דילוג לתוכן העיקרי
גמרא בבא קמא -
שיעור 25

בבא קמא | דף יט ע"ב-כ ע"א | שן ברשות הרבים | 1

קובץ טקסט
הרב משה טרגין                                                       לעילוי נשמת אברהם נ. לוי בן סימן טוב
                                                                      לעילוי נשמת רב פקד ישראל (איליק) סילברה בן מרים וחיים
                                                                                                                                                                
מסכת בבא קמא שיעור מספר 06
שן ברשות הרבים
 
המשנה הבאה (יט:) פותחת את הדיון בנוגע לדין נזקי שן, דהיינו נזק שביצעה הבהמה מתוך מטרה לספק את ייצרה. כידוע, דרשו חז"ל מלשון הפסוק "ובער בשדה אחר", שחיוב שן שייך רק ברשות היחיד ולא ברשות הרבים. בנושא זה עוסקת הגמרא כאן (כ.), ומביאה היא כמה מקרים מעניינים, אשר הם יוצאי דופן לגבי דין זה.
 
המקרה הראשון שבו עוסקת הגמרא הוא "בהמה ברשות הרבים ופשטה צוארה ואכלה מעל גבי חברתה". במקרה זה אילפא מחייב על אף שהנזק היה ברשות הרבים, והדבר טעון הסבר.
 
בגמרא מוסבר הדבר כך: "מאי טעמא? גבי חברתה כחצר הניזק דמי". ההסבר הפשוט לכוונת הגמרא הוא, שלמרות ששתי הבהמות נמצאות ברשות הרבים, הרי שהפירות שעל גבי הבהמות נחשבים כנמצאים ברשות היחיד, שכן הבהמה עצמה היא רשות היחיד. דוגמא להתייחסות שכזאת לגבה של בהמה ניתן למצוא בגמרא (בבא מציעא י.), הדנה באפשרות שקונה ייקנה חפץ ע"י הנחתו על גבי בהמתו, שכך יקנה את החפץ בקניין חצר. קניין חצר מאופיין כמובן בכך שהחפץ מונח ברשותו של הקונה, ומכך משמע שגב בהמתו של אדם מוגדר לעולם כרשותו. מהלך כזה בהסבר הגמרא מציע הרשב"א (ד"ה כדאמר) בפירושו כאן. בדבריו הוא מעלה את השאלה, שאף אם גב הבהמה מוגדר הוא כרשות בעלי הבהמה, על כל פנים לכאורה לא גרע מקרה זה ממקרה שבו בהמה הזיקה ברשות של שותפים, שבמקרה זה, לפי הגמרא לעיל (יד.), פטור בעלי הבהמה, מפני שרשות זו אינה מוגדרת כ"שדה אחר", שהרי אינה שייכת לאדם אחד. ואם כן, שואל הרשב"א, אף אם גב הבהמה מוגדר כרשות בעלי הבהמה, לכאורה אין הוא מופקע מהיותו גם רשות הרבים, ולא גרע מקרה זה משדה של שותפים, ששם יש פטור מנזקי שן. על כל פנים, ברור מדברי הרשב"א כי הבנתו בגמרא הייתה כהסבר שהצענו, שגבה של הבהמה מוגדר כרשות היחיד.
 
הסבר אחר לדינו של אילפא כתב הרמב"ן במלחמת השם כאן (ח. מדפי הרי"ף). לפי הבנתו, פטור שן ברשות הרבים נאמר רק במקרה שהבהמה אוכלת פירות ברשות הרבים בצורה הרגילה, דהיינו פירות המונחים בדרכה על הקרקע. לעומת זאת, כאשר הבהמה צריכה לפשוט את צוארה ולאכול פירות בצורה משונה, לא נאמר פטור שן ברשות הרבים. מתוך הסברו של הרמב"ן יכולים אנו ללמוד את הבנתו העקרונית ליסוד פטור שן ברשות הרבים, וכפי שיתבאר בהמשך.
 
נראה שדברי הרמב"ן מבוססים על הבנתו של הרי"ף לפטור שן ברשות הרבים. הרי"ף מסביר כי פטור שן ברשות הרבים נובע מכך שמדובר ב"אורחיה" של הבהמה. כפי שראינו כבר פעמים רבות, במקום שבו מעשה הנזק של הבהמה הוא מעשה רגיל ומצוי שקשה למונעו, בעלי הבהמה אינו נחשב אחראי לנזק אלא הניזק הוא האחראי, ולכן לא תהיה חובת תשלומים. ניזכר למשל בדברי הגמרא שהובאו בשיעור הקודם לגבי כשכוש: "וכי יאחזנה בזנבה וילך?!" כפי ששם פטרו את בעלי הבהמה משום שהנזק הוא בלתי נמנע, כך במקרה זה נחשב הנזק לנזק בלתי נמנע. יש להעיר עם זאת, כי הרא"ש (סי' ד) כבר תמה על הרי"ף, שמאחר שחז"ל למדו את פטור שן ברשות הרבים מפסוק, קשה לומר שפטור זה מבוסס על סברא ושדיניו יהיו תלויים בסברא זו.
 
אחר שהבנו את סברת פטור שן ברשות הרבים לדעת הרי"ף, דעתו של אילפא לפי הבנת הרמב"ן תובן היטב - פטור שן ברשות הרבים מבוסס על כך שמדובר במעשה רגיל ומצוי ולכן בלתי נמנע. במקום שבו מדובר בנזק יוצא דופן, כמקרה שבהמה פשטה צווארה ואכלה מעל גבי חברתה, הרי שמקרה זה אינו שייך ליסוד הפטור של שן ברשות הרבים, ולכן בעלי הבהמה יהיה חייב.
 
הנפקא מינה שבין פירוש הרשב"א לבין פירוש הרמב"ן ברורה - לדעתו של הרשב"א, התיאור שבגמרא: "פשטה צווארה", הוא תיאור מציאותי בלבד שאינו נוגע לטעם הדין, שהרי הדין מבוסס על כך שהבהמה אכלה מגב חברתה שהוא רשות היחיד. לעומת זאת, לדעת הרמב"ן פרט זה הוא יסודי לפטור, שהרי הפטור מבוסס על כך שהבהמה יצאה מדרכה הרגילה ונצרכה לפשוט את צווארה, שזהו מעשה בלתי רגיל. במקום שבו הבהמה תאכל מגב בהמה רובצת, הרי שמקרה זה יוגדר כ"אורחיה" של הבהמה, וממילא ישוב הדין לפטור הרגיל של שן ברשות הרבים.
 
צידי רחבה
ייתכן שהדיון שבו עסקנו עומד ביסוד מחלוקתם של רב ושמואל בגמרא לקמן (כא.). בגמרא שם נאמר שרב ושמואל נחלקו לגבי בהמה האוכלת מפירות הנמצאים בצידי רחבה, דהיינו פירות אשר נמצאים ברחבה שבין פתח החנות לרשות הרבים. במקרה זה, לדעת רב יהיה בעלי הבהמה חייב אפילו כשהבהמה עמדה ברשות הרבים ורק החזירה את ראשה לצידי רשות הרבים ואכלה מפירות אלו. לעומת זאת, לדעת שמואל, הבהמה תהיה פטורה רק במקרה שהלכה בעצמה לצידי הרחבה ואכלה מהפירות שנמצאים שם, אך לא במקרה שנותרה ברשות הרבים.
 
ייתכן להבין את יסוד המחלוקת, שלדעת רב פטור שן ברשות הרבים נובע מכך שהנזק שנעשה הוא "אורחיה" של הבהמה. משום כך, במקרה שבו הבהמה אכלה מפירות הנמצאים בצידי הרחבה, בזמן שהיא מהלכת ברשות הרבים, יהיה מקרה זה מוגדר כמקרה שאינו אורחיה של הבהמה. לעומת זאת, שמואל הבין שהפטור של שן ברשות הרבים הוא פטור פורמאלי התלוי באכילה ברשות הרבים. אם נצרף לכך את ההנחה, שהפטור תלוי במקום שבו נמצאת הבהמה עצמה (בעניין זה נדון עוד לקמן), אזי יובן דינו - מאחר שהבהמה אוכלת את הפירות ברשות הרבים, הרי היא פטורה, עד שתלך בעצמה לצידי הרחבה ותאכל את הפירות שם.
 
קופצת
לאחר שהביאה הגמרא את דברי אילפא, הציעה הגמרא שיש להביא ראיה לשיטתו מדין אחר: "היתה קופתו מופשלת לאחוריו, ופשטה צוארה ואכלה ממנו - חייבת". ודחתה הגמרא, שייתכן לומר שפטור זה נאמר רק במקרה שבו הבהמה קפצה, וכפי שאמר רבא לגבי מקרה אחר, שאם הבהמה קפצה בזמן אכילתה, הרי היא חייבת.
 
מהו ההבדל  בין מקרה שבו הבהמה קפצה בזמן אכילתה מעל גבי חברתה לבין מקרה שבו עמדה בזמן שאכלה? הרמב"ן (במלחמות שם) הסביר כי הדרישה שהבהמה תקפוץ, מיוסדת על כך שאם הבהמה עומדת, הרי שהיא בעצמה נמצאת ברשות הרבים. רק במקרה שהבהמה קופצת, כפי שדרש רבא, גם הבהמה אינה נמצאת ברשות הרבים, כיוון שרגליה אינן נמצאות על הקרקע. לפי הסברו של הרמב"ן יצא שישנו הבדל מהותי בין דעת אילפא לדעת רבא, בעוד שלדעת אילפא, פטור שן ברשות הרבים תלוי באופי הנזק, ובכך שהוא "אורחיה", ולכן במקרה אחר יהיה בעל הבהמה חייב, לדעת רבא הפטור תלוי ברשות הרבים ממש, כשלכך נוספת ההנחה, שדי בכך שהבהמה עצמה נמצאת ברשות הרבים בכדי לפוטרה, ולכן צריך שהבהמה תהיה קופצת כדי לחייבה.
 
בדבר השאלה האם פטור שן ברשות הרבים תלוי במקום שבו נמצא האוכל או במקום שבו נמצאת הבהמה, יש להעיר, כי בהמשך הגמרא שואל ר' זירא מהו הדין במקרה של "מתגלגל". ראשונים רבים התחבטו בפירוש המקרה הנידון. הראב"ד (ד"ה מתגלגל מהו) הסביר שמדובר במקרה שבו אוכל התגלגל מרשות הרבים לרשות היחיד, ואכלה אותו בהמה שנמצאת ברשות הרבים. לפי הסברו, מקרה זה שבו עסק ר' זירא הוא אבן הבוחן לשאלה הנזכרת.
 
נשוב למחלוקתם של אילפא ורבא. בניגוד להסבר שהצענו לעיל, שיסוד מחלוקתם תלוי ביסוד פטור שן ברשות הרבים, ייתכן להבין שלכולי עלמא פטור שן ברשות הרבים תלוי בכך שנזק זה הוא "אורחיה". אלא שיש לומר שנחלקו אילפא ורבא מהו הרף של השינוי הנדרש כדי להפקיע את ה"אורחיה" וממילא את הפטור; אילפא סבר שכל שינוי קטן מפקיע את הפטור, כגון שאכלה הבהמה ממקום גבוה ונצרכה לפשוט את צווארה. לדעת רבא לעומת זאת, רק שינוי רציני, כגון במקרה שבו הבהמה קפצה, מפקיע את הפטור של שן ברשות הרבים.
 
באותה מידה ניתן לומר שגם מחלוקת רב ושמואל לגבי צידי רחבה שהזכרנו לעיל, אינה מחלוקת מהותית לגבי יסוד פטור שן ברשות הרבים. גם לגבי מחלוקתם ניתן לומר שלכולי עלמא יסוד הפטור תלוי בכך שהנזק הוא "אורחיה", וגם הם נחלקו ברמת השינוי המפקיעה את פטור זה; לדעת רב, עצם העובדה שהבהמה הסיטה את ראשה ואכלה מאוכל שנמצא בצידי הרחבה נחשב כשינוי. לעומת זאת, לדעת רבא, רק כאשר הבהמה סטתה לגמרי מדרכה ויצאה מרשות הרבים לצידי הרחבה יתבטל הפטור. לפי הסבר זה לא נצטרך להניח שלצידי רחבה יש דין רשות היחיד כפי שהנחנו בהסבר הקודם, אלא נוכל לומר שהיא מוגדרת כרשות הרבים, ובכל זאת שמואל יחייב במקרה זה.
 
 
*
**********************************************************
*
* * * * * * * * * *
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון, תשס"ד
עורך: יעקב יוטקוביץ
*******************************************************
 
בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון
האתר בעברית:      http://www.vbm-torah.org/vbm
האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org
 
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
* * * * * * * * * *
*
**********************************************************
*
 
 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)