שמות המבנה | 2 | משכן ומקדש

בשיעור הקודם בחנו את ההופעות הראשונות של המילים המתארות את מבנה המקדש, בחנו את סדר הופעתן במקרא, וניסינו לאפיין את המילה 'מקדש' בתורה.

כזכור, ראינו כי מעבר לפעמים בהם משמעות המילה מקדש הינה המבנה המקודש המיועד לעובדי ה', פעמים רבות המילה מכוונת לקדושה- או של כלי הקודש והארון בראשם או של בני ישראל בעצמם.

שיעור זה, הינו השלמה לעיון זה, ובו נבחן את הופעות המילה בדברי הנביאים.

הופעת המילה 'מקדש'

א. בסוף ספר יהושע, יהושע מכנס את כל עם ישראל בשכם ובסיום הכינוס נאמר:

וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱ-לֹהִים וַיִּקַּח אֶבֶן גְּדוֹלָה וַיְקִימֶהָ שָּׁם תַּחַת הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ ה'"        (יהושע כ"ד, כו).

הופעת הביטוי בהקשר זה (הן בעיתוי והן במיקום) מפתיעה מאד. באותו זמן הרי, משמש המשכן בשילה והנה הכתוב מתאר בשכם מקום שנקרא מקדש ה'!

המפרשים על אתר מבארים כי המילה מתייחסת אל הארון, וכך למשל אומר הרד"ק: "הבית שהיה שם הארון בשכם קראו מקדש לקדושת הארון שהיה שם לשעה".

פירוש אחר מובא בדברי פירוש 'דעת מקרא' המבאר כי הכוונה היא לאחד המזבחות שבנו האבות בשכם (בראשית יב,ז; לג,כ) או למזבח שבנה יהושע בעצמו (יהושע א,ל). לפירושו, הכתוב  קראם מקדש ה' משום שלידם זכו האבות לגילוי שכינה. כסימוכין לדבר הוא מביא כי מצאנו בהרבה מקראות שהלשון מזבח (או במה) מקבילה למקדש: "זנח א-דוני מזבחו ניאור מקדשו" (איכה ב,ז ; עמוס ז, ט).

ב. בספר מלכים, המתאר בפרוטרוט את בניין בית ה', לא מופיעה כלל המילה מקדש אלא בית ה'. עובדה זו מחזקת את ההבנה כי עיקרה של המילה מקדש לא באה לתאר את המבנה אלא את מציאות הקדושה, כלי הקדש (הארון במרכזם), מקום מקודש, אנשים מקודשים וכו'.

מעבר לדברים אלו, מעניין לראות כי המילה מקדש מצויה יחסית מעט בנביאים ראשונים:

ג. מתוך ארבעה אזכורים של המילה בספר ישעיהו, שניים מכוונים אל מבנה הבית (כד, יג; כג,יח) ושניים אל קדושה (כך למשל את הפסוק "והיה למקדש ולאבן נגף..."(ח', יד) מפרש ר' יוסף קרא למקדש שם דבר הוא, כלומר לקדושה).

בנוסף לארבעת האזכורים של המילה מקדש, ישנם ארבעה אזכורים של המונח 'בית ה'' בספר ישעיהו:

שניים מהם מתייחסים אל בית ה' העתידי (ב,ב ו סו,כ), ושניים מתארים את בואו של המלך חזקיהו אל בית ה' וזאת במקביל לפרקים במלכים בהם מתואר בצורה שיטתית בית המקדש כבית ה' בלבד.

ד. בירמיהו מופיעים שני אזכורים בלבד של המילה 'מקדש' (י"ז, יב, וְ-נ"א, נא "כי באו זרים על מקדשי בית ה'" שחלק מן המפרשים מבארים ככלי בית ה' ואוצרות בית ה'- כך המהרי קרא). בכל שאר המקומות בירמיהו (שנים עשר במספר) קרוי המקום בית ה' כמקובל בספר מלכים.

ה. מעניין כי בנביא יחזקאל, בפרקים המתארים את המקדש כפי שהיה קיים עד חורבנו (למשל בפרקים ח, יד, טז ; י, יט; יא,א) נקרא הבניין בית ה', ואילו בעיקרו של הספר ובמקומות רבים מאוד המתארים את המקדש העתידי בפרקי הגאולה (מפרק לז ואילך) נקרא המקום מקדש והכוונה לבניין עצמו ולא רק לדברים שבקדושה וכד'.

נראה כי נקודה זו תואמת את מה שאמרנו לעיל כי בזמן שהמקדש קיים הוא נקרא בעיקר בית ה', ואם לפעמים הוא קרוי מקדש אין הכוונה בהכרח למבנה עצמו, אלא לדברים שבקדושה. מעניין כי דווקא בימי יחזקאל החי בדור החורבן, אפשר לראות את המעבר המעניין בין המילה בית ה' למילה מקדש כשבזמן קיומו של הבית, עיקר הכינוי של המבנה הוא בית ה' ופעמים גם כן מקדש במובן המבנה ואילו לאחר החורבן, עיקר כינוי המבנה הוא מקדש.

ו. בספר דברי הימים, עיקר כינויו של המבנה הוא בית ה', וזאת במקביל למופיע במלכים. על אף שאת ספר דברי הימים כתב על פי המסורת עזרא אשר בתקופתו נקרא המקום מקדש, הדבר אינו מפתיע שבספר זה נקרא המקום בית ה'. זאת משוםשבנושאים רבים, ספר דברי הימים מצטט פסוקים שהיו לפניו ומקורות שונים המשתמשים במילה בית. במקביל מתחילה להופיע המילה מקדש (שבעה אזכורים) וזה מבטא את שלב המעבר- לאחר חורבן הבית הראשון- מן המילה בית המתייחסת למבנה בית ה' למילה מקדש המתייחסת בעיקר למקדש העתידי^[1]. 

אם כן, כפי שאמרנו, למרות שהיינו מצפים כי המילה מקדש תופיע מספר רב של פעמים בתנ"ך, היא כמעט ולא מופיעה. מעניין לראות כי ההופעה היחידה של המילה בית מקדש בתנ"ך הינה בסוף ספר דברי הימים בהקשר לחורבן הבית:

"וַיַּעַל עֲלֵיהֶם אֶת מֶלֶךְ כשדיים כַּשְׂדִּים וַיַּהֲרֹג בַּחוּרֵיהֶם בַּחֶרֶב בְּבֵית מִקְדָּשָׁם וְלֹא חָמַל עַל בָּחוּר וּבְתוּלָה זָקֵן וְיָשֵׁשׁ הַכֹּל נָתַן בְּיָדוֹ. וְכֹל כְּלֵי בֵּית הָאֱ-לֹהִים הַגְּדֹלִים וְהַקְּטַנִּים וְאֹצְרוֹת בֵּית ה' וְאֹצְרוֹת הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו הַכֹּל הֵבִיא בָבֶל "      (דברי הימים ב ל"ו, יז).

הופעה זו בולטת במיוחד כאשר היא באה בצמוד לקריאת המקום בית הא-לוהים ובית ה' (למשל בפסוק העוקב)[2].

אם נבוא לסכם נקודה זאת, מתברר כי המילה 'מקדש' אינה מכוונת בהכרח רק למבנה הבית אלא גם לקדושה, למקום קדושה, לארון לכלי הקדש ולאנשים קדושים (בעוד המבנה קרוי בימי בית ראשון באופן פשוט בית ה' או בית האלוהים).

מעניין מאד כי אצל נביאי החורבן ירמיהו ויחזקאל ואף בספר דברי הימים אנו מוצאים את המעבר בין המילה בית המתארת את מבנה המקדש עצמו, לבין המילה מקדש המתארת את המציאות העתידית. כפי שציינו, ההופעה היחידה של המילה בית מקדש הינה בסוף ספר דברי הימים ואחר כך בלשון חז"ל.

השאלה הנשאלת היא כמובן מה המשמעות של שינוי השם בעיתוי זה? מדוע השם שונה דווקא בסמוך לחרבן?

הרב חנוך גמליאל מציע את הרעיון הבא: מאז הקמת המשכן בימי משה ועד חורבן הבית הראשון, המילה מקדש מבטאת את הייעוד הגדול של השראת שכינה. במובן זה, המילה מקדש אינה מתייחסת אל המבנה-הבניין עצמו.  

לאחר חורבן הבית, כשעם ישראל לא מימש בפועל את האפשרות שהבניין ישמש כמקום קדושה והשראת שכינה, משתנה משמעות המילה והמילה מקדש מתייחסת עתה אל המבנה עצמו. כביכול ישנה כאן סגירת פער בין הייעוד הגדול לבין המבנה עצמו.

בדור החורבן, ואחריו בימי עזרא הסופר ואנשי כנסת הגדולה מבקשים לזהות בין הייעוד למבנה, ומכאן ולהבא נקרא המבנה בשם מקדש או בית המקדש.

לנו נראה להציע כיוון שונה: בזמן ששכינה שורה בימי בית ראשון נקרא המבנה בית ה' או בית הא-לוהים^[3], וביטוי זה מבקש לחדד ולהדגיש את נוכחות השכינה והופעתה בגילוי במקום.

לאחר שחרב הבית ואין שכינה שורה בבית שני (כמפורש בגמרא ביומא כא.), לא ניתן בשום אופן לקרוא לבניין הזה עוד בית ה' אלא מכאן ולהבא הוא נקרא מקדש. כשאין שכינה שורה מלמעלה, המאמץ העיקרי של כנסת ישראל הוא להוסיף קדושה במקדש.

נציין, כי כיוון זה קשור לנקודה רחבה יותר והיא הדגש הגדול שהושם בימי בית שני על סוגיית הטהרה - דבר שהיווה מוקד רציני ביותר לחילוקי דעות בין הכתות השונות.

הטהרה, בניגוד לקדושה, הינה המאמץ האנושי שפועל האדם על מנת להתקרב לשכינה. ואילו הקדושה מגיעה מלמעלה – הקדוש ברוך הוא. זהו למשל אחד מן ההבדלים שבין הלויים לכהנים – מחנה הלויה הינו מחנה טהרה, על הלויים יש ציווי להיטהר,  ואילו מחנה כהנה הינו מחנה קדושה ועליהם הציווי הוא להתקדש. בהקשר זה, בית ה' של בית ראשון הופך להיות בית של קדושה כשהטהרה מהווה מאמץ ושלב הכנה לקדושה^[4].

המילה משכן

את המילה 'משכן' ניתן להבין בכמה אופנים:

באופן פשוט, פירוש המילה 'משכן' הינה מקום ששוכנים בו, שגרים בו. לכיוון זה ישנן הרבה ראיות, לדוגמה בפרשת קורח:

"דבר אל העדה לאמר העלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם"         (במדבר ט"ז, כד)[5].

מאידך גיסא, ההבנה המקובלת היא כי משכן הינה מלה נרדפת לאוהל, וכך למשל בספר שמואל:

"כי לא ישבתי בבית למיום העלתי את בני ישראל ממצרים ועד היום הזה ואהיה מתהלך באהל ובמשכן"

                                                     (שמואל ב ז', ו).

מתוך הקבלה זו בין אוהל למשכן, ניתן להבין כי בדומה למילה אוהל, גם למילה משכן ישנה משמעות של מבנה זמני המיועד למגורים ואופייני לתנאי המדבר.

בשורות הבאות, ננסה לבחון את משמעות המילה 'משכן' בתורה. לאחר הופעת השם 'משכן' לראשונה בשמות כה,ט התורה מצווה על עשיית הארון, השולחן והמנורה. אחר כך אומרת התורה

"ואת המשכן תעשה עשר יריעות שש משזר ותכלת  וארגמן ותולעת שני כרובים מעשה חושב תעשה אותם... ועשית חמישים קרשי זהב וחברת את היריעות אשה אל אחותה בקרסים והיה המשכן אחד"

                                                           (כ"ו,א-ו).

מן הפסוקים עולה כי היריעה הפנימית נקראת משכן. מה הטעם לכך? הראשונים על אתר מבארים זאת בדרכים שונות:

אומר הרשב"ם:

"עשר יריעות תחתונות קרויין משכן כי תחתיהם הארון מקום שהשכינה שורה".

והחזקוני מסביר:

"הם התחתונות הקרואות משכן ע"י שהלוחות והארון וכלי הקדש שהשכינה שורה בהם מונחים תחתיהם".

אחר כך, התורה אומרת "ועשית יריעות עיזים לאהל על המשכן" (שמות, כ"ו, ז). כלומר המשכן זוהי היריעה הפנימית ומעליה יריעות עיזים לאהל על המשכן. הספורנו מסביר כי המשכן לא היתה כוונה בו שיאהיל אבל שיהיו הכרובים סביב לכסא שולחן ומנורה. בשמות מ,יח "ויקם משה את המשכן "עשר היריעות מעשה חושב שנקראו משכן הוקמו קודם הקמת הקרשים אם בידי אדם מחזיקין בו ואם על דרך נס, כדבריהם ז"ל ועל זה הסדר נעשה והובא אל משה כי אמנם אותן עשר יריעות הן היו עיקר בניין המשכן ושאר הנכנס באותו הבניין והם האדנים והקרשים והבריחים והעמודים והאהל היו להעמיד המשכן ולכסותו".

על פי כיוון זה, כאשר התורה מצווה בשמות כו,טו "ועשית את הקרשים למשכן עצי שיטים עמדים". הקרשים הם למשכן, כלומר ליריעות הפנימיות. וכך מסביר על אתר אור החיים הקדוש: "פרוש כי המשכן ייקרא האהל שעל הקרשים, ואין הקרשים נקראים משכן אלא קרשי המשכן". כלומר קרשי היריעה הפנימית, הנקראת משכן.

בהמשך להבנה זו, אולי תתבאר קריאת פסוקים רבים הקשורים בציווי ה' את משה על הבניין של המשכן וביצועו כמכוונים בראש ובראשונה אל המשכן במשמעות היריעה הפנימית.

כך למשל ניתן להבין את הפסוק הבא:

"את המשכן את אהלו את מכסהו ואת קרסיו ואת קרשיו את בריחיו את עמודיו ואת אדניו"         (ל"ה, יא).

האוהל הוא של המשכן, של היריעה הפנימית. המכסה הוא מכסה עורות אלים מאדמים, וגם הוא מתייחס ליריעה הפנימית. כך גם שאר המילים בפסוק - הקרסים, הבריחים, העמודים והאדנים, מתייחסים ליריעה[6].

מצד שני ,בחלק מן הפוסקים המילה משכן מכוונת אל המבנה כולו:

"וְלָקַחְתָּ אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמָשַׁחְתָּ אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בּוֹ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְהָיָה קֹדֶשׁ"            (מ', טז).

בפשטות, בפסוק זה המילה משכן מתייחסת אל המבנה בכלליותו ולא רק ליריעה הפנימית.

כך גם בסיום המלאכה נאמר:

"וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן"          (מ', יז).

גם כאן נראה כי בהקמת המשכן הכוונה למבנה בכלליותו[7].

ייתכן כי בחלק מן הפסוקים ישנו ספק האם הכוונה ליריעה הפנימית או למבנה כולו. כך למשל:

"וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה אֶת הָאֹהֶל וְאֶת כָּל כֵּלָיו קְרָסָיו קְרָשָׁיו בריחו בְּרִיחָיו וְעַמֻּדָיו וַאֲדָנָיו"     (ל"ט, לג).

או בהבאת הארון אל המשכן:

"וַיָּבֵא אֶת הָאָרֹן אֶל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וַיָּסֶךְ עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'  אֶת מֹשֶׁה"    (מ, כא).

האם הכוונה אל החלל מתחת ליריעה הפנימית או אל מבנה המשכן?

יוצא לפי עיוננו זה בינתיים כי למילה משכן שתי משמעויות:

1. המשמעות הראשונית הפשוטה היא היריעות הפנימיות התחתונות הנמצאות ישירות מעל החלל של הקדש וקדש הקדשים. יריעה זו היא המקרה את הכלים הפנימיים-ארון כפורת וכרובים בקדש הקדשים, שולחן מנורה ומזבח קטורת בקדש בהיכל.

על פי הבנה זו, היריעה הפנימית היא המשכן, והיא עיקר המבנה בגלל זיקתה לכלי הקדש ושאר חלקי המשכן הקרשים, הקרסים, העמודים והאדנים. ודאי שעל פי הבנה זו ישנה משמעות גדולה ביריעה עצמה.

2. המשמעות השניה למילה משכן כוללת את המבנה בכללותו, כלומר כל המבנה כולו נקרא משכן. לפי זה, המבנה בכללותו קרוי על שם היריעה הפנימית המקודשת ביותר כי היא החלק של המבנה הקרוב ביותר אל כל הכלים המקודשים, ולכן ישנה במובן מסוים זהות בין היריעה הפנימית המקודשת ביותר לבין המבנה בכלליותו. בכך תופעה זו דומה מאד למה שראינו בעניין המילה מקדש- מחד, המילה מקדש מכוונת אל הארון- הכלי המרכזי להשראת שכינה. מאידך גיסא, המבנה בכלליותו נקרא מקדש על שם עיקר התפקיד השראת שכינה בארון על כן משכן ומקדש הינם שמות של החלקים הפנימיים של המבנה- הארון מחד והיריעה הפנימית מאידך גיסא והמבנה בכלליותו נקרא על פי חלקים אלו בגלל מרכזיותם וקדושתם המיוחדת במינה.

משמעות הפועל שכן

הפועל 'שכן' מופיע במספר מקומות בתנ"ך, ונראה כי ניתן לחלק בין מספר משמעויות בהן הוא מופיע:

א. לשכון בתוך בני ישראל

תוצאת הציווי על בניין המקדש הינה שה' ישכון בתוך בני ישראל, כפי שנאמר בסוף פרשת תצווה:

"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵא-לֹהִים. וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיהֶם"                                        (שמות כט, מה-מו).

וכך גם בנוגע לבנין בית ה' בימי שלמה אומר ה':

"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֶעֱזֹב אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל"

                                                     (מלכים א ו, יג).

פסוקים אלו מחזקים את ההבנה הפשוטה כי על ידי בניין המשכן, ואחריו המקדש, ה' שוכן בתוך בני ישראל[8].

ב. לשכון בירושלים, בהר ציון ובציון

הפעם הראשונה בה מצויין כי ה' שכן במקום פיסי מסויים הינה בספר ישעיהו:

"מעִם ה' צְבָאוֹ-ת הַשֹּׁכֵן בְּהַר צִיּוֹן"                   (ח', יח).

ובאופן מובהק בספר זכריה המתאר את החזרת השכינה לירושלים:

"רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם ה'. וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל ה' בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ וְיָדַעַתְּ כִּי ה' צְבָאוֹ-ת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ"                                         (ב', יד)[9].

ג. לשכון בתוך בני ישראל

משמעות השורש 'שכן' במובן זה מוזכרת בקשר לכניסת בני ישראל לארץ:

"וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי ה' שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

                                                    (במדבר לה, לד).

כך גם בקשר למקום אשר יבחר ה' מוזכר מספר פעמים הביטוי "לשכן שמו שם" (דברים יב,יא; יד,כג ; טז,ב, ו,יא; כו,ב, ירמיהו ז,יב).

מעניין מאוד כי בהמשך להתגלות בהר סיני בה מכסה הענן את ההר "וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים..." (שמות כד,טז) ממשיכה התגלות זו עם חנוכת המשכן בסוף ספר שמות (שמות מ,לה).

בתיאור כיסוי הענן את המשכן בבמדבר ט,יח "על פי ה' יסעו ועל פי ה' יחנו כל ימי אשר ישכן הענן על המשכן יחנו" וכן בפסוק כב "או ימים או חודש או ימים בהאריך הענן על המשכן לשכן עליו יחנו בני ישראל ולא יסעו ובהעלותו יסעו כלומר הענן שכן על המשכן ולא בתוכו.

אם כן, מהדברים לעיל עולה כי בשום מקום לא כתוב כי ה' שוכן בתוך המשכן עצמו.

מחד כתוב כי ה' שוכן בתוך בני ישראל

מאידך גיסא כתוב כי הענן שוכן על המשכן

לקראת סוף ימי בית ראשון ובימי שיבת ציון מפורש כי ה' שוכן במקום בירושלים, בציון או בהר ציון, ופעמים התורה מתייחסת לכך בהרחבה ומציינת כי ה' שוכן בארץ ישראל כולה. ייתכן כי משמעות הדברים לגבי המשכן היא כי אין ה' מתגורר בתוכו ממש אלא עצם הבניין הזה בלב ישראל משמעותו כי ה' שוכן בתוך בני ישראל והעובדה שה' שוכן על המשכן והענן מכסה את המשכן אין משמעותו מגורים ממש אלא השגחה וקרבה אך לא מגורים בפנים.  

שכן, שכנות או מגורים?

יש מקום להתבונן במשמעות המקורית של הפועל ש.כ.ן - האם הכוונה היא לשכנות / קרבה, או שהכוונה היא למגורים- למקום שמתגוררים בו? על פניו, בהופעות השונות של המילה אכן מופיעות שתי המשמעויות.

משמעות נוספת המופיעה רק בדברי חז"ל הינה כפי שאנו מפרשים את המילה 'שכינה' כיום. מדוע פועל זה משמש את חז"ל כמקור לאחד מכינוייו של  הקב"ה?

ייתכן לומר כי ישנו כאן צירוף של שתי המשמעויות- מחד הקב"ה מתגלה אלינו בקרבתו אלינו, בנוכחותו, בהשגחתו. מאידך גיסא כשהתורה אומרת ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, פשוטם של דברים מתפרשים שעל ידי בניין המקדש ה' ישכון בתוך בני ישראל כלומר יהיה לו דירה ביניהם יגור ביניהם. במובן זה, כשיש לה' בית בתוכנו הוא אכן נמצא בקרבנו ומתגלה לנו, ועל כן אולי התורה עושה שימוש בפועל זה.

לעיל ראינו כי בנוגע למשמעות המדוייקת של המילה משכן, המובן המקורי אלו היריעות הפנימיות והמשמעות הכוללת יותר זהו המבנה בכלליותו. אולם, נראה כי המשמעות המדוייקת מתייחסת לחלק של קדש הקדשים מתוך המבנה כולו[10]. והדברים מובנים היטב. אם ניתן לדבר באופן כל שהוא על מגורים- דירה מצדו של הקב"ה, זה דווקא מתאים במיוחד לקדש הקדשים שאין הוא מקום עבודה, הכלים המצויים בו- ארון כפורת וכרובים אין עובדים בהם. גם באותן עבודות בהם הכהן הגדול עובד ביום הכיפורים לפני ולפנים בקדש הקדשים, ישנה הקטרת קטורת והזאת דם פר ושעיר והוצאת כף ומחתה- כל אלו אינן עבודות הנעשות בכלים הללו.

כשמימי יאשיהו ואילך נגנז הארון, קדש הקדשים הינו חדר ריק. אין כל תחליף לעבודה אנושית במקום זה. זהו חדר המבטא, המייצג את ביתו של ה', את מקום מגוריו. הביטוי ה' אלוקי הצבאות יושב הכרובים מבטא כי הארון הינו כסא מלכות. כל אלו מוכיחים את מהותו של חדר זה ולכן בהחלט מעניינת העובדה כי המובן המדוייק של המילה משכן בתוך המבנה כולו הינה קדש הקדשים.

בעזרת ה' בשיעור הבא, נמשיך לעסוק בשמות המבנה ונתייחס למילה אהל מועד, משכן העדות ואהל העדות.