שתי ראיות הן

  • הרב עדיאל זימרן

שתי ראיות הן

אחת מן המילים המנחות החורזות את ראשית ספר שמות היא ה'ראייה'. לראייה הוראה כפולה: במובנה האחד, היא הראייה הפיסית של דבר ממשי העומד לפני האדם; במובנה השני, היא הראיה המהותית של מה שמסתתר מאחורי הדבר המוחשי הנראה לעין.

נדגים את שתי ההוראות על ידי פסוק מראשית ספר שמות (ב', ב): "וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים". מה ראתה האישה בילד שגרם לה להרגיש "כי טוב הוא", לסכן את חייה ולהצפינו? המדרש העוסק בשאלה זו (שמות-רבה א', כ) מציע אפשרויות שונות: "'ותרא אותו כי טוב הוא' - תני רבי מאיר: טוב שמו. רבי יהודה אמר: טוביה שמו. רבי נחמיה אמר: הגון לנביאות. אחרים אומרים: שנולד מהול. רבנן אמרי: בשעה שנולד נתמלא הבית אורה". המדרש מתאר פרטים שונים שהאישה יכולה הייתה לראות בילד, חלקם מוחשיים וחלקם רק מהות המתבטאת בצורה בלתי-מוחשית. המונח 'ראייה' בפסוק מכיל את שתי ההוראות: ראייה ממשית וראייה בוחנת.

מהו תפקידה של הראייה? ראיית האדם מבטאת את יציאת האדם מעולמו הפרטי ואת מעורבותו במציאות שסביבו. הראייה היא כפולה: ראיית הסביבה - הדוממת והאנושית, וראיית מה שמעבר למציאות הנגלית.

גאולת מצרים החלה בראייה. שפרה ופועה - המיילדות המופיעות בראשית ספר שמות - פעלו על פי ראייתן ויראתן את ה', וביטלו את ביצוע גזירת פרעה על הילדים: "וַיֹּאמֶר - בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם, אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה. וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱ-לוֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם, וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים" (שמות א', טז-יז).

בהמשך הספר, אֵם משה פועלת שוב ע"פ ראייתה, ומקדמת את הגאולה בהסתרת הילד שנולד לה: "וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים".

אף משה, כשהוא גדל, עובר מבית פרעה אל הצד העברי של המתרס באמצעות ראייתו: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם, וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו: וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" (שמות ב', יא-יב). גם בהמשך, במעמד הסנה, קיבל משה את תפקידו באמצעות ראייה:"וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה - אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה, מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה: וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת, וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱ-לוֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה... וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים: וַיֹּאמֶר ה' - רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו" (שמות ג', ב-ז). ראיית משה היא תנועה אל המציאות שמולו, הגוררת ראייה של ה' ופעולה משותפת לגאולת ישראל.

הנהגת משה בראייה ומעורבותו במציאות מתבטאת גם בסוף תהליך הגאולה, כשהעם מתבונן במציאות ומבחין היטב בעומד מאחוריה: "וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם, וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם: וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" (שמות י"ד, ל-לא).