שיעור 44 - מלחמת רמות גלעד ומות אחאב בה כדבר ה' (כ"ב, א-לח) חלק ב

  • הרב אלחנן סמט

מבוא – חלק שני:פרק כ' ופרק כ"ב כמכלול סיפורִי

במהלך עיונינו לפרק כ' (בסדרה "אחאב נלחם בבן-הדד בליווי נבואי") ציינו לא פעם ולא פעמיים, כי הסיפור בפרק כ"ב, שבו אנו עוסקים בסדרה הנוכחית, הוא המשכו הספרותי וההיסטורי של הסיפור בפרק כ'. בסעיף זה נברר דבר זה ונביא ראיות לכך ששני הסיפורים הללו יחדיו הם 'מכלול סיפורִי'.

'מכלול סיפורִי' הוא קובץ המכיל סיפורים אחדים, שכל אחד מהם עצמאי במידה רבה אך אינו עצמאי לחלוטין. כל סיפור במכלול הסיפורי הוא בעל נושא משלו, מבנה עצמאי ותכונות נוספות המייחדות אותו. ואף על פי כן, קיים בין הסיפורים רצף, הבא לידי ביטוי בהיבטים שונים של הסיפורים, כגון בעלילה המתפתחת מסיפור לסיפור, בממדי הזמן והמקום המצויים בהמשכיות שניתן לעקוב אחריה, וכמובן במשק הדמויות העיקריות המשותף לכל הסיפורים.

כאשר אנו עוסקים בניתוח של מכלול סיפורי במקרא עלינו לפעול בשני מסלולים: מחד, עלינו לתחם את גבולותיה של כל אחת מן היחידות הסיפוריות המרכיבות את המכלול, ולעמוד על נושאה המיוחד ועל אופייה הספרותי הספציפי, כשם שאנו נוהגים ביחס לכל סיפור במקרא; מאידך, עלינו לעמוד על הזיקה בין כל יחידה כזאת לבין חברותיה במכלול הסיפורי, ולחתור אל המכנה המשותף ביניהן ואל נושא המכלול הסיפורי כולו.[1]

הפרקים כ' ו-כ"ב ממלאים היטב את התנאים להגדרתם כ'מכלול סיפורי': כל אחד מפרקים אלו הוא סיפור עצמאי בכל היבט שהוא: לכל  אחד מהם יש נושא משלו וסגולות ספרותיות המייחדות אותו. ואף על פי כן עצמאותו של כל אחד מוגבלת במקצת, שכן הם זקוקים זה לזה ומשלימים זה את זה.

הקורא את הסיפור בפרק כ' שואל את עצמו: האם הברית שכרת אחאב עם בן-הדד הוכיחה את עצמה? האם קִיים בן-הדד את התחייבותו לאחאב, והשיב את הערים הישראליות שנכבשו בידי הארמים? האם חנינת בן-הדד ושילוחו בברית מנעה מלחמה נוספת בין ארם לישראל? על כל השאלות האלו עונה הסיפור בפרק כ"ב, ואלמלא התשובות הניתנות בו היו השאלות הללו נותרות פתוחות, וממילא הייתה נפגעת היכולת להעריך נכונה את מעשהו של אחאב.

בסיום פרק כ' מתואר העונש שמייעד הנביא לאחאב "וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ". הקורא שואל את עצמו מתי וכיצד התקיים עונש זה באחאב ובישראל? גם על כך באה התשובה בסיפור שבפרק כ"ב. נמצא כי עניינים מרכזיים בפרק כ' נותרים 'פתוחים' וסגירתם נעשית בסיפור הבא בהמשך המכלול.

אף הקורא את הסיפור שבפרק כ"ב חש שאין להבין סיפור זה אך מתוך עצמו: כמה דברים סתומים בסיפור זה מוצאים את פתרונם רק מחמת ידיעתנו את המסופר בפרק כ'. כך הדבר במה שנוגע לצורך להשיב את רמות גלעד לישראל, ולא 'להחשות' עוד מקחת אותה (ראה להלן סעיף 2ד); ובייחוד הדבר אמור ביחס לגורלו של אחאב – מותו במלחמה, גורל שהנביא הכריז עליו עוד לפני שאחאב יצא אליה, ואין בפרק כל הסבר לגזירה זו. אך בידיעת הסיפור בפרק כ' מוסבר הדבר היטב.

שני הסיפורים מצויים ברצף ברור של זמן: שלוש מלחמות בין ארם לישראל מתוארות בשניהם, והכתוב מציין את פער הזמן בין כל מלחמה לבין הקודמת לה. אותן דמויות מרכזיות מופיעות בשני הסיפורים; ונקודות דמיון ספרותיות נוספות קיימות ביניהם כפי שנפרט להלן.

בהמשך עיון זה נסקור את הקשרים השונים שבין שני הסיפורים. קשרים אלה שייכים לתחומים מגוונים: יש מהם השייכים לתחום העלילה הנמשכת מסיפור לסיפור; יש המציינים קיומה של מסגרת ספרותית דומה שלתוכה נוצקו שני הסיפורים; ויש מהם השייכים לתחום הסגנון המאפיין את שני הסיפורים כאחד. מסקנת ההשוואה ביניהם תלמדנו כי שני הסיפורים הללו יצאו ממקור אחד, ותצדיק את הגדרתם כמכלול סיפורי.

 

 

1. ייחודם של פרקים כ' ו-כ"ב לעומת יתר פרקי אחאב בספר מלכים

א.      נושא הסיפורים – שני הסיפורים עוסקים במלחמותיו של אחאב מלך ישראל בארם, מלחמות שנערכו בהפרשי זמן קצרים יחסית בשנותיו האחרונות של אחאב. שני הסיפורים הללו הם היחידים מבין פרקי אחאב שבהם מתוארת פעולתו של אחאב כלוחם באויב חיצוני. שאר הסיפורים המסופרים עליו בספרנו נוגעים בעניינים פנימיים שאירעו בתוך ממלכת ישראל.

ב.       כינוייו של אחאב – הקשר הקודם שעמדנו עליו מתבטא בתופעה סגנונית בולטת המייחדת את שני הסיפורים שאנו דנים בהם משאר הסיפורים אודות אחאב בספרנו: בכל סיפורי אחאב, מלבד אלה שבפרק כ' ו-כ"ב, מכונה אחאב על פי רוב בשמו הפרטי ללא תוארו המלכותי,[2] ואילו בסיפורים שבפרק כ' ובפרק כ"ב הפוך הדבר: אחאב מכונה בהם על פי רוב 'מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל' או 'הַמֶּלֶךְ' .[3]

ג.        הנביא העומד מול אחאב – עוד עניין מייחד את שני הסיפורים שאנו דנים בהם משאר הסיפורים על אחאב: אליהו נביא הדור, הדמות הנבואית שעומדת מול אחאב בכל הסיפורים האחרים, נעדר משני הסיפורים הללו. מול אחאב פועל בשני הסיפורים נביא אחר.[4]

2. קשרי עלילה גלויים או סמויים בין פרק כ' ל-כ"ב

ד.       ציון כרונולוגי מקשר[5] – פתיחתו של סיפורנו בפסוק א "וַיֵּשְׁבוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים, אֵין מִלְחָמָה בֵּין אֲרָם וּבֵין יִשְׂרָאֵל" קושרת את סיפורנו בפירוש למחצית השנייה של הסיפור שבפרק כ'. שם סופר על המלחמה הקודמת בין ארם לישראל שהתרחשה באפק שלוש שנים קודם למסופר בפרקנו. מלחמה זו אירעה "לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה" (כ', כב; כו),  כלומר כעבור שנה מהמלחמה הראשונה שהייתה בין שני הצדדים בשומרון. הפסוק הפותח את סיפורנו מציין אפוא כי לאחר המלחמה ההיא, השתררו שלוש שנות שקט שבהן "אֵין מִלְחָמָה בֵּין אֲרָם וּבֵין יִשְׂרָאֵל", ורק אז פרצה ביניהם מלחמה נוספת.

ה.      העילה למלחמה בסיפורנו: הפרת הברית שנכרתה בסיפור הקודם – העילה ליזמת המלחמה של אחאב בסיפורנו מתוארת בפתח סיפורנו בפסוק ג:

                                           וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל עֲבָדָיו:

הַיְדַעְתֶּם כִּי לָנוּ רָמֹת גִּלְעָד

וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים מִקַּחַת אֹתָהּ מִיַּד מֶלֶךְ אֲרָם?!

נימה של ביקורת עצמית נשמעת בדברי אחאב הללו על ההשתהות מלהשיב את רמות גלעד לישראל. מהו הבסיס להתעוררות זו של אחאב לעשות זאת עתה?

נראה שהפתרון לכך מצוי בסיפור שבפרק כ'. מפרשים אחדים[6] קשרו בין דברי אחאב הללו להתחייבות שנתן לו בן-הדד בסיומה של המלחמה הקודמת, בעת שאחאב העלה אותו למרכבתו והעניק לו את חייו במתנה:

כ', לד      וַיֹּאמֶר אֵלָיו: הֶעָרִים אֲשֶׁר לָקַח אָבִי מֵאֵת אָבִיךָ – אָשִׁיב             

והנה, עברו שלוש שנים, ובן-הדד לא קיים את הבטחתו זאת, לפחות במה שנוגע לעיר האסרטגית שבעבר הירדן המזרחי רמות גלעד. אחאב, המרגיש עצמו מרומה, פונה אל עבדיו באמירה המביעה את התסכול שהוא חש מאי-קיומה של ההבטחה שנתן לו בן-הדד תמורת החנינה שחנן אותו.

ו.        מות אחאב: עונש על חטאו בסיפור הקודם – מותו של אחאב במלחמה ברמות גלעד נצפה מראש על ידי מיכיהו בן ימלה, וגם היה מכוון מאת ההשגחה הא-לוהית (כ – "מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד?"). דבר זה נאמר ונשנה ונשלש בסיפורנו. ברם לא נאמר בסיפורנו על שום מה נגזרה על אחאב מיתה זו. דבר זה לא נאמר, משום שסיפורנו נסמך על הסיפור הקודם בפרק כ'. שם מתואר חטאו של אחאב בשילוחו של בן-הדד 'איש חרמו של ה'' מתחת ידו.[7] על חטא חמור זה גזר עליו הנביא בסוף אותו סיפור:

                כ',מב      כֹּה אָמַר ה': יַעַן שִׁלַּחְתָּ אֶת אִישׁ חֶרְמִי מִיָּד

וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ.

בסיפורנו נפרע שטר זה, וכמקובל בעונשים שהנבואה הכריזה עליהם בטרם בואם, נעשה הדבר בדרך המבליטה את הקשר בין החטא לעונשו: אחאב נענש במסגרת מלחמה נוספת בין ארם לישראל, שנגרמה כתוצאה מאי-קיום ההתחייבות שנתן בן-הדד לאחאב בעת שהלה חנן אותו.[8] מסתבר ש'מלך ארם' זה, ששמו לא נזכר בסיפורנו, הוא אותו בן-הדד עצמו, ופקודתו לחייליו עם פרוץ המלחמה "לֹא תִּלָּחֲמוּ אֶת קָטֹן וְאֶת גָּדוֹל, כִּי אִם אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ" (לא) מבליטה על דרך ההיפוך האירוני את האבסורד במעשיו של אחאב בסיבוב המלחמה הקודם, שהרג בחיילי ארם אלפים ורבבות 'מקטן ועד גדול', אך דווקא את שונאו, מלך ארם 'אחיו' (כ', לב: "הַעוֹדֶנּוּ חַי? אָחִי הוּא!") – הציל.

3. קשרים מבניים בין פרק כ' ל-כ"ב

ז.        תיאור המלחמה על פי סדר שלבים קבוע – בעיון האחרון בסדרה הקודמת, 'מבנה סיפורנו ומשמעותו', עמדנו על כך שכל אחת משתי מערכות המלחמה המתוארות בפרק כ' בנויה בסדר קבוע בן ארבעה שלבים. סיפורנו מתאר מערכת מלחמה אחת בלבד, ועל כן המבנה הכללי שלו אינו כמבנה הסיפור שבפרק כ'.[9] אף על פי כן, שלושה מארבעת השלבים המצויים בתיאורי מערכות המלחמה שבפרק כ' חוזרים כסדרם בתיאור מהלך המלחמה בסיפורנו:            

שלב א: ההכנות למלחמה (פסוקים א–ד בסיפורנו)    

שלב ב: הופעת נביא לפני אחאב המבשר לו על תוצאות המלחמה מראש (יז–כח)[10]               

שלב ג: תיאור המלחמה ותוצאותיה בהתאמה לדברי הנביא (כט–לח)

השלב הרביעי החוזר בשתי המלחמות שבפרק כ' – הופעה נוספת של הנביא לפני אחאב לאחר סיום המלחמה – אינו אפשרי בסיפורנו, שכן אחאב מוצא את מותו במלחמה.

ח.      הקבלה ניגודית בין הסיפורים – הדמיון שהצבענו עליו בסעיף ההשוואה הקודם הוא כמובן דמיון מבני חיצוני בלבד. מבחינת התוכן הפנימי של שלושת השלבים הללו, הפוך סיפורנו לסיפור שבפרק כ' ומהווה מעין 'תמונת ראי' שלו:

                           שלב א: היזמה למלחמה בפרק כ' על שתי מערכותיו הייתה של בן-הדד;

היזמה בסיפורנו היא של אחאב.

                שלב ב: הנביא בפרק כ' מודיע לאחאב בשתי המערכות על ניצחונו במערכה העומדת להיפתח;

הנביא בסיפורנו מנסהלמנוע את אחאב מלצאת למלחמה, ומודיע לאחאב כי אם יצא, לא תשיג המלחמה את מטרתה ואחאב יהרֵג בה.

שלב ג: המלחמה בפרק כ' על שתי מערכותיו הסתיימה בניצחון;

המלחמה בסיפורנו הסתיימה בכישלון ובמות אחאב.

היפוך זה בין שני הסיפורים נובע מחטאו של אחאב שגזר את דינו: הן מחטאו בסוף פרק כ', כשחנן את בן-הדד, ובנוסף לכך מחטאו בעצם זה שיצא למלחמה בסיפורנו, בניגוד לדבר ה' בפי נביאו.

4. דרכי סגנון ולשון משותפות לשני הסיפורים

הקשרים הבאים שנצביע עליהם מורים על דרכי סגנון ולשון החוזרות בשני הסיפורים, דבר המלמד כי יד אחת היא שכתבה את שניהם.

ט.      פסוק שזמנו מאוחר מוצב כפסוק פתיחה לסיפור – שיטה ספרותית אחת ננקטה בפתיחתם של שני הסיפורים שבפרק כ' ו-כ"ב: שני הסיפורים פותחים בפסוק שמקומו מבחינת סדר האירועים בפרק הוא מאוחר יותר.[11]

כדי להבהיר זאת במה שנוגע לפרק כ"ב עלינו להקדים ולפרש את פתיחת סיפורנו:

           א             וַיֵּשְׁבוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים, אֵין מִלְחָמָה בֵּין אֲרָם וּבֵין יִשְׂרָאֵל.

           ב              וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית, וַיֵּרֶד יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.

לשם מה ירד יהושפט אל אחאב שומרונה? לכאורה, לא לשם יציאה למלחמה, שהרי דבר זה עוד לא נידון אפילו בין אחאב לעבדיו, ורק בפסוק ג יעלה אחאב בפני עבדיו את הצורך לצאת למלחמה.

אם כן, שמא ירד יהושפט אל אחאב לשם ביקור גרידא,[12] ורק בעת ביקורו נידונה היציאה למלחמה בארם. תחילה מעלה אחאב את העניין באוזני עבדיו, ואחר כך באוזני יהושפט – "הֲתֵלֵךְ אִתִּי לַמִּלְחָמָה" (ד). אז מקבל אחאב תשובה חיובית מרעהו – "כָּמוֹנִי כָמוֹךָ, כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ, כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ".

אלא שאם כך הוא סדר הדברים, חסרה חוליה נחוצה וחשובה בסדר ההכנות למלחמה: מתי הגיע צבאו של יהושפט – 'עמו וסוסיו' – אל שומרון, לקראת היציאה למלחמה המשותפת? מיד אחר הסכמתו של יהושפט לצאת למלחמה אנו מצויים כבר בערב המלחמה, ויהושפט דורש מאחאב "דְּרָשׁ נָא כַיּוֹם אֶת דְּבַר ה'" (ה), ומיד אחר העימות בין הנביאים, נאמר בפסוק כט: "וַיַּעַל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה רָמֹת גִּלְעָד" – וברור ששני הצבאות עלו עמהם! ובכן מתי גויס צבאו של יהושפט ומתי הגיע מיהודה לשומרון?[13]

התשובה הנראית לנו היא כי ירידתו של יהושפט אל אחאב, המתוארת בפסוק ב, כבר נעשתה לשם היציאה המשותפת למלחמה, וכי יהושפט בא לשומרון עם כל צבאו – עמו וסוסיו. דבר זה נרמז בקשר הלשוני שבין פסוק א – "שָׁלֹשׁ שָׁנִים אֵין מִלְחָמָה בֵּין אֲרָם וּבֵין יִשְׂרָאֵל" לפסוק ב – "בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית – וַיֵּרֶד יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל" – לשם המלחמה שנתחדשה.

אולם הרי בשלב זה בסיפור המלחמה עוד לא נידונה כלל, אף לא בין אחאב לעבדיו! ובכן, צריך לומר כי באמת זמנו של פסוק ב הוא לאחר פסוקים ג–ד, ושני הפסוקים הללו המתארים את השיח שבין אחאב לעבדיו ובין אחאב ליהושפט משמשים כרקע שנועד להסביר את סיבת ירידתו של יהושפט אל אחאב למלחמה. כלומר, בטרם 'ירד' יהושפט אל אחאב, התעוררה באחאב היזמה לצאת למלחמה בארם. לאחר התייעצות עם עבדיו שלח ליהושפט (שישב עדיין בירושלים) ושאל אותו אם יֵאות ללכת עמו למלחמה, ולאחר הסכמתו של יהושפט, ירד הלה עם צבאו לשומרון לקראת המלחמה.[14]

על פי דרך קריאה זו אין חסר בסיפורנו דבר: ירידת יהושפט לשומרון – לקראת המלחמה היא מתרחשת, ומובן מאליו שירידתו זו לשומרון נעשית בליווי צבאו.

שיטה זו, לפתוח סיפור בעיקרה של העלילה, נועדה להכניס את הקורא לעצם ההתרחשות, ורק לאחר מכן לגולל את הרקע הנחוץ להבנת הפתיח. שיטה זו מצויה במקרא בכמה סיפורים נוספים. אנו פגשנו בה לאחרונה בפתיחתו של הסיפור בפרק כ'![15]

השימוש בשיטה ספרותית דומה בפתיחת שני הסיפורים, שיטה שאינה כה נפוצה במקרא, מעיד על מקורם המשותף של שני הסיפורים הללו.

י.        מוטיבים סגנוניים משותפים ולשונות חוזרים בשני הסיפורים –

·         "חֶדֶר בְּחֶדֶר" – ביטוי נדיר זה, המביע כניסה למקום נסתר מעין רואה, מופיע בשלושה סיפורים בכל המקרא. בפרק כ', ל:

וּבֶן הֲדַד נָס וַיָּבֹא אֶל הָעִיר חֶדֶר בְּחָדֶר.

בסיפורנו, כ"ב, כה:[16]

                                וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ (– לצדקיה): הִנְּךָ רֹאֶה בַּיּוֹם הַהוּא אֲשֶׁר תָּבֹא חֶדֶר בְּחֶדֶר לְהֵחָבֵה.

בסיפור משיחתו של יהוא בידי אחד מבני הנביאים בהוראת אלישע, במלכים ב ט', ב:

                                ...וּבָאתָ, וַהֲקֵמֹתוֹ מִתּוֹך אֶחָיו, וְהֵבֵיאתָ אֹתוֹ חֶדֶר בְּחָדֶר.

ההתחבאות 'חדר בחדר' בכל שלושת הסיפורים נעשית למטרות שונות, ואין ביניהן קשר, אולם נראה שקשר סגנוני זה מעיד על המקור המשותף לסיפורים אלו.

·         "וַיִּתְחַפֵּשׂ" – בשני הסיפורים מופיע מוטיב ההתחפשות של אנשים שונים ולמטרות שונות: בפרק כ', לח נאמר על הנביא המופיע לפני אחאב כחייל מוכה "וַיִּתְחַפֵּשׂ בָּאֲפֵר עַל עֵינָיו". בסיפורנו נאמר על אחאב הבא למלחמה (כ"ב, ל) "וַיִּתְחַפֵּשׂ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיָּבוֹא בַּמִּלְחָמָה".

שינוי שעושה אדם במראהו כדי שלא יכירוהו, הוא מוטיב די נפוץ במקרא.[17] אולם תיאורו של שינוי זה כ'התחפשות' מופיע, מלבד בשני המקרים הללו, רק בעוד שני מקרים במקרא: שאול, בבואו אל בעלת האוב (שמ"א כ"ח, ח) – "וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים"; ויאשיהו בבואו להילחם בפרעה נכה בבקעת מגידו (דהי"ב ל"ה, כב) – "כִּי לְהִלָּחֵם בּוֹ הִתְחַפֵּשׂ".[18]

·         "שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם" – מספר זה מופיע פעמיים בפרק כ', כמספר המלכים הבאים עם בן הדד (פסוקים א, טז), מלכים שהפכו במחצית השנייה ל'פחות', על פי עצתם של עבדי בן-הדד (פסוק כד).

והנה מופיע מספר זה בסיפורנו (פסוק לא) כמספרם של שרי הרכב של מלך ארם: "וּמֶלֶךְ אֲרָם צִוָּה אֶת שָׂרֵי הָרֶכֶב אֲשֶׁר לוֹ שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם לֵאמֹר: לֹא תִּלָּחֲמוּ אֶת קָטֹן וְאֶת גָּדוֹל, כִּי אִם אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ".[19]

 

הקשרים המגוונים שהצגנו בעיון זה בין שני הסיפורים שבפרק כ' ובפרק כ"ב מעידים בוודאות רבה כי הם מהווים שני חלקים של מערכת ספרותית אחת גדולה – מכלול סיפורי.

אולם המכלול הסיפורי שלפנינו אינו מוצג לפנינו ברצף. הוא מתפצל לשני חלקים, ובתווך נכנס פרק כ"א שבו סיפור השונה לחלוטין מאופיו של המכלול הסיפורי שלפנינו. סדר פרקים זה מעורר שאלות אחדות שעליהן נדון בחלק השלישי של המבוא.

 



[1] ניתוח של מכלול סיפורי בדרך זו עשינו בנספח לסדרת העיונים 'בצורת' בספר 'פרקי אליהו' עמודים 132–140, וכן בעיון לפרשת כי-תשא ב'עיונים לפרשות השבוע', סדרה שנייה, עמודים 367–369. בהערה 5ב שם הזכרנו מכלולים סיפוריים נוספים שיש בספר שופטים, ורמזנו כי ישנם במקרא מכלולים סיפוריים מסוגים שונים.

[2] מלבד בשני מקומות יוצאי דופן שבהם מצטרף לשמו תואר מלכותי מסיבה מיוחדת: בסיפור כרם נבות בפרק כ"א הוא מכונה בפסוק א "אַחְאָב מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן", ובפסוק יח "אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן". על הסבר שתי החריגות הללו, ראה 'פרקי אליהו' עמודים 393–394 והערה 5 שם.

[3] בפרק כ' הוא מכונה 12 פעמים "מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל" (מתוכן פעמיים מצטרף לכינוי גם שמו); 3 פעמים "הַמֶּלֶךְ"; ורק פעם אחת בפסוק יד הוא מכונה 'אחאב' בלבד (וראה מה ששיערנו ביחס להופעה יחידה זו, בעיון ב1 בסדרה הקודמת).

בסיפורנו מכונה אחאב 17 פעמים "מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל"; 12 פעמים "הַמֶּלֶךְ"; ופעם אחת בכל הסיפור נזכר שמו (ללא תוספת תואר), בפסוק כ "וַיֹּאמֶר ה': מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד". ברור שבפסוק זה, שבו גוזר ה' את דינו של אחאב, אין זה מתאים לכנותו 'מֶלֶךְ' או 'מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל'.

ההקפדה בסיפורנו על השימוש בכינויו המלכותי של אחאב, בלא להזכיר את שמו, גרמה לכך שאף בפסוקים לז–לח, שבהם מתוארים מותו של אחאב וקבורתו, הוא מכונה 'הַמֶּלֶךְ': "וַיָּמָת הַמֶּלֶךְ... וַיִּקְבְּרוּ אֶת הַמֶּלֶךְ". דבר זה נוגד את המקובל בספר מלכים, שבתיאור מותם של מלכים הם נזכרים אך בשמם הפרטי, שהרי כבר אמר קהלת (ח', ח) "וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת" (והשווה לפסוקים לט–מ שאינם מגופו של סיפורנו).

[4] נראה שפעילותו של אליהו מול אחאב נגעה רק בהיבטים הפנימיים של התנהלותו של אחאב בקרב עם ישראל. אליהו אינו עוסק ב'ענייני החוץ' של עם ישראל (וזאת בניגוד ברור להתנהלותו של אלישע). ואם כן, ההבדל הנוכחי תלוי בשני קודמיו.

וראה דברינו בסדרה הקודמת בעניין היעדרו של אליהו מהסיפור שבפרק כ' בעיון ב3 תת-סעיף א, וכן ב'פרקי אליהו' עמוד 405 הערה 2.

[5] הדברים שייאמרו בתת-סעיף זה מבוססים על מסקנתנו בחלקו הראשון של המבוא סעיף 1 כי פסוק א שייך לסיפורנו.

[6] לדוגמה: רלב"ג; מלבי"ם; הרטום ומפרשים נוספים.

[7] על מהות חטאו זה של אחאב עמדנו בעיון ו3 בסדרה הקודמת. על מניעיו של אחאב למעשה זה עמדנו בעיון ה3 שם.

[8] אמנם הנביא בתוכחתו לאחאב בסוף פרק כ' אינו מציין שהעונש יבוא בדרך הקשורה באופן כה בולט לחטא, אולי משום שבסיפורנו ניתנה לאחאב האפשרות 'לברוח' מקיום העונש לעת עתה, בכך שיימנע מלצאת למלחמה שיזם.

[9] שם המבנה המתבקש הוא הקבלה ישרה בין שתי מחציותיו של הסיפור – מערכה צבאית מול מערכה צבאית. מבנה זה כמובן אינו מתאים לסיפורנו. על מבנה סיפורנו נעמוד בסיום סדרת עיונים זו.

[10] שלב זה שונה בסיפורנו מהשלבים המקבילים לו בפרק כ' בשני דברים חשובים (וזאת, מלבד התוכן ההפוך של בשורת הנביא בסיפורנו, שעל כך נעמוד בהמשך דברינו): ראשית, הופעותיו של הנביא בפני אחאב בפרק כ' היו יזומות על ידי ה', ששלח את נביאו אל אחאב. בסיפורנו, לעומת זאת, אחאב הוא שמזמין את הנביא אליו על מנת שישמיע את דברו. שנית, בפרק כ' הנביא פועל לבדו, ואין לו מתנגדים כלל. מיכיהו בן ימלה בסיפורנו, לעומת זאת, צריך להיאבק בארבע מאות נביאי השקר ובצדקיה בן כנענה כדי לשכנע באמיתת נבואתו.

הבדלים אלו הופכים את השלב השני בסיפורנו לארוך מאוד, הן ביחס לחלקי הסיפור האחרים, ועוד יותר בהשוואה לשלבים המקבילים בפרק כ'.

[11] פרק כ' מכניס את הקורא בפסוק א מיד להטלת המצור על שומרון ולמלחמה עליה, אף שמצור זה הוטל רק לאחר כישלון המשא ומתן בין אחאב לבן-הדד המתואר בפסוקים ב–יא שלאחר פסוק הפתיחה. ראה בסדרה הקודמת בפתיחת עיון ג.

[12] נראה שכך הובנה ירידתו של יהושפט על ידי בעל דברי הימים בסיפור המקביל (דהי"ב י"ח, א–ב) "וַיְהִי לִיהוֹשָׁפָט עֹשֶׁר וְכָבוֹד לָרֹב וַיִּתְחַתֵּן לְאַחְאָב. וַיֵּרֶד לְקֵץ שָׁנִים אֶל אַחְאָב לְשֹׁמְרוֹן, וַיִּזְבַּח לוֹ אַחְאָב צֹאן וּבָקָר לָרֹב וְלָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ, וַיְסִיתֵהוּ לַעֲלוֹת אֶל רָמוֹת גִּלְעָד".

[13] ניתן לענות על כך שצבאו של יהושפט הגיע לאחר שהביע הלה את הסכמתו להצטרף למלחמה, בין פסוק ד לפסוק ה, והכתוב דילג על פרט זה משום שהדבר מובן מאליו. אך תשובה זו דחוקה.

[14] סדר דברים דומה מצוי בהכנות למלחמת יהורם ויהושפט במואב, המתוארות במל"ב ג', ד–ח. תחילה יהורם מכין את צבאו שלו ליציאה למלחמה (פסוק ו). אחר כך הוא שולח אל יהושפט (לירושלים) את השאלה "הֲתֵלֵךְ אִתִּי אֶל מוֹאָב לַמִּלְחָמָה" וזוכה לתשובה חיובית באותה לשון כמו בפרקנו (פסוק ז). ואז מצטרף מלך ישראל אל מלך יהודה ואל מלך אדום למסע המלחמתי (פסוק ח). אלא ששם מלך ישראל הוא שפונה דרומה, ומצטרף אל מלך יהודה, ושניהם ממשיכים דרומה אל "דֶּרֶךְ מִדְבַּר אֱדוֹם". ואילו בסיפורנו, מלך יהודה, לאחר שהביע הסכמתו להצטרף לאחאב, פונה עם צבאו צפונה, ומצטרף למלך ישראל, ושניהם ממשיכים יחדיו לצפון מזרח, לרמות גלעד.

[15] ראה הערה 11.

[16] וכמובן בפסוק המקביל שבדברי הימים ב י"ח, כד.

[17] ראה סקירתנו את מצעד המתחפשים במקרא בסדרת העיונים 'אשת ירבעם מול אחיה הנביא' עיון ג4.

[18] התחפשותו של יאשיהו לפני יציאתו למלחמה בפרעה נכה, דומה לזו של אחאב בסיפורנו. מטרתה הייתה לטשטש את זהותו כמלך, כדי שיוכל להשתתף במלחמה בלא למשוך אליו את מאמציו של האוייב לשם הריגתו. בשני המקרים ההתחפשות לא הועילה, והמלכים נהרגו מחצי האויב.

[19] אמנם בפסוק המקביל בדהי"ב י"ח, ל חסרות המילים "שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם", ואפשר שגרסה זו היא המקורית.