שמירת השבת בזמן הנביאים

  • הרב עדיאל זימרן

שמירת השבת בזמן הנביאים

כולנו מכירים את הגמרא הכותבת שבית המקדש הראשון נחרב בשל גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. אכן, התוכחות על עבירות אלו חוזרות ונשנות בדברי כל הנביאים, אולם ישנה תוכחה נוספת, מוכרת קצת פחות, החוזרת אצל כל הנביאים - התוכחה על שמירת השבת.

בפרק כ' בספר יחזקאל, הנביא תולה במפורש את מצבו הקשה של העם בגולה באי-שמירת השבת, ואף קושר בינו לבין אי-שמירת השבת בתקופת המדבר (כנראה כוונתו ללקיטת המן בשבת):

"וָאֶתֵּן לָהֶם אֶת חֻקּוֹתַי, וְאֶת מִשְׁפָּטַי הוֹדַעְתִּי אוֹתָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, וְגַם אֶת שַׁבְּתוֹתַי נָתַתִּי לָהֶם לִהְיוֹת לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם, לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם; וַיַּמְרוּ בִי בֵית יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, בְּחֻקּוֹתַי לֹא הָלָכוּ וְאֶת מִשְׁפָּטַי מָאָסוּ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, וְאֶת שַׁבְּתֹתַי חִלְּלוּ מְאֹד; וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם בַּמִּדְבָּר לְכַלּוֹתָם".

בדומה לכך, אף ירמיהו (י"ז) מוכיח את העם על חילול השבת, ומבטיח לו שכר גדול אם ישמור עליה:

"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּן אֵלַי נְאֻם ה' לְבִלְתִּי הָבִיא מַשָּׂא בְּשַׁעֲרֵי הָעִיר הַזֹּאת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וּלְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת בּוֹ כָּל מְלָאכָה - וּבָאוּ בְשַׁעֲרֵי הָעִיר הַזֹּאת מְלָכִים וְשָׂרִים, יֹשְׁבִים עַל כִּסֵּא דָוִד, רֹכְבִים בָּרֶכֶב וּבַסּוּסִים הֵמָּה וְשָׂרֵיהֶם אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם, וְיָשְׁבָה הָעִיר הַזֹּאת לְעוֹלָם".

בסיום תקופת התנ"ך, כאשר חלק מהעם שב לארץ ישראל, המקרא מתאר כיצד נחמיה מוכיח את ראשי העם ומצוום לסגור את שערי העיר בשבת, כיוון שחלק מהעם סחר בשבת. בנוסף, נחמיה גם פונה לסוחרים היושבים מחוץ לשער וממתינים לשעת המסחר כבכל שבת, ודורש מהם לעזוב את המקום:

"בַּיָּמִים הָהֵמָּה רָאִיתִי בִיהוּדָה דֹרְכִים גִּתּוֹת בַּשַּׁבָּת וּמְבִיאִים הָעֲרֵמוֹת וְעֹמְסִים עַל הַחֲמֹרִים וְאַף יַיִן עֲנָבִים וּתְאֵנִים וְכָל מַשָּׂא וּמְבִיאִים יְרוּשָׁלִַם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וָאָעִיד בְּיוֹם מִכְרָם צָיִד... וָאָרִיבָה אֵת חֹרֵי יְהוּדָה וָאֹמְרָה לָהֶם - מָה הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹשִׂים וּמְחַלְּלִים אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת... וָאֹמְרָה וַיִּסָּגְרוּ הַדְּלָתוֹת, וָאֹמְרָה אֲשֶׁר לֹא יִפְתָּחוּם עַד אַחַר הַשַּׁבָּת". (נחמיה י"ג)

מתיאורו של נחמיה מובן שעיקר חילול השבת באותה תקופה היה ע"י מסחר, ואולי זוהי הסיבה לתוכחה הקשה של הנביאים: חילול השבת מעיד על פגם באמונה. בדומה לבני ישראל שחטאו במדבר בלקיטת המן בשבת, והראו בכך שאינם מאמינים שהמן שלקטו ביום שישי יספיק להם גם לשבת - כך בדיוק בני ישראל בימי הנביאים סחרו ומכרו בשבת, ולא האמינו שהקב"ה ישלם שכר לשומרי מצוותיו וששמירת השבת לא תפגע בשגשוג עסקיהם.