שמואל ב, כ - מרד שבע בן בכרי

  • הרב יוסף מרקוס

מרד שבע בן בכרי (שמ"ב כ')

כאשר חזר דוד לירושלים, לאחר סיומו של מרד אבשלום, דווקא שבטי ישראל היו הראשונים לקבל עליהם את מלכותו מחדש, ואילו את יהודה נאלץ דוד לשכנע לקבל את מלכותו. אף על פי כן, בני יהודה היו הראשונים להעביר את המלך את הירדן, והדבר גרר חילופי דברים קשים בין שבטי ישראל ליהודה. זהו הרקע לקריאתו של שבע בן בכרי: "אין לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי, איש לאוהליו ישראל!".

 

מה משמעות הוויכוח הזה על 'מי הראשון'? נראה כי הרקע ל'מריבה' הזו הוא החשש של ישראל מפני מתן זכויות יתר לשבט יהודה במיסים ובחובות האחרים. נראה שיש כאן ביקורת מסוימת על דוד, על כך שלא מנע את התפתחות תחושות הקיפוח מצד כל ישראל. הרד"ק מעיר שהמרד התפתח משום שלאחר שהתחיל הוויכוח, דוד לא התערב ולא ניסה לפשר בין הצדדים.

 

לאחר פרוץ המרד, דוד מינה את עמשא לשר הצבא וביקש ממנו להזעיק את איש יהודה לירושלים בתוך שלושה ימים. על פניו, לא ברור מדוע ההתארגנות זוקקת כל כך הרבה זמן, ובמלחמות אחרות במקרא לא מצאנו שלוקח זמן כה רב להתארגן לקרב. נראה שדוד לא רצה לעשות גיוס פומבי וגדול, כיוון שלא רצה לצאת למלחמה כוללת, אלא ביקש להגיע אל שבע בן בכרי באופן נקודתי ו'רגוע'. זו גם הסיבה לבקשתו מעמשא להגיע לירושלים לפני היציאה לקרב - כיוון שדוד רצה לפקח על צביון המלחמה ואופייה באופן אישי.

 

אולם עמשא איחר, ודוד - שפחד מכדור השלג ההולך וגדל - מינה את אבישי במקומו. הסיבה שדוד לא מינה את יואב לשר הצבא היא ברורה: גם בגלל שהרג את אבשלום, וגם בגלל מזגו החם, שאינו משתלב עם חוסר-רצונו של דוד במלחמה כוללת. אולם בסופו של דבר, יואב יוצא למלחמה עם אבישי, פוגש בעמשא והורג אותו.

 

בשלב זה, יואב נוטל את הפיקוד (לבדו, או בשותפות עם אבישי), והם מגיעים לאבל בית מעכה - עיר בצפון הארץ, באזור כפר גלעדי. כאן מתרחש בדיוק התרחיש שדוד חשש ממנו: יואב בעל המזג החם צר על העיר כולה ורוצה להשמידה. רק בזכות "אישה חכמה", המצליחה לדבר אל לבו של יואב, נמנעת השמדת "עיר ואם בישראל". מעניין הדבר שבעבר - לאחר הריגת אבשלום - יואב השתמש באישה חכמה כדי לשכנע את דוד, ולבסוף הוא עצמו שוכנע ע"י אחת כזו. אכן, שם ביקשה האישה מדוד שלא יניח להשמיד אותה ואת בנה "מנחלת ה'", וגם כאן מבקשת האישה מיואב שלא ישמיד את "נחלת ה'".

 

נראה שלעיני רוחו של המקרא במשלי ט"ז עמדה דמותו של יואב, בפסקו: "טוב ארך אפיים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר".