תולדות השימוש בארון | 2

לאחר בחינת האירועים בהם מוזכר הארון בתורה, נתייחס בשיעור זה לאיזכור הארון בספרי הנביאים. נתחיל בהתייחסות לארון בספר יהושע. בספר יהושע אנחנו פוגשים את הארון בשני אירועים משמעותיים בהם הוא מופיע ככלי בפני עצמו[1]:

• בחציית הירדן.
• בכיבוש יריחו.

.מעניין לראות כי בשני אירועים מרכזיים אלו, לארון ישנו מעמד עצמאי והוא בראש המחנה. מציאות זו ממשיכה במובן מסויים את מה שהתורה מתארת עם עזיבת הר סיני:

"וַיִּסְעוּ מֵהַר ה' דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית-ה' נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה. וַעֲנַן ה' עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן-הַמַּחֲנֶה^[2]"                                                   (במדבר י', לג-לד).

תפקיד הארון בכיבוש הארץ ובחציית הירדן

כפי שראינו באחד השיעורים הקודמים^[3], במהלך נדודי בני ישראל במדבר, הארון נוסע לפני בני ישראל שלושה ימים לתור להם מנוחה (במדבר י', לג), ולהפיץ את אויביהם. צורת מסע זו נעשתה החל מנסיעתם ממרגלות הר סיני, דרך כל הליכתם במדבר, עד בואם לערבות מואב על ירדן יריחו לפני חציית הירדן. אולם בפסוקים לא מפורש כיצד נסע הארון לאחר חציית הירדן^[4].

שינוי ראשון הוא כי הארון נמצא עכשיו בטווח ראיה של בני ישראל, ומשמש כסימן לנסיעת בני ישראל ממקומם וכמורה דרך בפועל.

תיאור מפורט של המסע עם הארון, מובא בתחילת ספר יהושע. בגלל חשיבות הדברים, נביא כאן את רוב התיאור:

"וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיִּסְעוּ מֵהַשִּׁטִּים וַיָּבֹאוּ עַד-הַיַּרְדֵּן הוּא וְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּלִנוּ שָׁם טֶרֶם יַעֲבֹרוּ. וַיְהִי מִקְצֵה שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַיַּעַבְרוּ הַשֹּׁטְרִים בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה. וַיְצַוּוּ אֶת-הָעָם לֵאמֹר כִּרְאֹתְכֶם אֵת אֲרוֹן בְּרִית-ה' אֱלֹקֵיכֶם וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאִים אֹתוֹ וְאַתֶּם תִּסְעוּ מִמְּקוֹמְכֶם וַהֲלַכְתֶּם אַחֲרָיו. אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם וּבֵנָיו כְּאַלְפַּיִם אַמָּה בַּמִּדָּה  אַל-תִּקְרְבוּ אֵלָיו לְמַעַן אֲשֶׁר-תֵּדְעוּ אֶת-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ-בָהּ כִּי לֹא עֲבַרְתֶּם בַּדֶּרֶךְ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם. וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-הָעָם הִתְקַדָּשׁוּ  כִּי מָחָר יַעֲשֶׂה ה' בְּקִרְבְּכֶם נִפְלָאוֹת. וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר שְׂאוּ אֶת-אֲרוֹן הַבְּרִית וְעִבְרוּ לִפְנֵי הָעָם וַיִּשְׂאוּ אֶת-אֲרוֹן הַבְּרִית וַיֵּלְכוּ לִפְנֵי הָעָם. וַיֹּאמֶר ה' אֶל-יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל גַּדֶּלְךָ בְּעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל  אֲשֶׁר יֵדְעוּן כִּי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם-מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ. וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן-הַבְּרִית לֵאמֹר  כְּבֹאֲכֶם עַד-קְצֵה מֵי הַיַּרְדֵּן בַּיַּרְדֵּן תַּעֲמֹדוּ. וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל  גֹּשׁוּ הֵנָּה וְשִׁמְעוּ אֶת-דִּבְרֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם. וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי אֵ-ל חַי בְּקִרְבְּכֶם וְהוֹרֵשׁ יוֹרִישׁ מִפְּנֵיכֶם אֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת-הַחִתִּי וְאֶת-הַחִוִּי וְאֶת-הַפְּרִזִּי וְאֶת-הַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַיְבוּסִי. הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל-הָאָרֶץ עֹבֵר לִפְנֵיכֶם בַּיַּרְדֵּן. וְעַתָּה קְחוּ לָכֶם שְׁנֵי עָשָׂר אִישׁ מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ-אֶחָד אִישׁ-אֶחָד לַשָּׁבֶט. וְהָיָה כְּנוֹחַ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן ה' אֲדוֹן כָּל-הָאָרֶץ בְּמֵי הַיַּרְדֵּן מֵי הַיַּרְדֵּן יִכָּרֵתוּן הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמָעְלָה וְיַעַמְדוּ נֵד אֶחָד. וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָעָם מֵאָהֳלֵיהֶם לַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן וְהַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן הַבְּרִית לִפְנֵי הָעָם. וּכְבוֹא נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עַד-הַיַּרְדֵּן וְרַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן נִטְבְּלוּ בִּקְצֵה הַמָּיִם וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל-כָּל-גְּדוֹתָיו כֹּל יְמֵי קָצִיר. וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד-אֶחָד הַרְחֵק מְאֹד באדם (מֵאָדָם) הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן וְהַיֹּרְדִים עַל יָם הָעֲרָבָה יָם-הַמֶּלַח תַּמּוּ נִכְרָתוּ וְהָעָם עָבְרוּ נֶגֶד יְרִיחוֹ. וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן בְּרִית-יְהוָה בֶּחָרָבָה בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן הָכֵן וְכָל-יִשְׂרָאֵל עֹבְרִים בֶּחָרָבָה עַד אֲשֶׁר-תַּמּוּ כָּל-הַגּוֹי לַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן.

וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ אֶל-שְׁנֵים הֶעָשָׂר אִישׁ אֲשֶׁר הֵכִין מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ-אֶחָד אִישׁ-אֶחָד מִשָּׁבֶט. וַיֹּאמֶר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ עִבְרוּ לִפְנֵי אֲרוֹן ה' אֱלֹקֵיכֶם אֶל-תּוֹךְ הַיַּרְדֵּן וְהָרִימוּ לָכֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת עַל-שִׁכְמוֹ לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל. לְמַעַן תִּהְיֶה זֹאת אוֹת בְּקִרְבְּכֶם  כִּי-יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר לֵאמֹר מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לָכֶם. וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם אֲשֶׁר נִכְרְתוּ מֵימֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי אֲרוֹן בְּרִית-ה' בְּעָבְרוֹ בַּיַּרְדֵּן נִכְרְתוּ מֵי הַיַּרְדֵּן וְהָיוּ הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לְזִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד-עוֹלָם. וַיַּעֲשׂוּ-כֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׂאוּ שְׁתֵּי-עֶשְׂרֵה אֲבָנִים מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל-יְהוֹשֻׁעַ לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבִרוּם עִמָּם אֶל-הַמָּלוֹן וַיַּנִּחוּם שָׁם. וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן תַּחַת מַצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וְהַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עֹמְדִים בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן עַד תֹּם כָּל-הַדָּבָר אֲשֶׁר-צִוָּה ה' אֶת-יְהוֹשֻׁעַ לְדַבֵּר אֶל-הָעָם כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּה מֹשֶׁה אֶת-יְהוֹשֻׁעַ וַיְמַהֲרוּ הָעָם וַיַּעֲבֹרוּ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר-תַּם כָּל-הָעָם לַעֲבוֹר וַיַּעֲבֹר אֲרוֹן-ה' וְהַכֹּהֲנִים לִפְנֵי הָעָם"

                                                                         (פרקים ג'-ד').

מניתוח פשוט של הפסוקים לגבי מיקומו של הארון ותפקידו, עולות כמה נקודות:

1. שם הארון ומשמעותו

הארון המוזכר בפרשה זאת 16 פעמים, נקרא בשמות שונים המבטאים את מהותו:

• ארון ברית ה' א-להיכם (ג', ג).
• ארון הברית (ו', ח, יד; ד', ט).
• ארון הברית אדון כל הארץ (שם, יא).
• ארון ה' אדון כל הארץ (שם, יג).
• ארון ברית ה' (שם יז, ד', ז).
• ארון ה' א-להיכם (ד', ה).
• ארון העדות (ד', טז).

שני תיאורים מרכזיים נוספים לארון: מחד מוזכר הארון כ'ארון הברית' המזכיר את הברית היסודית בין ה' ובין ישראל ומלווה אותם עתה בכניסתם לארץ, ובנוסף, מוזכר הארון כ'ארון העדות'. נראה כי משמעות הביטוי 'ארון העדות' בהקשר זה הינה ללוחות הנמצאים בתוכו, והפסוק בא להדגיש את הקשר החזק בין העדות ליהושע. כמפורש בתחילת הספר:

"רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל-הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל-תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ. לֹא-יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל-הַכָּתוּב בּוֹ  כִּי-אָז תַּצְלִיחַ אֶת-דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל"     (א', ז-ח).

הלוחות מעידים לא רק על הברית עם הקב"ה, אלא גם על תוכנה, על הציוויים היסודיים שנכתבו על הלוחות.

אפשרות אחרת היא להסביר כי הכינוי ארון העדות פירושו עדות על הברית שנכרתה בין ה' לבין ישראל, ולאו דווקא על הלוחות שהושמו בארון.

בהקשר זה, מעניין להוכיח כי הכינוי 'ארון הברית', איננו מופיע בכל ספר שמות. בספר זה מוזכר הארון כ'ארון' סתם, או ארון העדות, ולא נקרא ארון הברית. רק מספר במדבר ואילך, מתחילת נדודי הארון, נקרא הארון ארון הברית:

"ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים וארון ברית ה' נסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה"     (במדבר י', לג).

ייתכן כי הפירוש לעובדה זו נעוץ בתפקידו העיקרי של הארון בכל תקופה. בתחילת שימת הארון במשכן לאחר מתן תורה, עניין העדות שניתנה בסיני היה יותר משמעותי, ואילו במהלך ההליכה בדרך, הדגש הינו על שמירת הברית. על פי פירוש זה, ניתן לפרש כי משמעותה של ברית שה' כורת עם האנושות הינה 'קשר של חיים'. כך הברית בימי נח (בראשית ט', יג), הברית עם אבות האומה (בראשית ט"ו, יח ו- י"ז, כא) והברית עם עם-ישראל לאחר חטא העגל (שמות ל"ד, י), משמעותן קשר המלווה את עם ישראל לא בהיותו למרגלות הר סיני בלבד, אלא בדרך, בקשיים של החיים, כשישנו צורך לחבר את המציאות הרוחנית והגשמית יחדיו^[5]. מכח הברית שה' כרת עמנו ועם אבותינו, נוכל לעמוד מול המציאות, והארון מייצג ומסמל ברית זו.

2. מיקומו של הארון במסעות

בפסוקים מספר יהושע שהובאו לעיל נאמר כי הארון הלך לפני מחנה בני ישראל. רש"י על אתר מסביר:

"נשתנה המסע הזה משאר המסעות. שכל זמן שמשה
קיים היה עמוד הענן נוסע תחילה ומראה להם הדרך והארון נוסע אחר שני דגלים. עכשיו הארון נוסע תחילה"^[6]          (יהושע ג', יג ד"ה והלכתם אחריו).

וכך גם בדברי הרלב"ג:

"הנה צוו השוטרים את העם במצות יהושע, שילכו אחרי ארון ברית ה' שישאוהו הכהנים הלויים והנה הוצרכו לזאת הצוואה, כי בימי משה היה חנותם ונסעם על פי ה' מצד תנועת עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לנחותם הדרך, ואולם עתה לא תהיה הליכתם בדרך בזה האופן, אבל יהיו המנהיגים אותם הכהנים הלויים נושאי ארון ברית ה' על פי הנביא; וכדי שיראוהו כולם, היה ראוי שירחקו ממנו, ולזה צוו אותם שירחקו ממנו אלפיים באמה" (יהושע ג', ג-ד).

כלומר, לאחר הכניסה לארץ, השתנתה צורת הנסיעה וכעת מיקומו של הארון הינו לפני המחנה. מהי משמעות מיקומו של הארון במקום זה?

רש"י (שם, ד"ה רחוק יהיה) מסביר כי "כבודו של מקום הוא". כלומר סיבת המרחק לדעת רש"י הינה כבודו של הארון^[7]. אפשרות אחרת היא כי המרחק מהארון נובע מקדושתו, ומן הסכנה הכרוכה בקרבה יתרה אליו.

על פי דרכנו, נראה לומר כי הסיבה בגללה הארון הולך לפני המחנה, נובעת מן המעבר ההדרגתי מן ההנהגה הניסית המובהקת, להנהגה ארצית. מטרת שינוי זה הינה להבהיר כי כיבוש הארץ יבוא אך ורק מכוחו של הקב"ה. ללכת אחרי הארון פירושו כביכול ללכת אחרי השכינה, ומכוחו נכבשת הארץ. במציאות בה אין יותר ענן, הארון הוא המוביל את מחנה ישראל בכניסתם לארץ, והוא מסמל בפועל כי א-ל חי בקרבכם וכי הארץ נכבשת על ידי אדון כל הארץ.

פירוש אחר לצורת הליכה זו מביא האברבנאל בפירושו לדברים:

"אמנם במסע הראשון שנסעו מהר סיני יצא הארון, והיה זה לפי שרצה הקב"ה לזכות את ישראל שארון בריתו יוצא לפניהם באותו מסע ראשון בעבור שנסע מהר ה' כאילו יצא מלכם לפניהם וה' בראשם. וכן עשה להם במסע האחרון בהיכנסם לארץ שבעוברם את הירדן ציווה שילך הארון הא-להי לפניהם כאדם המלווה את חברו בצאתו מן העיר ובבואו אליה כדי לכבדו"        (פרק י).

האברבנאל קושר בין המסע הראשון ממרגלות הר סיני, למסע הראשון בכניסה לארץ, ומציין כי בשניהם הארון הלך לפני בני ישראל. מעניין הטעם השונה שנותן האברבנאל לשתי ההליכות: ביציאה מהר סיני הלך הארון לפני בני ישראל כמלך שיוצא לפני עמו לאחר הכתרתו, ואילו במסע האחרון הארון הולך לפניהם כאדם המלווה את חברו בצאתו מן העיר ובבואו אליה כדי לכבדו.

אמנם, מסברא ניתן להציע כי גם במסע השני, בכניסה לארץ, ניתן לראות את ההליכה המוקדמת של הארון כמלך שיוצא לפני עמו לקראת כיבוש הארץ. במסע השני, כביכול ה' מלווה את ישראל בצאתם מן המדבר ובכניסתם לארץ וזהו בעצם טעם אחר למיקום הארון^[8].

נקודה נוספת המאפיינת את הליכתם של בני ישראל בכניסה לארץ הינה המרחק בין הארון לבני ישראל. בפסוקים נאמר כי יש צורך במרחק של 2000 אמה בין בני ישראל ובין הארון. בשונה מהובלת הארון ביציאתם מהר סיני, בו הארון הלך לפניהם שלושה ימים ולא נראה על ידם, כאן מדובר במרחק בו הארון נראה על ידי בני ישראל ומוביל אותם.

מעבר לנימוק זה אין על דרך הפשט הסבר למרחק זה, אולם חז"ל במדרש תנחומא מסבירים נקודה זו בדרך אחרת:

"ומנין סמכו חכמים (את ענין 2000 אמה בענין תחום שבת) מדברי תורה שנאמר 'ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים אמה וגו'' (במדבר ל"ה). וכן את מוצא ביהושע כשהלך להחריב את יריחו אמר יהושע לישראל עתידין אתם לעמוד שם ולעשות את השבת, אם תרחיקו מן הארון לא תרחיקו יותר מאלפים אמה לכל רוח למה שיהיו רשאין לבא להתפלל לפני הארון בשבת וכן הוא אומר (יהושע ג') אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפיים אמה במדה" (מדרש תנחומא במדבר ט').

 

 

 

התגלות מלאך ה' ביריחו

הגמרא בעירובין דנה בסוגיה הנוגעת לעניננו:

"אמר רבי אבא בר פפא לא נענש יהושע אלא בשביל שביטל את ישראל לילה אחת מפריה ורביה, שנאמר 'ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא', וכתיב 'ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי'. אמר לו אמש ביטלתם תמיד של בין הערביים ועכשיו ביטלתם תלמוד תורה. על איזה מהן באת? אמר לו עתה באתי, מיד 'וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק'. ואמר רבי יוחנן מלמד שהלך בעומקה של הלכה, וגמירי דכל זמן שארון ושכינה שרויין שלא במקומן אסורים בתשמיש המיטה"   (סג:).

הנחת הגמרא היא כי התגלות המלאך באה בעקבות פורענות^[9]. בבירור עולה כי בני ישראל השתתפו במארב בעיר יריחו ללא כל צורך כי לא נלחמים בלילה, ובעקבות זאת היה ביטול קרבן תמיד של בין הערביים וביטול תלמוד תורה. כמו כן מתברר שהמלאך בא על ביטול תורה, ואכן במלחמת העי יהושע תיקן חטא זה בכך שהלך ולן בעומקה של הלכה. היות והמצור נמשך לתוך הלילה, ארון הברית שיצא עמם למלחמה לא הוחזר למשכן בגלגל, ונשאר עמהם במצור על יריחו ומציאות זו גרמה לבני ישראל שיתבטלו מפריה ורביה. זאת לאור קביעת הגמרא שם כי כל זמן שארון ושכינה שרויין שלא במקומן, אסורין בתשמיש המיטה ועל כך נענש יהושע שלא היו לו בנים.

תפקיד הארון בכיבוש יריחו

לגבי אופן הקפת העיר, מצטויים שבעה כהנים לשאת שבעה שופרות יובלים לפני הארון והחלוץ יעבור לפני ארון ה'. סדר הדברים הוא כך: החלוץ הולך לפני הכהנים תוקעי השופרות, ארון הברית הולך אחריהם, והמאסף הולך אחרי הארון הלוך ותקוע בשופרות. וכך במשך ששה ימים מקיפים את העיר, וביום השביעי הקיפו את העיר שבע פעמים.

ברור כי הארון נוטל חלק משמעותי ביותר במלחמה ובהקפת העיר במשך שבעת הימים. לכאורה יש כאן לראשונה קיום של דברי התורה

"ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך. ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל".

הארון המבטא את נוכחות השכינה והימצאותה בתוך מחנה ישראל, מהווה מרכיב משמעותי ביותר בכיבוש הנסי של יריחו - "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון".

בהקשר זה, המלבי"ם עומד כאן על מקומו של הארון:

"עברו - כי תמיד הלך הארון בראש העם (כנ"ל ג' ב') ועתה נצטוו שילכו העם לפני הארון (כנ"ל ד) לכן אמור 'עברו לפני הארון'. והנה עד עתה הלך החלוץ שהם בני ראובן ובני גד לפני בני ישראל (כנ"ל ד' יב) ועתה נתהפך הסדר שהחשוב יהיה באחרונה הלך והארון ולפניו החלוץ, ולפניהם העם כולו, וז"ש 'וכחלוץ יעבר לפני ארון ה'', ויהיה ממוצע בין העם והארון. ובאשר היה אפשר שהעם יעמדו על עמדו והחלוץ ישוב לאחריו לילך אחר העם ואח"כ ישוב הארון לאחרי החלוץ, אך אין זה כבוד להארון וצוה שהארון והחלוץ שאחריו יעמדו ותחלה עברו העם. עד שבאו בראש ואח"כ עברו החלוץ ויעמדו בין העם ובין הארון והארון היה באחרונה. וטעם הסדר הזה להראות כי הנצוח יהיה ע"י הארון, וצריך שיהיה החלוץ קרוב אליו, כאשר יחנו הכרתי והפלתי סביב שר הצבא, וגם כי היה התנאי כן כמ"ש ועבר לכם כל חלוץ לפני ה' למלחמה, וזה מבואר יותר במ"ש למעלה סימן א' פסוק י"ג, שתחלת התנאי שהתנה עמהם משה היה שילכו חלוצים לפני ה', כי חשב שתהיה המלחמה כולה בדרך נס, ואז לא היו הולכים לפני בני ישראל רק לפני הארון שהוא הלוחם והכובש ואח"ז ראה שתהיה המלחמה קרובה אל הטבע ובדרך כבוש והיה צריך שילכו לפני ב"י שהם הלוחמים והכובשים אבל במלחמת יריחו שהיה הכיבוש ניסיי נתקיים מ"ש 'ועברו לכם כל חלוץ לפני ה'' ולא הלכו לפני ב"י רק לפני הארון"   (יהושע ו', ז).

נבאר קצת את דברי המלבי"ם העומד על מיקומו של הארון:

עד שלב הכניסה לארץ, בני גד ובני ראובן הלכו לפני בני ישראל:

"וַיַּעַבְרוּ בְּנֵי-רְאוּבֵן וּבְנֵי-גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה חֲמֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה"    (יהושע ד', יב).

בשלב הראשון של הכניסה לארץ, הארון הולך לפני העם:

"וַיְצַוּוּ (השוטרים) אֶת-הָעָם לֵאמֹר כִּרְאֹתְכֶם אֵת אֲרוֹן בְּרִית ה' אֱלֹקֵיכֶם וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאִים אֹתוֹ וְאַתֶּם תִּסְעוּ מִמְּקוֹמְכֶם וַהֲלַכְתֶּם אַחֲרָיו. אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם וּבֵנָיו כְּאַלְפַּיִם אַמָּה בַּמִּדָּה אַל-תִּקְרְבוּ אֵלָיו לְמַעַן אֲשֶׁר-תֵּדְעוּ אֶת-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ-בָהּ כִּי לֹא עֲבַרְתֶּם בַּדֶּרֶךְ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם"                                              (שם ג', ג-ד).

הארון הוא המקדים את המחנה ומוביל את בני ישראל עם כניסתם לארץ, והוא נמצא אלפיים אמה לפני העם.

עתה בכיבוש יריחו, מתהפך הסדר שהחשוב יהיה באחרונה, ועל כן לפני הארון החלוץ, ולפניו העם כולו, ועל כן החלוץ יהיה עתה בין העם ובין הארון. הסיבה לשינוי היא על מנת להדגיש כי הנצוח יהיה על ידי הארון, וצריך שיהיה החלוץ קרוב אליו.

בתחילה משה התנה עם בני גד ובני ראובן שילכו חלוצים לפני ה' כי חשב שהמלחמה תהיה כולה נסית, ואז לא היו הולכים לפני בני ישראל אלא לפני הארון שהוא הלוחם והכובש. אולם אחר כך ראה שהמלחמה תהיה על דרך הטבע ובדרך הכיבוש, והיה צריך שילכו לפני בני ישראל שהם הלוחמים והכובשים.

אבל במלחמת יריחו שהיתה בדרך ניסית, החלוץ היה לפני ה' ולא לפני בני ישראל. יוצא כי מיקומו של הארון והיחס של החלוץ אליו הינו פועל יוצא הן מן האופי הנסי של המלחמה, ומן העובדה כי נצוח המלחמה הינו על ידי הארון.

גם האברבנאל מתייחס למשמעות מיקום הארון בכיבוש יריחו וכך דבריו:

"עברו וסבו את העיר, וצוה שהחלוץ יעבור לפני הארון. ואין ספק שהא-ל לא צוה שיקיפו את העיר כי אם אנשי המלחמה, אבל יהושע הבדיל מהם החלוץ והם בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה שיהיו עוברים לפני הכהנים, והיה זה כדי שאם יצא מהעיר אדם להכות בהם ימלטום החלוץ, ואחריו היו הולכים הכהנים בשופרות ואחריהם הארון ואחריו המאסף והם שאר אנשי המלחמה הסובבים שהם גם כן אחרי הארון, כדי לשמור אחורי המקיפים, והיו אם כן החלוץ לפניהם ואנשי המלחמה מאחור והארון בתוך. ותרגם יונתן המאסף, שבטא דדן שהיה מאסף לכל המחנות"

                                                        (יהושע ו', ז).

האברבנאל עומד אף הוא על הסדר ומיקומו של החלוץ שנועד להתמודד עם האויב אחר כך הכהנים הארון והמאסף לשמור אחורי המקיפים, ועל כן החלוץ לפנים ואנשי המלחמה מאחור והארון בתווך.

לגבי משמעות נוכחות הארון, מוסיף האברבנאל כך:

"והנה בחר הא-ל יתברך בזה לפי שהיתה יריחו העיר הראשונה אשר באו עליה אחר עלותם הירדן, ורצה שכמו שהמלכים ועמי הארץ כלם שמעו הנס שנעשה להם במי הירדן, ככה ישמעו הנס שיעשה להם בארץ באותה עיר הראשונה, באופן שידעו ויכירו שה' נלחם לישראל, לא בחרב וחנית כי אם ממכון שבתו, ושיבינו שבאמצעות התורה וארון הברית אשר ביניהם יכבשו העמים כלם, ואז תפול עליהם אימתה ופחד עד יעבור עם ה'"                                       (שם ו', ה).

המשמעות של שיתוף הארון במלחמה היא שהמלכים ועמי הארץ ידעו ויכירו שה' נלחם לישראל לא בחרב ובחנית כי אם ממכון שבתו ושיבינו שבאמצעות התורה והארון ייכבשו העמים כולם.

מעמד כינוס כל ישראל על ידי יהושע בשכם

יהושע מכנס את העם בשכם וכך נאמר:

"ויאסוף יהושע את כל שבטי ישראל שכמה ויקרא לזקני ישראל ולראשיו ולשופטיו ולשוטריו ויתיצבו לפני האלוקים"  (יהושע כ"ד, א).

מסביר הרד"ק על אתר:

"ויתיצבו לפני האלוקים. נראה שהביאו ארון האלוקים שם כדי לכרות הברית לפני הארון כמו שאמר ויכתוב יהושע בספר תורת אלוקים, נראה כי שם היה הארון שבו ספר התורה, ואספם יהושע שכם ולא ישלה שהיה הארון שם אלא על פי הדבור עשה זה שיכרתו הברית בשכם כי בו נתעכב אברהם אבינו תחלה כשנכנס לארץ כמו שכתוב ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם ועוד כי שם נעשה נס גדול ליעקב אבינו ושיזכרו אותו וידבקו בה' לבדו, ועוד כי תחלת הנחלה אשר היה ליעקב בארץ ישראל בשכם היה שקנה חלקת השדה מיד בני חמור אבי שכם ושם אמר להם יהושע הסירו אלוקי הנכר אשר בקרבכם, כמו שאמר יעקב לבניו בשכם הסירו את אלוקי הנכר אשר בתוככם".

הרד"ק מתייחס לשתי נקודות:

1. כריתת הברית צריכה להיות לפני הארון. הארון המבטא את נוכחות ה' בתוך בני ישראל, נדרש על פי הבנה זו לכריתת הברית. ואכן בסוף הפרק נאמר:

"ויכרות יהושע ברית לעם ביום ההוא וישם לו חוק ומשפט בשכם. ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלוקים ויקח אבן גדולה ויקימה שם תחת האלה אשר במקדש ה'" (בפסוקים כה ואילך).

יש כאן כריתת ברית, חוק ומשפט, כתיבת דברי התורה ומקדש ה'. האברבנאל מבאר בפירושו על אתר כי במקדש ה' ירצה בשכם שהיה שם הארון, וקראו מקדש ה' לשעתו. בכל אופן, יוצא מהבנה זו כי יש עניין להוציא את הארון מן המשכן לצורך כריתת ברית.

2. בדברי הרד"ק ישנו ניסיון להסביר מדוע הברית דוקא בשכם, ומדוע לשם היה כדאי להוציא את הארון. עיקר טענתו הינה כי יש לעיר משמעות רבה עבור אברהם שזוהי ראשית אחיזתו בארץ, וכן עבור יעקב שתחילת נחלתו היתה בשכם. במקום זה יעקב ויהושע הסירו את אלוהי הנכר, ובמעשים הללו, קיימת בחינה של מעשה אבות סימן לבנים. יהושע במידה מסויימת מוציא מן הכח אל הפועל את מה שסללו אברם ויעקב בשכם.