שמותיו של ה'
לפני כמה מאות שנים, קמה תנועה שהציבה לה כמטרה לקרוא תיגר על קדושתו של התנ"ך ועל שלמותו. תנועה זו, שנקראה 'ביקורת המקרא', סחפה תומכים רבים ועוררה הדים נרחבים בעולם. אנשי ביקורת המקרא ניסו להראות כי המקרא מכיל בתוכו סתירות רבות, וכי המסקנה המתבקשת לדעתם היא שהתנ"ך איננו יצירה אלוהית, אלא מעשה ידי בני אדם. לטענתם, עורכים שונים ערכו את התנ"ך, ומכאן המקור לסתירות המצויות בו.
אחת הסתירות הבולטות ביותר שעליהם הרחיבו אנשי ביקורת המקרא את הדיבור, קשורה לשמותיו של ה' בתנ"ך. כידוע, ישנם מקומות בהם שמו של ה' הוא אלוהים, ואילו במקומות אחרים שמו הוא י-ה-ו-ה (שם הוי"ה). כיצד ייתכן שהמקרא משתמש בשמות שונים לגמרי לקב"ה? תשובת ביקורת המקרא: יש כאן ביטוי לשתי תעודות שונות, אחת נבעה מאמונה באל הנקרא אלוהים והאחרת באל הנקרא הוי"ה.
לצערנו, אנשי ביקורת המקרא לא טרחו לבדוק האם ישנה התייחסות לסתירה זו במחשבה היהודית. אם היו עושים זאת, היו מופתעים לגלות כי מאות שנים לפניהם הציע רבי יהודה הלוי תשובה מבריקה לסתירה.
כדי להבין את ההבדל בין השמות, נקדים הערה לשונית שמעיר ריה"ל בנוגע לשני הביטויים: "שם זה (=הוי"ה) הוא שם פרטי, אשר לא יקבל ה"א הידיעה, לא כשם 'אלוהים' שאנו מוסיפים עליו סימן הידיעה ואומרים: 'האלוהים'" (ד', ג). ריה"ל עומד כאן על הבדל ברור שבין השמות: שם אלוהים יכול להופיע עם תוספות והטיות שונות: האלוהים, אלוהינו, אלוהי. לעומת זאת, שם הוי"ה לעולם לא יופיע עם תוספת כלשהי.
הבדל לשוני נוסף הוא, שהשם אלוהים לא תמיד מתייחס לקב"ה, אלא מתאר גם שליט או שופט - "עד האלוהים יבוא דבר שניהם, אשר ירשיעון אלוהים ישלם שניים לרעהו" (שמות כ"ב, ח). כמו כן, שם אלוהים לעיתים נאמר אפילו על עבודה זרה - "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני" (שמות כ', ב). לעומת זאת, שם הוי"ה מתייחס תמיד לקב"ה, אלוהיו של עם ישראל.
לאור ההבדלים הללו, מסביר ריה"ל את השוני המהותי שבין השמות: "'אלוהים' הוא תואר לשליט או לשופט. תואר זה נאמר בכלל ובפרט: בכלל - שנאמר על שליט העולם כולו, ובפרט - כשמדבר על כוח... או על שופט מבני האדם... 'אל' נגזר מן 'אילות' - להורות כי כל הכוחות יוצאים מלפני האלוה" (ד', א).
משמעותו של שם אלוהים הוא "כלל הכולל את כל הסיבות כולן" (שם) - אלוהים הוא בעל הכוחות והוא המפעיל את כל הכוחות בעולם. כמו שפרוש המילה אלוהים כשנאמרת על שופט היא 'בעל הכוח', כך כשהיא מתייחסת לקב"ה היא מבטאת את כוחו וגדולתו. זהו בעצם תיאור לפעולתו של הקב"ה, ולכן הוא יכול לקבל הטיות ותוספות.
לעומת זאת משמעות שם הוי"ה שונה לחלוטין: "זה הוא שם פרטי, בו רומזים לאלוה... לא בתארים ולא בהכללה כבשם הכללי 'אלוהים', כי אם בשם המיוחד לו... כאלו אמרת: פלוני! וקראת לו בשם פרטי, 'ראובן ושמעון' למשל" (שם). שם הוי"ה הוא שמו הפרטי של הקב"ה, כמו שלהבדיל, לכל אדם יש שם פרטי. שם זה אינו מתאר את פעולותיו או את כוחו, אלא פשוט מתייחס אליו ישירות. לכן שם הוי"ה לא יקבל שום הטיה ותוספת, כמו שלא אומרים על ראובן - הראובן או ראובנו.
לחלוקה שבין שני סוגי השמות ישנה משמעות רחבה מאוד לעולמנו הרוחני, מעבר לתשובה לביקורת המקרא, אך על כך אי"ה בפעם הבאה.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)