שמואל ב, ו - דוד ומיכל

  • הרב יוסף מרקוס

דוד ומיכל (שמ"ב ו')

בשעה שכל ישראל, גברים ונשים, מעלים את הארון לירושלים בשמחה גדולה, המקרא מתאר את גולת הכותרת של שמחה זו: "ודוד מכרכר בכל עוז לפני ה' ודוד חגור אפוד בד" (יד). התנהגות זו של דוד לא מצאה חן בעיני אשתו מיכל: "ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה', ותבז לו בלבה" (טז).

 

בסיום העלאת הארון דוד מחלק בשר ולחם לכל המשתתפים, אולם כאשר הוא פונה ללכת לביתו, מיכל מוכיחה אותו: "ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד ותאמר: מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהיגלות נגלות אחד הריקים" (כ). דוד אינו נשאר חייב, ומשיב בצורה תקיפה כי ההתבזות הייתה "לפני ה' אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו לצוות אתי נגיד על עם ישראל ושחקתי לפני ה'" (כא). בסיום הפרק נאמר שלמיכל לא היה ילד עד יום מותה.

 

מהי משמעות הויכוח שבין דוד למיכל? ראשית, יש לשים לב שמיכל מכונה לאורך כל הפרק "בת שאול", ונראה שהדבר רומז לכך שדמותה מייצגת את בית שאול. ואכן, תשובתו של דוד מדגישה במפורש את ההבדל בינו לבין שאול, שגרם לכך שדווקא הוא נבחר למלוך על ישראל.

 

נראה, שההבדל המוזכר בין דוד לשאול נוגע לשאלת ההכרה במלכות ה' והתבטלות המלכות האנושית מפני מלכותו ית'. מכמה וכמה אירועים נראה ששאול לא הפנים עניין זה, והעדיף לעיתים את שיקוליו המלכותיים על פני רצון ה'. גם כאן - מיכל טוענת ששמירת כבודו העצמי של המלך היא חשובה ביותר, ואילו דוד מכיר בעליונות מלכות ה' ומתבטל מפניה.

 

נוסף לנקודה העקרונית, נראה שהויכוח בין דוד למיכל טומן בחובו גם נקודה אישית. מערכת היחסים שבין דוד למיכל היא מורכבת: מיכל היא האישה היחידה שהמקרא מעיד עליה כי אהבה גבר (שמ"א י"ח, כ) והיא אכן הצילה את דוד כאשר שאול ניסה לתפוס אותו (שמ"א י"ט, יב). מאידך, כאשר שאול נתן את מיכל לפלטי בן ליש, היא הייתה אצלו זמן רב עד שדוד בא ולקחה לעצמו. ייתכן שקיימת סמליות רבה בכך שמיכל משקיפה בפרקנו על הנעשה מבעד לחלון - אותו חלון שבעבר היא הבריחה דרכו את דוד בבורחו מפני שאול. ייתכן שלמעשה היא מתלוננת על כך שדוד אינו מסור כלפיה כפי שהוא מסור לארון הברית, וכפי שהיא הייתה מסורה כלפיו בזמנו; ועיין בעניין זה באריכות בספרו של הרב אמנון בזק, "מקבילות נפגשות", פרק שנים עשר.