שמות המבנה | 3 | אוהל מועד, משכן העדות, אוהל העדות, קודש

אהל מועד

הלשון אוהל מועד- באה מלשון ויעוד, היוועדות, ובצורה זו מבאר הרב הירש:

"באהל מועד- כך נקרא המקדש בכל מקום. "מועד" משורש "יעד" הקרוב ל"יחד", לקבוע התוועדות. (עי' פי' לעיל כה, כב.) "מועד" הוא הזמן, או כאן המקום להתוועדות כזאת. אוהל-מועד הוא המקום המיוחד לגילוי השכינה בישראל על ידי קבלת התורה וההתמסרות אליה בהשפעת המקדש. או המקום שה' קבעו להתגלותו אל משה למען ישראל (עי' פי' שם), וכן המקום בו יחדש  ישראל בכל יום תמיד את בריתו עם ה', מקום "התוועדות לשם התייחדות" עם ה'. בתורת "דביר" המקדש הוא "מקום הדיבור" ומקור האור, ובתורת "אוהל-מועד" הוא אוהל ההתוועדות עם ה' והטיפוח התמידי של ה"אור" בעץ החיים של גידול רוח האומה"  (שמות כ"ז, כא).

מדברי הרב הירש עולה, כי המילה 'מועד' מתפרשת גם כזמן וגם כמקום.

למרות שהמילה 'מועד' מתפרשת כאמור גם כזמן, לרוב מתואר מקום אוהל מועד כמקום בו הכהן עובד. בניגוד למשכן, שמציין מקום של שכנות מגורים או נוכחות שכינה, אוהל מועד מתאפיין כמקום בו הכהן עובד. בפרקים הבאים נביא מספר דוגמאות הבאות לבטא נקודה זו.

א. אהל מועד ומזבח

לא פעם התורה מתארת שני תחומי פעילות - אוהל מועד מחד ומזבח מאידך גיסא. כך למשל בסוף תיאור בגדי הכהונה על אהרון ובניו נאמר:

"והיו על אהרון ועל בניו בבואם אל אוהל מועד או בגשתם אל המזבח לשרת בקדש ולא ישאו עוון ומתו חוקת עולם לו ולזרעו אחריו"^[1]                                                    (שמות כ"ח, מג). 

בגדי כהונה נדרשים גם בביאה לאוהל מועד- בפשטות ההיכל והקדש, וגם לגישה אל המזבח- בפשטות בחצר המרכזית.

לקראת גילוי שכינה בעקבות הקרבת קרבן התמיד בסוף פרשת תצווה נאמר (שמות כט,מד) "וקדשתי את אהל מועד ואת המזבח ואת אהרון ואת בניו אקדש לכהן לי". ישנו קידוש כפול אהל מועד מחד ומזבח מאידך גיסא^[2].

בהקשר לכיור כתוב:

"ורחצו אהרון ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם בבואם אל אהל מועד ורחצו מים לא ימותו או בגשתם אל המזבח לשרת להקטיר אשה לה'"                                               (שמות ל, יט-כ).

שני תחומי עבודה מחייבים רחיצת ידיים ורגליים- הביאה לאהל מועד והגישה אל המזבח[3].

ב. אהל מועד וקדש

פסוק נוסף ממנו ניתן לדייק ביחס לאיזה מקום נאמר הביטוי 'אהל מועד' קשור בעבודת כהן גדול ביום הכיפורים. כשהתורה מסכמת את הכפרה שנעשית על ידי הכהן הגדול נאמר:

"וכפר את מקדש הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר" (ויקרא טז, לט).

האבן עזרא מבאר כי כוונת הביטוי 'מקדש הקדש' הינו למבית לפרוכת. הרס"ג מבאר את כל הפסוק בקדש הקדשים, ובאהל מועד ועל המזבח יכפר שם על הכהנים ועל שאר הקהל. לכאורה הכתוב מתאר את תהליך הכפרה של הכהן הגדול ביום הכיפורים מבפנים החוצה. תחילה מקדש הקדש - הוא קדש הקדשים (על ידי הזאת הדם והשעיר), אח"כ אהל מועד- הוא ההיכל, ואחר כך המזבח החיצון^[4].

על פי הבנה זו ניתן לקשור את הביאה לאהל מועד כמכוונת אל ההיכל, בעוד הקודש מכוון אל קדש הקדשים. כך גם בפרשת אחרי מות (ויקרא טז) הדנה בעבודת כהן גדול ביום הכיפורים - המילה קדש מכוונת לרוב לקדש הקדשים ("ואל יבא בכל עת אל הקדש מבית לפרוכת")[5].

מעניינת מאד ההפרדה אותה עושה הכתוב בפרשת זו, בין הקדש לאהל מועד. כך למשל:

"וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקדש עד צאתו וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל"

                                                            (שם יז).

הכתוב מפריד בין אהל מועד לבין הקדש[6]. במילים אחרות כל אדם לא יהיה בהיכל, כשהוא בא לכפר בקדש הקדשים. וכך למשל מפרש דברי החזקוני על אתר:

"'וכל אדם' - מן הכהנים, דפשיטא לן אין זר נכנס בהיכל. 'לא יהיה באהל מועד' שמא יארע להם טומאה בעודם שם ואין הכהן מכפר על טומאה שאירעה בו ביום.

כך מבאר את הביטוי גם הנצי"ב בהעמק דבר:

"ויכס הענן את אהל מועד – 'אהל מועד' משמעו בכל מקום ההיכל, ולא כאהל העדות שמשמעו קדש הקדשים ושם מונחים לוחות העדות" (שמות כ"ב, לד).

ג. אהל מועד מקום ביאה- מקום עבודה

שימוש אהל מועד במקום עבודה, עולה בעוד מספר מקומות:

• אהל מועד הינו מקום בו לובשים בגדי כהונה לשרת בקדש (שמות כ"ט, ל).
• כשהכהנים נדרשים לאכול את קרבנותיהם הם עושים זאת פתח אהל מועד (שמות כט,לב).
• הקורבנות מוקרבים פתח אהל מועד וכן זריקת דמם (ויקרא א,ה).
• החצר בה נמצא מזבח העולה קרויה חצר אהל מועד (ויקרא ו,יט).
• מזבח העולה עצמו נמצא פתח אהל מועד (ויקרא ד,ז).

העובדה שגם תחומי פעילות הנמצאים בחצר מחוץ לאוהל מיוחסים בשמותיהם לאהל מועד, מוכיחה שאהל מועד הוא מקום של עבודה.

ד. אהל מועד- כל מבנה המשכן

לכאורה, מסברה פשוטה ניתן היה לטעון כי המילה אהל מועד מכוונת לכלל המבנה עצמו. אמנם חלק העבודה העיקרי הנו ההיכל, אך אהל מועד מכוון אל כלל המבנה. ואכן, כך מבאר הרמב"ן כאשר הוא מסכם את ההגדרות המדויקות של המשכן, האהל ואהל מועד:

"ויביאו את המשכן אל משה את האהל ואת כל כליו - שיעור הכתוב בזה כמו בוא"ו, ויביאו את המשכן אל משה ואת האהל ואת כל כליו, כי יריעות שש משזר (לעיל כו, א), ואמר בהן וחברת את היריעות והיה המשכן אחד (שם ו), ויריעות העיזים הן האהל כאשר יאמר בהן ועשית יריעות עזים לאהל על המשכן (שם ז), וחברת את האהל והיה אחד (שם יא) ואת אהלו, אף כאן ויביאו את המשכן אל משה ואת האהל ואת כל כליו, כי יזכיר שמות הכל, ולפעמים יקרא כל הבית אהל מועד, כאשר אמר ועשו את כל אשר צויתיך את אוהל מועד הוא הבית בכללו אשר יועד אליו שמה, וכן כל  כלי עבודת המשכן לאהל מועד"   (שמות ל"ט, לג).  

ה. אהל ואהל מועד

אם כן, ראינו כי הביטוי 'אהל מועד' מכוון אל מבנה המשכן הזמני הבנוי בצורת אהל. המקום מוגדר כמקום עבודה אליו באים ובפתחו מקריבים קרבנות ובחצרו אוכלים הכהנים את הקורבנות.

- מאידך גיסא מצינו כי התורה מתארת כי מעל המשכן, ישנן יריעות אחרות - יריעות עיזים שהן לאהל על המשכן (שמות כו, ז) – עיין הערה לדוגמאות[7].

האם ישנו קשר בין יריעות העיזים הנקראות אהל לבין אהל מועד?

רש"י בפירושו לבמדבר ד,כה מזהה את יריעות העיזים עם אוהל מועד. כאשר התורה מתארת את עבודת משפחת הגרשוני נאמר:

"ונשאו את יריעות המשכן ואת אוהל מועד, מכסהו ומכסה התחש אשר עליו מלמעלה ואת מסך פתח אהל מועד".

ברור כי התורה מתארת כאן את נשיאת היריעות על ידי משפחת הגרשוני. את היריעה הפנימית של המשכן, האהל שמעליו הקרוי כאן אהל מועד, ואת שני המכסים מעל האהל מכסהו ומכסה התחש אשר עליו מלמעלה. וכך מבאר רש"י:

"את יריעות המשכן               עשר תחתונות,

ואת אוהל מועד       יריעות עיזים העשויות לאהל עליו,

מכסהו                   עורות אילים מאודמים,

מסך פתח                           וילון המזרחי".

כן גם דעת הנצי"ב בפירושו העמק דבר:

"וכן נראה כי יריעות עיזים מקרי אהל מועד ויריעות שש מקרי משכן, כמבואר בספר במדבר ד,כה והיה הענן על יריעות העליונות, וכבוד ה' מלא את האוויר התחתון ובינתיים היה ריק" (שמות כ"ב, לד ד"ה ויכס).

מאד מעניין לראות כאן תופעה המקבילה למה שראינו במילה משכן. אמרנו כי המילה משכן בפשטותה מכוונת אל יריעות העיזים המקרות את המשכן אך מכוונת במקביל גם אל ההיכל או אל כל המבנה כולו^[8]. 

מכאן שישנו קשר בין היריעות למבנה כולו וסביר מאד להניח כי ישנן משמעויות שונות לכל בחינה. המשכן מחד ואוהל מועד מאידך גיסא (כפי שנראה אותן בהמשך).

העובדה כי אותה מילה משמשת לשתי משמעויות היא עצמה מעידה על חשיבותה. אם המבנה כולו נקרא משכן ונקרא אוהל מועד, הדבר מצביע על חשיבות כל אחד מהם. חשיבות כל אחד מהשמות גדולה מספיק (יריעות השש מחד ויריעות העיזים מאידך גיסא), כדי שיטביעו את חותמן על שם המבנה בכלליותו - המשכן מחד ואהל מועד מאידך גיסא^[9].

הנצי"ב מתייחס בכמה מקורות למשמעות המילים משכן ואוהל. וכך למשל הוא כותב בפירושו לפסוק "ויביאו את המשכן אל משה, את האהל ואת כל כליו קרסיו קרשיו בריחיו ועמודיו ואדניו":

"ויביאו את המשכן אל משה את האהל: כל הראשונים פירשו 'המשכן' היינו  יריעות שש, 'את האהל' - היינו יריעות עיזים, וכמו דכתיב 'ואת האהל'. והנה ודאי אפשר לפרש כן, ומשום הכי לא הביאה הגמרא בשבת (כח.) מהאי קרא דיריעות שש היה נקרא אהל אלא מדכתיב להלן "ויפרוש את האהל על המשכן" (מ', יט), דשם ההכרח לפרש הכי כאשר יבואר במקומו. אבל אחר שלמדנו דגם זה נקרא 'אהל', יותר נוח לפרש גם מקרא זה הכי: 'ויביאו את המשכן' בכלל, וכמו שכתוב במקרא הקודם 'את האהל' - היינו שני מיני יריעות. והכי מתפרש לעיל (ל"ה, יא) בשני הפירושים האלו.

                                                    (שמות ל"ט, לג).

הנצי"ב מביא תחילה את דעת כל הראשונים שפירשו את המילה משכן כמכוונת אל היריעות התחתונות (וזאת על פי ההבנה המקורית והפשוטה של המילה), ואת המילה אהל כמכוונת אל יריעות העיזים. לטענתו, העובדה כי התורה אומרת "ויפרש את האהל על המשכן וישם את מכסה האהל עליו מלמעלה כאשר ציוה ה' את משה" מאשרת את ההבנה הזאת כי במילה משכן הכוונה ליריעות הפנימיות, ו'אהל' הכוונה ליריעות העיזים.

ראיה נוספת מביא הנצי"ב מדברי הגמרא בשבת. הגמרא שם שואלת מנין שאהל של פשתן שונה מאהל של שאר מינים ונטמא בטומאת אהלים?

"אמר רבי אלעזר גמר אהל אהל משכן - כתיב הכא (במדבר י"ט, יח) 'זאת התורה אדם כי ימות באוהל', וכתיב התם (שמות כ"ב, יט) 'ויפרוש את האוהל על המשכן'. מה להלן של פשתן קרוי אהל (כך בשמות כו,א "ואת המשכן תעשה עשר יריעות שש משזר"), אף כאן של פשתן קרוי אהל"                                                   (שבת כז:).

בעקבות הגמרא, הנצי"ב מעלה את האפשרות כי גם היריעות התחתונות קרויות אהל ועל כן הוא מבאר כי 'ויביאו את המשכן' הכוונה לכלל המבנה, ואילו 'את האוהל' היינו שני מיני יריעות- כלומר יריעות המשכן התחתונות, ויריעות אהלי העיזים שמעליהן.

וכך בשמות לה,יא "את המשכן את אהלו ואת מכסהו את קרסיו ואת קרשיו את בריחיו את עמודיו ואת אדניו" שניתן לפי הנצי"ב לפרשו את המשכן כשם כללי את אהלו, היינו שני מיני יריעות.

נזכיר כי על פי דעתנו בפשטי הפסוקים אכן המשכן מכוון ליריעה הפנימית, והאהל ליריעות העזים.

הבאנו את דברי הנצי"ב כדי להראות כי גם בעניין זה יכולות להיות הבנות שונות.       

ו. היחס בין היריעות למבנה

ה'משך חכמה' מאיר את עינינו ביחס בין היריעות המקרות את המבנה לפנים המבנה עצמו. בדבריו הוא מביא הבנה מחודשת המנתחת את מבנה המשכן בצורה דו מימדית – מהצד ומלמעלה. ואלו דבריו:

"ועשית מכסה לאהל ערות אילים מאודמים, ומכסה עורות תחשים מלמעלה. פליגי ר' יהודה ור' נחמיה אם מכסה אחד היה או שני מכסאות. ונראה דכמו שהיו מחיצות טרם בוא אל הדביר כן היו הכיסויים מלמעלה. והנה המשכן הוא היכל, והיה אחר זה החצר והיו שני מחיצות קודם בואו לפני ולפנים הוא הקדש הקדשים: היכל וחצר. כן סבר שעל הארון מלמעלה ועל הכרובים, מקום משכן הכבוד, היו חופפים היריעות שש וכו' הנקראים "משכן", וקרסים נראים ככוכבים כמו שהיו חופף הפרוכת על הכרובים. ולמעלה היו שני מחיצות: - מכסה יריעות עיזים הוא האהל, ומכסה העורות תחשים מלמעלה, שני מכסאות. ואולם מצאנו דפליגי תנאי אם קדושת היכל ואולם חדא מלתא היא, ובריש עירובין אמר לר' יהודה דסבר דקדושת היכל לחוד ואולם לחוד, אם כן היה שלוש מחיצות: היכל- זה מקום השולחן והמנורה במשכן, ואולם במקדש- זה מקום הפנוי במשכן, ועזרה- הוא החצר. לכן סבר דשני מכסאות היו, והיו למעלה שלוש מחיצות: - מכסה האוהל (כו,ז) ואילים מאודמים ומכסה תחשים ודו"ק. 

ולמאן דאמר מכסה אחד היו, פירוש אבא מארי ז"ל "מכסה עורות תחשים מלמעלה"- על ה"מעלה", שהמקום שלהם היה על הגג שעל הארון וזה "מלמעלה" שמכוון נגד קדש הקדשים היה מכסה תחשים, ולן במדבר (ג,כד): "ומשמרת בני גרשון (באהל מועד, המשכן והאהל) מכסהו"- דמכסה אחד היה.     

                                                     (שמות כ"ו, יד).

ה'משך חכמה' מתייחס למחלוקת בנוגע לשאלה האם מעל ליריעות העיזים היו שני מכסים (עורות אילים מאודמים ועורות תחשים) כדעת רבי יהודה, או כדעת רבי נחמיה שהיה מכסה אחד חציו של אילים וחציו של תחשים.

החידוש המאלף של דבריו הוא לראות את קדש הקדשים כמרחב פנימי שגם כלפי צידו (קרי מקום הכניסה) וגם מעליו (היריעות) המקום מוקף מחיצות.

לפירושו, קיימת התאמה בין המחיצות בשטח לבין היריעות מעל המבנה שהן מחיצות עליונות. בדומה לדרך כניסתו של האדם למשכן בה הוא נכנס דרך חצר, היכל וקדש הקדשים, כך גם הכיסויים מעל הארון: הכפורת והכרובים הם המשכן; יריעות השש מעליו יריעות העיזים הוא האהל, ומעליהם מכסה עורות התחשים.

ייתכן להביא חיזוק להתבוננות זאת מן העובדה שהתורה עצמה אומרת:

"ונתתה את הפרוכת תחת הקרסים והבאתה שמה מבית לפרוכת את ארון העדות, והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים"                                                      (שמות כ"ו, לג).

כלומר ישנו קשר מעניין מאד בין מיקום הפרוכת המבדילה בין הקדש לקדש הקדשים, לבין מיקום הקרסים ביריעות הפנימיות של המשכן (נרחיב בסוגיה זו בהמשך). 

ה'משך חכמה' מוסיף ודן בהקשר לשאלה האם קדושת האולם וההיכל הם קדושה אחת או שתי קדושות נפרדות.

בהתאם לכך הוא רוצה לטעון כי הדעה שהאולם הוא קדושה נפרדת מתאימה לדעה שהיו שני מכסים נפרדים - עורות אילים מאודמים ועורות תחשים. ואילו הדעה לפיה האולם וההיכל הם קדושה אחת, תואמת את הדעה לפיה ישנו מכסה אחד בלבד שחלקו עורות אילים וחלקו עורות תחשים. בהמשך למה שלמדנו כי המשכן, יריעות השש הפנימיות מטביעות את שמן על המבנה כולו- המשכן. וכן יריעות אוהל העיזים משפיעות על שמו של המבנה כולו- אוהל מועד. התפיסה של ה'משך חכמה' מאפשרת להתבונן בחלל של המבנה באופן דו מימדי ולראות אותו מוקף מחיצות מן הצד וכיסויים מלמעלה מקבילים.

התייחסנו עד עתה למשמעות השמות הבאים: מקדש, משכן ואוהל מועד. לפני שנעיין במשמעות של הביטוי האחרון המגדיר את המקדש והוא הקודש, ברצוננו להשלים היבט נוסף הקשור למשכן ולאוהל.

משכן העדות, אהל העדות

פעמים התורה מכנה הן את המשכן והן את אהל מועד, משכן העדות ואהל העדות.

א. משמעות המילה עדות

במפרשים מצינו בעיקר שלוש משמעויות למילה עדות:

• הארון נקרא לפעמים ארון העדות.
• הלוחות נקראות לוחות העדות.
• התורה עצמה.

להלן דעות כמה ראשונים המבארים את פירושי הפסוקים המתייחסים לביטויים אלו:

- כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶל מֹשֶׁה וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת"            (שמות ט"ז, לד).

אבן עזרא:

"הנה פירוש לפני ה' לפני העדות, שהוא הארון, ונקרא ארון העדות, בעבור לוחות הברית שהיו שם".

- "וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ" (שם כ"ה, טז).

"העדות - התורה שהיא לעדות ביני וביניכם, שצויתי אתכם מצות הכתובות בה"             (רש"י שם).

"ונתת הלוחות הם העדות, כאילו הם כמו שטר כתובה, והם לוחות הברית. והעד הנאמן ויקח ויתן את העדות אל הארון"           (אבן עזרא שם).

ואפשר לפרש העדות הנזכר כאן שיתן אל הארון את ספר התורה וגם שירת האזינו שציוה ית' שתהיה שם לעד והעניין שייתן זה סמוך לארון לצידו, ויהיה לפי זה אמרו ואל הארון תתן את העדות כאילו אמר ועם הארון וסמוך אליו תתן את אשר אתן אליך"           (אברבנאל שם).

"העדות מלשון עד כפירוש רש"י, וגם מלשון ייעוד שהם מחברים את הקב"ה וישראל כביכול"        (העמק דבר שם).

מעבר להבנות העיקריות שהוצגו לעיל מעניינת דעתו של הנצי"ב המבין כי יתכן לפרש עדות גם מלשון ייעוד.

ב. משכן העדות

כאמור, פעמים התורה קוראת למשכן כולו משכן העדות (כך בשמות ל"ח,כא, במדבר א', נ ונג; י,יא). היות ועל פי דברינו עיקר המילה משכן מכוונת גם ליריעות הפנימיות, וגם בעיקר לחלק המקודש ביותר של המבנה- לקדש הקדשים^[10], מובן מאוד הכינוי 'משכן העדות' בכל ההבנות שלו - אם הכוונה ללוחות, לתורה או לארון. ברור מן הפסוקים הקשר המפורש בין הלוחות לארון (למשל דברים י,ה: "ואפן וארד מן ההר ואשם את הלוחות בארון אשר עשיתי והיו שם כאשר ציוני ה' ")^[11].

כך גם ברור הקשר בין הארון לקדש הקדשים (למשל שמות מ, כ-כא : "ויקח ויתן את העדות אל הארון וישם את הבדים על הארון ויתן את הכפורת על הארון מלמעלה ויבא את הארון אל המשכן וישם את פרוכת המסך ויסך על ארון העדות כאשר ציוה ה את משה")

ביחס להנחת התורה לצד הארון אומרת התורה בדברים לא,כה-כו "ויצו משה את הלויים נושאי ארון ברית ה' לאמור: לקח  את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד הארון ברית ה' אלוהיכם והיה שם בך לעד". ואם כך לפי כל ההבנות ישנו קשר בין משכן לעדות כשהכוונה ללוחות, לתורה ולארון בקדש הקדשים.

ג. אהל העדות

התורה מזכירה מספר פעמים את הביטוי אהל העדות (כך בבמדבר יז, כב וכג, כך בבמדבר יח,ב). עד כה ניסינו לטעון שהמילה 'משכן' מכוונת בעיקר אל קודש הקודשים, והמילה אוהל מועד בעיקר אל הקודש. ואם כך, נראה כי המילה עדות (בכל צורה שלא נבין אותה) קשורה יותר אל החלקר הנקרא משכן – מדוע שינתה התורה ודיברה על 'אוהל העדות'?

ייתכן שפעמים התורה מכוונת שאוהל מועד, שכאמור מכוון בעיקר אל חלק הקדש - ההיכל, מתייחס אל כל המכלול שמתחת ליריעות העיזים וגם לחלק הפנימי ביותר לקדש הקדשים. כך בפרשת הנחת המטות ובפרשת קרח, וזה מאד מובן מתוך ההקשר שישנו כאן עניין של התגלות אלוקית, של רצון לדיבור אלוקי ומקומו בקדש הקדשים.

מעניין כי הנצי"ב כאן מבאר כך:

"משכן נקרא כל ההיכל והוא אוהל מועד^[12]. אבל אהל העדות הוא קדש הקדשים שבו לוחות העדות ועליו היה בא הענן ונמשך משם גם על המשכן הסמוך לאוהל העדות ובשעה הראשונה של הקמה כתיב סוף ספר שמות 'ויכס הענן את אהל מועד' ומש"ה לא היה משה יכול לבוא לשם אבל משם ואילך לא נמשך כולו אלא לצד קדש הקדשים"   (במדבר י', טו דה' לאהל העדות).

בקשר לשמירת שבט לוי כותב הנצי"ב:

"...וראוי היה לכתוב לפני אוהל מועד (מפני שהלווים שומרים מבחוץ שלא ככהנים)... אלא משום דכאן מיירי גם לדורות והיו עיתים שלא היה הארון בבית ה' כגון משחרב שילה והיה הארון עומד בית אבינדב אשר בגבעה וכתיב בשמואל א,ז ואת אלעזר בנו קדשו לשמור את ארון ברית ה' מש"ה כתיב אהל העדות היינו שבו מונחים העדות"      (במדבר י"ח, ב ד"ה ובניך ).

קדש

המשמעות הראשונית של המילה קדש היא הארון. כך למשל בתיאור משאות בני לוי:

"וכלה אהרון ובניו לכסת את הקדש ואת כל כלי הקדש בנסע המחנה ואחרי כן יבואו בני קהת לשאת ולא יגעו אל הקדש ומתו. אלה משא בני קהת באהל מועד"

                                                     (במדבר ד', טו).

במובן זה, המילה קדש מקבילה וזהה למובן של המילה מקדש (כפי שמופיע בבמדבר י,כא "ונסעו הקהתים ונשאו המקדש והקימו את המשכן עד באם").

אמנם רש"י מפרש שם (במדבר ד,טו) כי המילה 'קדש' מתייחסת לארון ולמזבח. כך גם בבמדבר ד,כ "ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו", מבארים הראשונים על אתר (רשב"ם, חזקוני, אבן עזרא) כי הכוונה לראיית הארון.

המשמעות השניה של המילה קדש מכוונת אל ההיכל.

דבר זה מפורש בפסוק:

"ונתתה את הפרוכת תחת הקרסים והבאת שמה מבית לפרוכת את ארון העדות והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים"                                                    (שמות כ"ו, לג).

הפסוק מבחין הבחנה מפורשת בין הקדש לבין קדש הקדשים.

כך עולה גם ממקומות נוספים, כדוגמת:

"ונשמע קולו בבואו אל הקדש לפני ה'"      (שמות כ"ו,לג).

והכוונה היא בבירור להיכל (רק שם העבודה בבגדי זהב, לא בקדש הקדשים).

דוגמה נוספת נמצאת בפסוקים הבאים בעקבות חטא נדב ואביהו:

 "הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה, אכל תאכלו אותה בקדש כאשר ציויתי"           (ויקרא י,יח).

ומפרש על אתר הרשב"ם: בהיכל^[13].   

המשמעות השלישית של המילה קדש היא קדש הקדשים, בעבודת כהן גדול ביום הכיפורים כפי שהבאנו בשיעור זה (בפסקה העוסקת באהל מועד וקודש).

המשמעות הרביעית של המלה קדש הינה כל מבנה המשכן.  כך למשל:

 "ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני הקדש ואת אדני הפרוכת מאת אדנים למאת הככר ככר לאדן"

                                                     (שמות ל"ח, כז).

ומבאר הרמב"ן:

"ויקרא הכתוב במשכן קדש והבדיל הפרוכת בעבור היותו מבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים כאילו אמר את אדני הקדש ואת אדני קדש הקדשים"                                         (ד"ה את אדני).

ייתכן להביא ראיה לכך גם מעבודת יום הכיפורים "ואל יבוא בכל עת אל הקדש מבית לפרוכת" (ויקרא ט"ז, ב) כלומר יש הקדש בכללותו ויש הקדש מבית לפרוכת.

ייתכן שהכתוב בבמדבר ד,יב "ולקחו את כלי השרת אשר ישרתו בם בקדש ונתנו אל בגד תכלת...", מתייחס אל ההיכל וייתכן שהוא מתייחס אל מבנה כולו.

הבנה חמישית למילה קדש שמצאנו אצל הפרשנים הינה המזבח החיצון, או החצר.

כך למשל את הפסוק:

 "וכלה אהרון ובניו לכסת את הקדש ואת כל כלי הקדש בנסע המחנה"            (במדבר ד',טו).

מבאר רש"י כי הכוונה לארון ולמזבח.

האבן עזרא בכמה מקומות מבאר את המילה קדש בזיקה לחצר. כך למשל ביחס להוצאת נדב ואביהו ..."קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקדש אל מחוץ למחנה" (ויקרא י,ד), הוא מבאר כי הכוונה לחצר כנגד המחנה.

אם באנו לסכם את המילה קדש אנחנו שוב מוצאים את העיקרון כי המילה טומנת בחובה משמעות ראשונית ובסיסית ומשמעות רחבה יותר. מן הארון, דרך ההיכל, קדש הקדשים וכל מבנה המשכן ועד מכלול החצר, המזבח החיצון ופתח אוהל מועד. כלומר ה'קדש' מכוון אל כלל מכלול השטח המקודש.