ניתן היה לצפות שגם בקידושין הדין יהיה דומה, ונוכחות פסולי עדות רבים בקהל (קרובי החתן והכלה) לא תפסול את העדים שכן הם אינם מתכוונים להעיד. אלא שריטב"א (מג. ד"ה איתמר) מגביל הכשר זה וטוען כי הכוונה להעיד היא הגורם הקובע רק ביחס לעדי ראיה, שעצם עדותם היא החשובה, אך לא בעדי קידושין - שאינם נוכחים על מנת להעיד אלא על מנת ליצור את חלות הקידושין, ולכן הגורם הקריטי היחיד לגביהם הוא נוכחותם בשעת הקידושין. מכיוון שבעדות הקידושין נכחו עדים כשרים ועדים פסולים גם יחד, פסולים כולם כקבוצה אחת. על כן, אומר ריטב"א, צריך החתן לייחד לו עדים וליצור כת עצמאית של עדים כשרים.

הזכרנו עד כה ארבעה מקרים שבהם נחלקו ראשונים ביחס לעדות לקיום הדבר: 1. עדי חתימה; 2. כתב ידו; 3. עדים שנסתרו; 4. קרוב ופסול. מניתוח מקרים גבוליים אלו נוכל להתמקד בגישות השונות להבנת עדות לקיום הדבר. למשל, ניתן להסיק מדברי ריטב"א בשני המקרים האחרונים כי הוא מחלק בין עדות לקיום הדבר ובין עדות רגילה שמטרתה היא רק בירור. על מנת להעריך את החידוש שבדעה זו, נעיין במקור דין עדות לקיום הדבר.

" 'דבר' - 'דבר' מממון"

הצורך בעדות לקיום הדבר נלמד מן הצורך בשני עדים בתביעות ממוניות. לימוד זה מציב בפנינו קושי לוגי: כיצד נוכל ללמוד מעדי ממונות, שהם עדי ראיה בלבד, כי דרושה עדות לקיום הדבר? התשובה הפשוטה לשאלה זו היא שמדיני ממונות אנו למדים כי רמת הראיה הנדרשת לכינון מעמד אישי מקבילה לרמת הראיה הנדרשת בדיני ממונות (עיין סו. "אין דבר שבערוה פחות משניים"); לעניין זה קידושין דומים לדיני ממונות - בשניהם עדים משמשים כראיה. עם זאת, בגטין ובקידושין קיימת דרישה נוספת לשם יצירת החלות: שהמעשה יהיה ניתן להוכחה. כך כותב הרמב"ם במפורש (הלכות גירושין פ"א הי"ג): "ומנין שיתננו לה בפני עדים... ואי אפשר שתהיה זו היום ערוה, והבא עליה במיתת בית דין, ולמחר תהיה מותרת בלא עדים". על כן קידושין שלא נעשו בנוכחות שני עדים אינם חלים, משום שלא ניתן להוכיחם. בקיצור: הדרישה לעדות לקיום הדבר בקידושין, פירושה שתהיה אפשרות להוכיח את המעשה בבוא העת. עדים אלו עדיין ישמשו אפוא כעדי ראיה, ובהתאם לכך יש לצפות שהקריטריונים של עדות לקיום הדבר יהיו דומים לאלו של עדות לבירור.

אלא שריטב"א, כפי שצוין לעיל, מחלק בין שתי הקטגוריות: עדים נסתרים אינם כשרים לעדות לקיום הדבר, על אף שהם יכולים לשמש לצורכי בירור; אם עדים פסולים אינם מתכוונים להעיד, אין הם פוסלים את שאר הכת לבירור, אך הם פוסלים אותה לעדות קידושין. מדברי ריטב"א עד כה נראה שהוא מבין באופן שונה את המושג עדות לקיום הדבר. לדעת ריטב"א, הצורך בעדים איננו נובע מצורך באפשרות להוכיח את המעשה אלא מתפקיד שעליהם למלא בשעת הקידושין. מהו, אם כן, תפקיד זה?

גישות חלופיות

ניתן לומר שהצורך בנוכחות שני עדים בקידושין נועד ליצור אווירה שבה לא יהיה ספק ביחס לכוונות הצדדים המעורבים. ללא עדים יש מקום להטיל ספק ברצינות המעשה, על אף ששני הצדדים אישרו את קיומו (גם בגלל היכולת העקרונית להכחישו). כאשר דרוש גילוי דעת מלא וברור, המעשה צריך להיעשות בנוכחות עדים (עיין כתובות קא: "איתמר... מילתא דשטרא";רמב"ם הלכות מכירה פי"א הט"ו; שם פ"ה ה"ט וראב"ד שם; ארץ הצבי סימן כה). אם נקבל הסבר זה ביחס לתפקיד העדים, נישאר באותה קטגוריה מבחינת הבנתו למרות ההסבר השונה. אם, למשל, נטיל ספק בדעת שהייתה בשעת המעשה בגלל העובדה שניתן להכחיש את עצם קיומו, שוב נוכל להסתפק רק באפשרות הוכחה כערובה לקיום דעת בשעת המעשה (מכל מקום, ייתכנו הבדלים להלכה בין שתי הגישות שהוצגו עד כה בדבר תפקידם של עדי הקידושין).

ברצוני להציג אפוא הסבר אחר, שיחדד יותר את ההבדל שמעלה ריטב"א בין עדות לקיום הדבר ובין עדות לבירור. על אף שקידושין הם יחסים פרטיים שבין בעל ואשתו, יש להם משמעות חברתית רחבה. על כן יהיה זה הגיוני לדרוש ביטוי מסוים לפן זה (החברתי) של המעשה בשעת הקידושין עצמם. ממילא אין די במעשה קידושין פרטי; על הקידושין לכלול גם מרכיב ציבורי. נוכחות העדים בקידושין הופכת אותם מטקס משפחתי לטקס בעל משמעות ציבורית. נוכחות העדים בשעת המעשה אינה נחוצה אפוא לשם עדות אלא להפיכת המעשה לציבורי, כלומר: היא דרושה כשלעצמה.

כעת נוכל להסביר את פסקי ריטב"א. עדים נסתרים יכולים להוות הוכחה לקיום המעשה, ובכך לספק את הדרישה שמעשה הקידושין יהיה ניתן להוכחה; אולם אם נוכחות העדים בשעת המעשה נחוצה לבירור כוונת האישה, אין נוכחות עדים נסתרים מספיקה; יתר על כן: אם נוכחות העדים נחוצה להפיכת המעשה לטקס בעל משמעות ציבורית, ברור שאין די בעדים נסתרים. אם נכחו פסולי עדות בין הצופים במעשה הקידושין, אין הם פוסלים את העדים הכשרים כל עוד אין הם מתכוונים להעיד; אולם החילוק הזה נאמר רק בעדי בירור, משום שעצם הגדרתם כעדים תלויה ברצונם להעיד, אך אם עצם נוכחות העדים בשעת המעשה הופכת אותם לעדים (בין אם היא דרושה לבירור דעת האישה ובין אם היא דרושה להפיכת הטקס לטקס בעל משמעות ציבורית) -נפסלים כל העדים הכשרים, שכן הם מעורבים בכת אחת עם פסולי עדות, אלא אם כן מינה החתן בפירוש שני עדים כשרים להיות עדיו.

הסבר זה יכול לסייע לנו בליבון השאלה אם עדי חתימה או כתב ידו יכולים לשמש עדי קיום. הרמב"ם, הסבור כי עדי קיום דרושים כאפשרות להוכיח את המעשה (הלכות גירושין פ"א הי"ג), עקיב בפסיקתו שעדי חתימה מספיקים, משום שהגט החתום בידי שני עדים מספק את ההוכחה הנדרשת. טענה דומה ניתן לטעון גם ביחס לכתב ידו, שכן כתב ידו של הבעל על הגט מעיד שהוא אכן נתן את הגט לאשתו. בדומה לכך, אם נוכחות העדים נועדה להבטיח כוונה, כתב ידו של הבעל מוכיח כי הוא אכן התכוון לגרש את אשתו, שכן מסר לה גט בכתב ידו או בחתימתו. אך אם דרוש טקס ציבורי, יהיה זה מתבקש לדרוש נוכחות עדים ממש בשעת המעשה.

כל המקרים הללו הם מקרים שבהם יש אפשרות להביא ראיה אולם העדים אינם נוכחים במקום. ננסה עתה לבחון מקרה שבו נוכחים עדים במקום אולם אין אפשרות להביא ראיה: עדים הכשרים מדאורייתא ופסולים מדרבנן (עיין סנהדרין כד:). רשב"א (ח"א תשובה אלף קפ"ה) מביא את דעת הרי"ף, המכשיר קידושין כאלו כיוון שנכחו בהם עדים כשרים מדאורייתא. אם תפקיד העדים הוא לשמש אפשרות לבירור - ניתן לחלוק על פסיקה זו, שהרי עדים כאלה לא יתקבלו בבית דין, ואינם מספקים את יכולת ההוכחה הנדרשת על אף שמדאורייתא הם כשרים.

חיצוני או פנימי

לשאלתנו בדבר תפקידם של עדים לקיום הדבר השלכות על עניין אחר. באיזו מידה נחשבים עדי קיום הדבר חלק מן המעשה: האם הם מהותיים למעשה, או שמא הם רק דרישה טכנית בו? הרמ"א (דרכי משה אבן העזר סימן ק"נ ס"ק ב) פוסק כי גט שנחתם על ידי עדי חתימה אך נמסר ללא עדים - פסול, אך האישה אסורה להינשא לכוהן. לעומתו טוען השאגת אריה (שו"ת החדשות סימן ג) כי העדר עדים בשעת המסירה פוסל את הגט לחלוטין, ועל כן האישה כשרה אף לכהונה (במות הבעל). אפשר שהמחלוקת ביניהם קשורה ליחס שבין העדים והמעשה. אם עדות לקיום הדבר היא מהותית למעשה הגירושין, אזי כאשר אין עדים כאלה הגיוני שלא ייווצר איסור כהונה. אך אם המעשה נחשב מעשה גירושין גם ללא עדי קיום, והצורך בעדי קיום נובע ממניעים צדדיים, בהחלט אפשרי שגם מסירת גט ללא עדי קיום תיצור איסור כהונה (עיין שיעור 20).

אם העדים משמשים כאופציה להבאת ראיה, מתקבל על הדעת שהם מהווים תנאי לחלות הקידושין. אך עם זאת, המניע לדרישה זו (עדי קיום) הוא צדדי ואינו נוגע לעצם מעשה הקידושין, וממילא העדר עדים לא יפגע בעצם המעשה. לעומת זאת, אם נאמר שנוכחות העדים דרושה להפיכת הקידושין לטקס בעל משמעות ציבורית, ממילא העדים מהווים חלק אינטגרלי של מעשה הקידושין, והעדרם יפסול את מעשה הקידושין מעיקרו (ראה קומץ מנחה מצווה רו).

סיכום

פיתחנו שתי גישות בסיסיות בהבנת עדות לקיום הדבר:

1. על מנת להחיל גטין וקידושין יש להפוך את המעשה לניתן להוכחה.

2. בגטין וקידושין עצם נוכחות העדים חשובה: א. לשם בירור כוונת הצדדים; ב. כחלק מאופיים הציבורי של טקסי הגטין או הקידושין.

לפי הגישה הראשונה, כל מסמך מאשר אחר יכול להתקבל בבית דין, בעוד שלפי הגישה השנייה יש צורך בנוכחות העדים בפועל בשעת הקידושין. מבחינת הגישה הראשונה הצורך בעדים הוא חיצוני למעשה, בעוד שהגישה השנייה תחשיב את מציאות העדים בשעת המעשה כתנאי מהותי למעשה הקידושין.

לעיון נוסף

1. כיצד יכולה הגישה השנייה ללמוד עדות לקיום הדבר מדיני ממונות?

2. עיין ברמב"ם ובראב"ד הלכות אישות פ"ז הכ"ג ופ"ג הט"ו, וברמב"ם הלכות גירושין פ"ו הלכות א-ד. על מה מבוססת מחלוקת הרמב"ם והראב"ד? האם היא קשורה באופן כלשהו לגישות השונות שהוצגו בשיעור זה?