שמות המבנה | 1 | משכן ומקדש

פתיחה

בשני השיעורים הראשונים עסקנו במעמדו המיוחד של המשכן בהשוואה לבתי המקדש שאחריו. שאלנו, כיצד ניתן בכלל לשנות את מידות המקדש, מבנהו וכליו, וראינו כי יש קשר בין המציאות הרוחנית של עם ישראל, לאופן השראת השכינה במשכן ובבית המקדש. קשר זה בא לידי ביטוי במידות המבנה, בכלים וכו' וזו הסיבה שבגינה יש מקום לשינויים במבנה. בשיעור זה, ברצוננו לבחון את משמעויות המילים המתייחסות למבנה המשכן והמקדש.

ככלל, אנו נתייחס לשמות העיקריים המתייחסים למבנה המשכן והמקדש: משכן, מקדש, אוהל מועד, בית ה' וקדש^[1]. אמנם ישנם לעיתים צירופי שמות נוספים, כגון משכן אוהל מועד, או תוספת משכן העדות, אוהל העדות, אולם בשיעור זה לא נעסוק בשמות אלו.

סדר הופעת הביטויים

א. המילה  מקדש מופיעה לראשונה בשירת הים:

 "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדוני כוננו ידך ה' ימלוך לעולם ועד".

הופעת מקדש ומלכות ה' לראשונה בשירת הים, קשורה להכרת כל העולם כולו ופרעה בראשו במלכותו של הקב"ה. היות המקדש מקום מלכות ה' בעולם, מסבירה מדוע גילוי מלכותו בצורה זו מתגלה דווקא בשירת הים בהכרה הראשונית של בני ישראל מחד והמצרים מאידך גיסא בגילוי מלכו של העולם. המקדש מבטא את המבנה והדרך הראויה לאפשר גילוי מלכות זו בעולם^[2].

ב. המלה בית ה' מופיעה לראשונה בפרשת המועדות בהקשר לביכורים: "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלוקיך לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות כ"ג, יט). מעניין כי פרשה זו מבשרת על הבאת ביכורים לבית ה', עוד בטרם היה בכלל ציווי כלשהו על בנין משכן. ייתכן שישנו כאן רמז על הבניין העתידי, עוד בעקבות מתן תורה, אליו יביאו הביכורים בבוא בני ישראל לארץ כביטוי של הכרת הטוב על בואם לארץ.

ג. הביטוי משכן מופיע לראשונה עם ציווי בנין המקדש:

"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו"            (שמות כ"ה, ח-ט).

מעניין כי אזכורו הראשון של המשכן בתורה הינו ביחס למקדש. כפי שציינו בשיעור הראשון, ציווי בנין המשכן מנוסח בלשון מקדש כדי לרמוז לנו כי ציווי זה הינו גם לבתי המקדשות לאחר המשכן (בעניין זה ראינו את דברי אור החיים הקדוש).

באופן פשוט, לשון מקדש קשורה בקדושה ואילו לשון משכן בהשראת שכינה. הרב הירש בפירושו לתורה מנסח יחס זה באופן מענין:

"בספר ויקרא פרק כו מסתיימת "תורת כהנים", היא סידרת המצוות שתכליתן קדושת המשכן וקידוש החיים. סידרה זו באה בעקבות הקמת המשכן שתחילתה בפרק שלפנינו, ואם נתבונן בפסוקים שבאותו פרק סיום- "אם בחוקותי תלכו וגו'", "ונתתי משכני בתוככם וגו'"- הרי שיתבררו לנו שני דברים בוודאות גמורה: א) המשמעות של ושכנתי בתוכם בכתוב שלנו מפליגה הרחק מעבר להשכנת השכינה במשכן גרידא, ועניינה, אליבא דאמת, קירבת ה' בתוכנו עם קיום הברית שבינינו לבין ישראל, דבר המתגלה בהשראת שמירתו וברכתו על פריחת כל חיי הפרט והכלל. ב) עם זאת אין ה' משרה את שכינתו, שמירתו וברכתו על ידי הקמת המשכן וקיומו על פי פרטיו ודקדוקיו גרידא, אלא רק בקידוש כל חיינו הפרטיים והציבוריים והקדשתם למען קיום מצוות ה'. דבר זה לא זו בלבד שנתאמת במאורעות ההיסטוריים של חורבן משכן שילה ושל שני החורבנות של המקדש בירושלים, אלא המקרא עצמו מדבר עליו בהטעמה ובאזהרות מפורשות: כך בייחוד לגבי שלוש המצוות החמורות שבכל התורה כולה- עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים (ויקרא כ, ג; במדבר לה, לד; ויקרא טו, לא; דברים כג, י וטו), וכן מיד עם תחילת ייסודו והקמתו של מקדש שלמה (מלכים א' ו, יב ופרק ט), וכמעט בכל פרקי ספרי הנביאים, למשל ירמיה פרק ז.

מכל מקום מבשר הכתוב, כי 'ושכנתי בתוכם' יבוא בעקבות 'ועשו לי מקדש'. לפיכך 'מקדש' אינו אלא הביטוי של אותו תפקיד כולל, אשר מילויו הוא תנאי להשכנת השכינה בישראל כמובטח. בהודעה הזאת: 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם' - כלולים אפוא שני מושגים, שכל בניין המשכן וכליו יהיו ביטוים הסמלי. המושגים האלה הם: 'מקדש' ו'משכן'. 'מקדש' מבטא את מכלול התפקיד שעלינו למלא כלפי ה'; 'משכן' מבטא את הייעודים המובטחים לנו מה' בעקבות מילוי תפקידנו. 'מקדש' מורה על קידוש כל חיינו הפרטיים והציבוריים והקרבתם על מזבח קיום תורת ה'; 'משכן' מורה על השכנת השכינה המיועדת לנו והמתגלה בהשראת ברכת ה' ושמירתו על שגשוג כל חיינו הפרטיים והציבוריים. אוהל-מועד הוא 'מקדש', מקום הקדושה, ו'משכן'- מקום קרבת ה', מקום שבו נזכה לקדושה ולקרבת ה'. קדושה זו וקרבה זו, הווה אומר: יחס הבריות ההדדית בין ה' וישראל, הנוצר על ידי מתן התורה וקבלת התורה- זוהי המסגרת שבתוכה עלינו לבקש ולמצוא את טעמי המשכן בכללו ולפרטיו. טעמים אלה יש בהם משום הסבר לעובדה, שפרקי הקמת המשכן באים סמוכים אל הפרקים המדברים בעיקרי משפט התורה ובכריתת הברית שנעשתה על יסוד המשפט הזה".

לפי הרב הירש, התנאי ל'ושכנתי בתוכם', לקרבת ה' בתוכנו, הוא 'ועשו לי מקדש'. קידוש חיינו הפרטיים והציבוריים והקדשתם למען קיום מצוות ה', זה מה שמוטל עלינו לעשות. משכן מבטא את הייעודים המובטחים לנו מה' בעקבות מילוי תפקידנו.

ד. אוהל מועד^[3] - הופעתו הראשונה של שם זה הינה בתחילת פרשת תצווה בהקשר להעלאת נר תמיד:

"ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד באוהל מועד מחוץ לפרוכת אשר על העדות יערך אותו אהרון ובניו מערב עד בוקר לפני ה' חוקת עולם לדרתם מאת בני ישראל"

                                                    (שמות כ"ז, כא). 

לאחר השלמת תיאור בנין המשכן עצמו וכליו, זהו התיאור המפורש הראשון של עבודה שנעשית במשכן^[4]. בתיאור זה, התורה מגדירה היכן נעשית עבודה זו - באהל מועד מחוץ לפרוכת אשר על העדות. אהל מועד בא מלשון 'ויעוד'. ה' נועד עם עם-ישראל העובד במשכן. חשוב לציין כי על פי פסוק זה ישנו גם קשר בין עבודת הכהן לבין אוהל מועד.

בכך סקרנו תחילה את ראשית הופעתם של הביטויים המתארים את מבנה המשכן. האם ישנה איזו שהיא משמעות לסדר הופעתם של הביטויים מקדש, בית ה', משכן אוהל מועד? קשה לנו לענות על שאלה זו תשובה חד משמעית. יתכן אולי לומר כי הסיבה לכך נובעת מכך שהתורה רצתה להציג בתחילה את המילים המתייחסות למבנה הקבוע - מקדש ובית ה', ורק לאחר מכן התייחסה למבנה הזמני במדבר - משכן ואהל מועד. זאת כדי להדגיש כי החידוש כאן הוא עצם המבנה במתכונתו הקבועה, והמשכן ואוהל מועד הינם ביטויים זמניים במדבר של השראת השכינה הקבועה בבתי המקדש לדורות.

משמעויות הביטויים השונים המתארים את מבנה המשכן

א. מקדש- ההבנה הפשוטה לכאורה של המלה מקדש הינה מקום מקודש, מבנה שיש בו קדושה המיועד לעבודת ה'. מעניין לראות כי השימוש במילה זו בתורה אינו שכיח כלל ועיקר. יותר מכך, אם ההבנה המקובלת היא כי המלה משכן מתייחסת למבנה הזמני במדבר ואילו המלה מקדש מכוונת לבית הקבוע בירושלים, מדהים להיווכח כי בספר מלכים לא מוזכרת המילה מקדש אפילו פעם אחת!^[5]

בכל תיאור בניית בית ה' על ידי דוד ושלמה מוזכרת המילה בית ה'- בית, ולא מקדש! שלמה בונה בית ואין הוא בונה מקדש! מכאן כי יש לעיין במשמעות המילה מקדש. נתחיל בהתבוננות בהופעותיה בתורה (המילה מוזכרת בתורה שש עשרה פעם).

בחלק מן הפסוקים כוונת התורה ככל הנראה הינה למבנה שיש בו קדושה המיועד לעבודת ה'.

כך בשמות ט"ו, יז – "מקדש ה' כוננו ידיך".

כך בשמות כ"ה, ח- "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

כך בויקרא י"ב, ד- לגבי יולדת נאמר "בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבוא עד מלאת ימי טהרה".

כך בויקרא ט"ז, לג- לגבי עבודת כהן גדול ביום הכיפורים "וכפר את מקדש הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר"^[6]. ייתכן לפרש בפשט כי המקדש שבקדש הוא הארון. בהרחבה מבאר האבן עזרא על אתר ד"ה "את מקדש הקדש הוא מבית לפרוכת" (הכוונה לקדש הקדשים והכפל להפלגה) ^[7].

לגבי מצוות יראת מקדש נאמר: "את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה'" (ויקרא י"ט,ל כ"ו,ב). בפשטות מדובר על יראת המקדש עצמו וישנה כאן הקבלה יפה בין שבת שהינה מקדש בזמן הזוקק שמירה, לבין מקדש שהוא מקדש במקום המחייב יראה.

מעניין שחז"ל דורשים את הדברים אחרת:

"יכול יתיירא אדם ממקדש... מה שמירה האמורה בשבת לא משבת אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על השבת אף מורא האמורה במקדש, לא ממקדש אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על המקדש. ואיזו היא מורא מקדש לא ייכנס אדם בהר הבית במקלו, במנעלו ובפונדתו ובאבק שעל רגליו"                                             (יבמות ו:).

כלומר, בעצם יש להסביר כאן את המילה מקדש שלא כפשוטה. אין לירא ממבנה המקדש עצמו, אלא מן הקב"ה שציווה על יראתו.

הבנה דומה אומר החזקוני:

"מצוות קדושתי- כל המצוות קרואות בלשון קדושה. וראייה לדבר בפרשה של מטה: למען טמא את מקדשי (להלן כ',ג)^[8] שהוא לשון קדושה, "ולחלל את שם קדשי" שלאחריו (שם) כפל מילה. ואין לפרשו לשון מקדש ממש, כי מה טומאת מקדש יש במעביר זרעו למולך?"^[9]

                                   (ויקרא י"ט, ל ד"ה ומקדשי תיראו)

החזקוני קובע כאן איזה שהוא יסוד וכלל לגבי המילה מקדש, שמשמעותה לשון קדושה. לפירושו, המצוות קרויות בלשון קדושה, וכך הוא רוצה להציע גם לגבי המילה מקדש המופיעה בהקשר למולך כי אין הכוונה שנטמא המקדש בפועל, אלא שישנה כאן פגיעה בקדושה, בשם קדשו של הקב"ה.

הרי ברור כי כל יסוד הקדושה בעולם מקורו מאת ה' ואנחנו מכנים אותו הקדוש ברוך הוא- הוא הקודש ומקור הקדושה. במעשינו אנו נדרשים לא לפגוע בקדושה מחד ומאידך גיסא לירא ממנו מפני קדושתו.

חלק מן המפרשים הבינו את דברי התורה על מעביר זרעו למולך בצורה אחרת. וכך למשל כותב רש"י על אתר:

"למען טמא את מקדשי: את כנסת ישראל שהיא מקודשת לי כלשון ולא יחלל את מקדשי".

על דברי רש"י אלו מסביר המהר"ל בגור אריה:

"לא מקדש ממש דמה עניין מקדש לכאן? אלא רוצה לומר שהוא מטמא כלל ישראל הנקראים מקדש מפני שכנסת ישראל מקודשת לשמו יתברך. והרמב"ן פירש כנסת ישראל הנאמר כאן רוצה לומר על שכינת כבודו שהיא בישראל וזהו מקדשי (כי גורם העובד למולך לשכינה שתסתלק מישראל)".

- התורה מתייחסת להנהגות שונות של הכהן הגדול, ובין השאר מצווה התורה "ומן המקדש לא ייצא ולא יחלל את מקדש אלהיו כי נזר שמן משחת א-לוהיו עליו אני ה'" (ויקרא, כא, יב). בפשטות (וכך גם הבנת חז"ל), החלק הראשון של הפסוק מתייחס לכך שכהן גדול אינו יוצא מן המקדש, ממבנה המקדש ואינו הולך אחר המיטה, אפילו של שבעת הקרובים לו.

לגבי החלק השני של הפסוק, ניתן לפרשו אחרת וכך דברי המשך חכמה על אתר ד"ה "ומן המקדש לא ייצא ולא יחלל את מקדש אלהיו:

"לפי הפשט 'מקדש א-להיו' הוא כינוי לקדושתו, קדושת כהונה וזה שאמר כי נזר שמן משחת אלהיו עליו. וכיוצא בזה דרש ר' מאיר במשנה 'מקדושתו לא יצא' ".

שוב, בדומה לדברים לעיל בנוגע לעבודת המולך, גם כאן יכולה להתפרש המילה מקדש כמכוונת לקדושה ולאו דווקא למבנה המקדש.

• לגבי כהן בעל מום אומרת התורה:

 "אַךְ אֶל-הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא, וְאֶל-הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִגַּשׁ כִּי מוּם בּוֹ; וְלֹא יְחַלֵּל אֶת-מִקְדָּשַׁי, כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם"

                                                                     (ויקרא כ"א, כג).

למה מכוונת המילה אֶת-מִקְדָּשַׁי' הנאמרת כאן בלשון רבים? ה'בכור שור' וה'חזקוני' מסבירים כי הכוונה היא אל "הפרוכת והמזבח ואין בעל מום ראוי לבוא אליהם". על פי זה, ניתן לומר כי לא יחלל את מקדשי, הכוונה היא לפרוכת ולמזבח שיש בהם קדושה ועל כן זה נחשב לחילול המקדש עצמו. מסיבה זו התורה קוראת לכך ולא יחלל את מקדשי בלשון רבים.

- התורה בפרשת התוכחה מזהירה "ונתתי את עריכם חרבה והשימותי את מקדשכם ולא אריח בריח ניחחכם" (ויקרא כ"ו, לא). גם כאן צריך עיון מדוע התורה מתייחסת למקדשים בלשון רבים.

-בספר במדבר, ישנם מספר אזכורים של המילה מקדש. הלויים שומרי משמרת המקדש (במדבר ג, לח), ונראה כי כאן הכוונה ככל הנראה למבנה המקדש כולו.

בהמשך, התורה מתארת את תפקידי הלויים בשמירת המקדש "ונסעו הקהתים נשאי המקדש והקימו את המשכן עד בואם" (במדבר, י כא). כאן נראה שמשמעות המילה מקדש היא הארון, ובצורה דומה מפרשים האבן עזרא ורש"י על אתר.

האפשרות כי משמעות המילה מקדש הינה הארון, נובעת מחשיבותו של הארון במקדש, ונקודה זו עולה במספר מקומות:

• כך למשל בנוגע לדברים שנישאים על ידי בני קהת אומרת התורה "ומשמרתם הארון והשולחן והמנורה והמזבחת וכלי הקודש אשר ישרתו בהם והמסך וכל עבודתו" (במדבר ג', לא). ברור שהחשוב שבכלים והראשון בהם הוא הארון.
• כך גם עולה מסדר בניית המשכן, שם הסדר הוא כי בני גרשון ובני מררי יקימו את המשכן, כלומר את המבנה, וכשיהיה מוכן ועומד יבואו הקהתים ויכניסו בו את הארון ושאר הכלים. כלומר הארון, הכלי המקודש ביותר, מובא אל דבר מוכן ואז שורה השכינה (וכן היה בחנוכת מקדש שלמה שלאחר שכל המבנה היה בנוי ומוכן הכניסו בו את הארון כמפורט במלכים א, פרק ח א-יא).
• בבמדבר ד,ד נאמר: "זאת עבודת בני קהת באוהל מועד קדש הקדשים" ולאחר מכן, בפסוקים ה-ו מתואר כיסוי הארון ולאחר מכן כיסוי שאר הכלים הפנימיים. ובסיכום נאמר (פסוק ט"ו): "וכלה אהרון ובניו לכסות את הקודש ואת כל כלי הקודש בנסוע המחנה ואחרי כן יבואו בני קהת לשאת ולא יגעו אל הקודש ומתו. אלה משא בני קהת באוהל מועד". ברור לחלוטין כי במילה קודש הכוונה לארון שאסור לראותו מגולה ואסור לגעת בו כמובא בסיפור העלאת הארון מבית שמש משדה פלשתים .

- בדברי הימים נאמר:

"ויקם דוד המלך על רגליו ויאמר שמעוני אחי ועמי אני עם לבבי לבנות בית מנוחה לארון ברית ה' ולהדם רגלי אלוקינו והכינותי לבנות"                                             (דברי הימים א, כ"ח, ב).

 מן הפסוקים הקודמים וכן מהשוואת פסוק ב' לפסוק י' ברור לחלוטין כי בית למקדש משמעו בית לארון, כלומר בית המקדש הוא בית לארון. הבית הינו המסגרת החיצונית למנוחת הארון המקדש. ומסביר שם רש"י על אתר:

"לא לבנות לו לדור בו כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו אלא למקדש לצורך הארון שנקרא מקדש דכתיב (במדבר י) ונסעו הקהתים נשאי המקדש והוא הארון..."                           (שם).

- ייתכן להביא הוכחה לפירוש שמקדש הכוונה לארון, מסדר הכלים כפי שמופיע בפרשת תרומה. כשה' מצווה את משה על בניית המקדש (שמות כה', ח-י), סדר פירוט עשיית המקדש מתחיל בארון, אח"כ שולחן, מנורה, משכן (יריעה פנימית) אוהל מעל המשכן ואח"כ קרשים. ההדגשה והסדר הינם מן העיקר אל המסגרת וזאת במסגרת הציווי (בביצוע הסדר משתנה - מתחילים מן המסגרת החיצונית ואח"כ מכניסים את הכלים עפ"י הסדר בו הם מופיעים בפרשת תרומה).

על פי פירוש זה המקדש הוא קודם כל כלי המקדש- הארון בו לוחות העדות ועליו הכפורת והכרובים שהם הביטוי הנעלה ביותר של הקודש ה' מדבר אל משה מבין שני הכרובים- שם הוא נועד לאדם. המילה מקדש מתייחסת כמובן גם אל מכלול מבנה בית המקדש, אולם ייחוסה לכלל המבנה כולו היא על שם העיקר שבו ע"ש הארון שהוא הוא מקום התגלות ה' וגילוי שכינתו בעולם. 

לאחר חטא קורח ועדתו, התורה חוזרת על חובת השמירה על המקדש המוטלת על הלויים, ואומרת:

"ויאמר ה' אל אהרון אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עוון המקדש ואתה ובנך אתך תשאו את עוון כהנתכם"       (במדבר יח,א).

מהו עוון המקדש?

מבאר רש"י על אתר:

 "עליכם אני מטיל עונש הזרים שיחטאו בעסקי הדברים המקודשים המסורים לכם הוא האוהל והארון השולחן וכלי הקדש. אתם תשבו ותזהרו על כל זר הבא ליגע".

סיכום

אם נבוא לסכם את משמעות המילה מקדש בתורה, יש פעמים שהיא מכוונת למבנה המקודש כולו אך פעמים רבות הכוונה לקדושה או של האנשים או של כלי המקדש עצמם. פעמים הכוונה היא בראש ובראשונה לארון וייתכן כי המושג התרחב וכלל את כל כלי הקדש ואת מבנה המקדש כולו^[10].

במובן זה נקרא המקדש כולו על שם הכלי החשוב בו -הארון. לכן בחלק לא מבוטל מרשימות הכלים המופיעים בספר שמות הארון הוא הכלי הראשון. עניין זה תואם את תפיסת הרמב"ן לפיה עיקר תכלית המשכן הינה השראת שכינה והארון הינו הכלי העיקרי לצורך תפקיד זה ^[11].