שמואל ב, ז - מדוע לא בנה דוד את בית המקדש?

  • הרב יוסף מרקוס

מדוע לא בנה דוד את בית המקדש (שמ"ב ז)?

"לא ייתכן שאני אשב בבית ארזים בעוד ארון ה' יושב באוהל", כך חשב דוד והחליט לבנות את בית המקדש. בתחילה, נתן הנביא עודד אותו להגשים את מחשבתו הטובה, אולם אז התגלה אליו ה' וציווה עליו לומר לדוד שלא לבנות את הבית.

 

מנוע באמת מנע הקב"ה מדוד לבנות את ביתו? בספר דברי הימים א' (פרקים כ"ב וכ"ח) מובא שדוד אמר לשלמה ולכל העם שה' מנע ממנו לבנות את בית המקדש כי הוא שפך דמים רבים. בפשטות, אין כאן ביקורת על המלחמות שנלחם דוד, אלא אמירה עקרונית אודות מהותו של הבית הקדוש: ישנה סתירה מובנית בין בניין בית המקדש ובין שפיכת דם, ואפילו מוצדקת. ישנם דברים טובים שמצווה לעשותם, אך עם זאת יש להם גם השפעות שליליות. דווקא שלמה, אשר חייו ופועלו היוו מודל לחזון הגאולה והשלום של ישעיהו, הוא שיזכה לבנות את בית המקדש.

 

אולם מדוע סיבה זו אינה נזכרת כלל בפרקנו? מהו הנימוק לאי-בניית בית המקדש ע"י דוד לפי ספר שמואל ב'?

 

נראה, שבדברי הקב"ה אל נתן הנביא ניתן למצוא שתי סיבות: ראשית - כיוון שלדוד נכונו עוד מלחמות רבות (כפי שאכן נגלה בהמשך), אין ראוי לבנות את בית המקדש, שהרי התורה הקדימה במפורש את ההתגברות על האויבים לכינון המלוכה. שנית - מוטיב חוזר ונשנה בפרק הוא המילה "בית", במשמעות כפולה: בית ה' ובית דוד. הקב"ה אומר לדוד שרק לאחר שביתו ייכון ויתבסס וזרעו ימלוך אחריו, רק אז יבנו בית לה'. בית המקדש יכול להיבנות רק לאחר שהמלוכה מבוססת ויציבה בידי בית דוד.

 

כעת נשוב ונשאל: מדוע פרקנו לא מזכיר כלל את טעם שפיכות הדמים? נראה להציע שאכן בפרק הזמן שבו מתרחש הסיפור שלפנינו, הקב"ה לא גילה לדוד את הטעם המופיע בדברי הימים. רק לעת זקנתו של דוד, לאחר שסיים להילחם עם אויביו ולהכניעם, התגלה לו טעם זה. ייתכן שאילו היה הקב"ה מגלה לדוד סיבה זו בשעה שהוא אמור להילחם מלחמות נוספות, הדבר היה מרפה את ידיו ומביא לידי חולשה. בשעת מלחמה אין מקום לחשוב על הצדדים השליליים שבה, כיוון שהדבר יפגע בהכרח במוטיבציה להילחם. (עיין בדברי הרב סמט בספרו "עיונים בפרשת השבוע", סדרה א', פרשת דברים עמ' 285)